אנחנו קמים לבוקר נעים ובהיר (זאת אירלנד?) ויוצאים לטיול רגלי מסביב לבית שלנו. את המסלול, כולל הכשרת הדרך, ריצוף בחצץ והסדרת ידיות אחיזה במקומות הבעייתיים, בנו רובין וטוני עם הילדים שלהם. אולי בגלל זה הילדים עזבו את הבית ברגע שיכלו, אבל זה מסלול מדהים. הוא מקיף את כל השטח שלהם, וזה שטח לא קטן, עובר ביער אלונים ובין כרי מרעה ועולה לתצפית יפהפיה על הנהר. כיף להתחיל ככה את היום ואת הטיול. ניקוי ראש אמיתי.
אנחנו חוזרים הביתה ומכינים ארוחת בוקר מעולה מהמצרכים שקנינו. ארוחות בוקר בריטיות זה לא ממש הטעם שלנו, בטח לא של מיכל שהיא גם טבעונית וגם נטולת גלוטן, אז להכין ארוחת בוקר ישראלית, עם סלט טרי וגבינות טעימות, ולאכול אותה עם לחם כפרי, זה כיף גדול.
אנחנו יוצאים הבוקר לטיול בעיירות שמסביב לנו, ומתחילים מצפון. בדרך צפונה אנחנו עוברים ב-Dromana Gate. זה גשר על נחל קטן הנשפך לבלקווטר, שעליו בנוי שער בסגנון הינדו-גוטי שהוקם ב-1830 לרגל חתונת אדון האחוזה המקומית. זה שער יחיד מסוגו באירלנד, ומאוד לא אופייני לאזור. במקור השער הוכן כקישוט מעיסת נייר, רק כדי לברך את הזוג בשובו ממסע ירח הדבש, אבל הם כל כך אהבו אותו, שהחליטו להקים אותו מאבן.
אנחנו נוסעים בשבילים צרים (ממש צרים, כאלה שכשמגיעה מכונית ממול מישהו צריך לרדת לשוליים כדי לפנות מעבר) בצל אלונים וצפצפות גבוהים עד Cappoquin. עיירה קטנטנה ולא משמעותית, שיש בה בית קפה מצויין - Barron's Bakery. אנחנו שותים קפה, ומספרים לנו שגם האוכל כאן מעולה, אבל אכלנו כבר בבית. במקום זה, אנחנו נכנסים לביקור במרקט האוס - שוק אומנים מקומי שנמצא מעבר לרחוב. לא ממש חובה.
הסיבה שהגענו לכאן בעצם הוא ״Cappoquin House and Gardens״, בית אחוזה פתוח לציבור (שישה יורו). זה בית מהתקופה הגרגוריאנית המאוחרת, בנוי בסגנון קלאסי, עם גן גדול ומרשים. המקום שימש בית למשפחת קין מאז 1735, ונבנה מחדש בין 1923 - 1930. הבית עצמו לא ממש מעניין, ואנחנו מוותרים עליו, אבל הוא ממוקם מעל נופי עמק הבלקווטר, שכאילו זורם מתוך הבית עצמו, שחלונותיו פונים לכיוון דרום.
הבית הוקם על שרידי טירת פיצ'רלד הישנה שהקיר שלה עדיין משמש חלק מגדר מהגן. הגנים הם החלק הבאמת מהמם - כרי דשא מטופחים ומעוצבים, הורטנזיות בכל צבעי הקשת, מאות מיני עצים ושיחים ובריכות מים ונחלים קטנים זורמים בינהם. בכל פינה יש ספסל הפונה אל הנוף ואנחנו ממש לא יכולים לשבוע. אנחנו מצליחים אפילו להנות מסוף הפריחה של שיחי הרודודנדרום העצומים הממלאים חלקים גדולים של הגן. מהמם כבר אמרנו? טיפ - הגן מדהים אבל על הבית אפשר לוותר.
אנחנו נוסעים בכביש קטן ומתפתל לאורך נהר הבלקווטר עד לעיירה ליסמור. אין כאן הרבה מה לראות מלבד הטירה, טירת ליסמור, שהיא ביתו האירי של דוכס דבונשייר, אחד מבני האצולה הבריטית. הטירה נבנתה בשנת 1185 על ידי "אדון אירלנד", הנסיך ג'ון מאנגליה, כדי לשמור על מעבר הנהר. היא עברה הרבה ידיים, ובין השאר היתה שייכת לריצ'רד בויל, אביו של רוברט בויל אבי הכימיה המודרנית, שנולד כאן. הטירה אינה פתוחה לקהל, אבל היא מרשימה מאוד בגודלה, צריחיה ומיקומה על גדות הבלקווטר. ממש שווה עצירה קצרה וקצת תמונות.
אנחנו ממשיכים ליוגהאל (Youghal), עיירת חוף חביבה שנמצאת ממש על שפך נהר בלקווטר (אנחנו כל היום על הנהר הזה בעצם). כיוון שכבר צהריים, אנחנו הולכים בעקבות המלצתה החמה של רובין, למסעדת Ahernes שנמצאת ברחוב הראשי של העיירה. אנחנו מצטרפים להמלצה!!! פירות ים משובחים עם גיניס קרה זה בדיוק מה שאנחנו צריכים.
כיוון שיוגהאל היא עיירת חוף, אנחנו יורדים לחוף הים החולי שלה. יום יפה היום (במונחים אירים כמובן) אז כל האירים משתזפים על החוף. אנחנו טובלים רגליים בים ונזכרים שזה לא ים, זה האוקינוס האטלנטי והוא קפואאאאאא. לאירים זה ממש לא מפריע, מבחינתם זה קיץ. אנחנו מטיילים קצת על החול ונהנים מהשמש החורפית הנעימה (במונחים ישראלים).
אנחנו חוזרים הביתה בדרך המתפתלת בין כרי המרעה ונהר הבלקווטר, ויושבים על שפת הנהר לצפות בשקיעה שמגיעה כאן קרוב לעשר בלילה.
לסיום היום אנחנו יושבים בחדר השמש - חממה קטנה הצמודה לבית שלנו והיא המקום הכי נעים בו, ולוגמים יין ניו-זילנדי משובח שקנינו בחנות היין ביוגהאל (האירים טובים יותר בבירה ובוויסקי).
היה יום נפלא. אנחנו אוהבים את אירלנד.
