ליום השני
קמים בבוקר לקול טיפות הגשם בחלון. כן, הגשם של אתמול ממשיך. לא סתם יש כאן בקבלה מלא מטריות. למרות הגשם, אחרי הכל, ביער גשם אי אפשר לבטל פעילות בגלל גשם, אנחנו יוצאים לסיור בפארק הלאומי ראנומאפאנה. 40,000 הקטאר של יער גשם המפורסם בזוחלים, ציפורים, צמחיה טרופית, וכמובן – למורים.
המדריך שלנו - ג׳אן-קלוד וה- animal spotter- או כמו שאנחנו קוראים לו - הארי ספוטר - מודסט - מעולים. לשניהם אנגלית טובה והמון רצון שנצליח לראות כמה שיותר. יש כאן בפארק 12 מינים של למורים. 7 יומיים ו-5 ליליים. המון מיני חרקים וזוחלים, וכמה מאות מיני עצים. זה יער גשם טרופי ממש מדהים. מלא שרכים וטחבים. עצים עצומים ובמבוקים ענקיים.
התחלנו את הסיור בגשם, אבל מזג האוויר התחלף ורוב היום טיילנו בשמש נעימה. חצי שעה לתוך הסיור אנחנו שומעים קולות מוזרים מהסבך, ממש לידנו. לפתע יוצאת משם קבוצה של 6-7 למורים. מרוב הפתעה קשה לנו אפילו לצלם אותם, למרות שהם מלחכים לנו את הנעליים. אלה הלמורים הראשונים שלנו והשמחה גדולה.
אלה למורים די גדולים מהמין Red fronted brown lemur. בהמשך ראינו עוד ארבעה מיני למורים, ובהם כל שלושת למורי הבמבוק החיים כאן בפארק. ג׳אן-קלוד ממש התלהב. ליד אחד הלמורים פגשנו סטודנטית אמריקאית מקנטקי שעושה דוקטורט על חרא של למורים. נחמד לה.
בארבע שעות טיול ראינו חמישה משבעה מיני הלמור היומיים:
Golden bamboo lemur, Greater bamboo lemur, Lesser bamboo lemur, Red fronted brown lemur, Red belly lemur
היה כיף גדול!!!
אחרי ארוחת הצהריים אנחנו קונים וניל מחברים של ג׳וני. לקנות וניל במדגסקר זה קצת כמו לקנות סמים. לוקחים אותך לאיזה פינת רחוב, שולפים את התרמילים מהתיק, והדיון על המחיר מתחיל. עידו הוא אלוף במשא ומתן, ואם לא הייתי עוצר אותו, בסוף הם עוד היו משלמים לנו. קנינו בערך 40 מקלות וניל ב-170₪. המחיר גבוה, אבל האיכות מעולה. הם גם לקחו אותנו לראות צמח וניל עם פרי. הפריחה היא באוקטובר, כמו כל הסחלבים.
הם ניסו להסביר לנו את תהליך הייצור, אבל לא ממש הצליחו, אז בדקנו בוויקיפדיה:
- קוטפים את תרמילי הוניל כשהם עדיין ירוקים, אבל בשלים.
- מחממים ל- 65 מעלות צלזיוס למשך שלוש דקות כדי לעצור את כל תהליכי ההבשלה.
- מיבשים את התרמילים ומאחסנים אותם עטופים בבד במשך 4-8 חודשים.
- מידי יום מיבשים את התרמילים מספר שעות בתנור או בשמש.
התרמילים עוברים בדיקות תקופתיות כדי למנוע הצטברות לחות ויצירת ריקבון. רק בסוף התהליך הזה הם רוכשים את הצבע החום והארומה האופיינית לווניל. עכשיו קצת יותר מובן לנו למה הם כל כך יקרים.
לקראת חשיכה אנחנו יוצאים לספארי לילה. הולכים לאורך הכביש עם ברטראן המדריך ל״מסעדה״, עץ שעליו הניחו בננות כדי למשוך את הלמור הליילי הנפוץ בפארק - מאוס למור - שהוא גם הכי קטן בפארק, רק 50 גר'. לוקח קצת זמן, אבל בסוף אנחנו זוכים לראות ואפילו לצלם אותו. לא עניין פשוט, כפי שנלמד בהמשך הטיול שלנו.
בהמשך אנחנו רואים המון מינים של זיקיות - קטנטנות, גדולות, ירוקות וצבעוניות. ברטאן מזהה אותן די בקלות ואנחנו מצלמים. חוויה ליילית קסומה. בערך שעה. שווה.
לסיום אנחנו אוכלים ארוחת ערב מעולה במלון שלנו והולכים לישון לקול פכפוך המים בנחל.
יום מושלם. לילה טוב מראנומפאנה.
