טבעת קרי הוא מסלול תיירותי מעגלי באורך כ- 180 קילומטרים במחוז קרי, העובר בכל הערים והעיירות הגדולות של חצי האי – קילארני, קנמארי, קילורגלין, Sneem, Waterville, Cahersiveen ו-Glenbeig. בין השאר הוא עובר באתרי תיירות מפורסמים (בעיקר באירלנד) כמו - בית מוקרוס (הידוע בעיקר כי כאן שהתה המלכה ויקטוריה בביקורה באירלנד), מבצר האבן סטייג, בית דרינאן (ביתו של דניאל או'קונל, אחד האירים הכי חשובים שיצאו ממחוז קרי), איי סקליג (עוד נגיע לשם), טירת רוס, Ladies View (נקודת תצפית פנורמית), הגאפ של דאנלו, הכפר בוג, אבני דנלו אוגהאם, חוף רוסבייג, ועוד ועוד ועוד. בקיצור, אנחנו נהיה כאן שלושה ימים וננסה לגעת בקצה של המסלול המדהים הזה, ובעיקר להינות מהנופים המדהימים ומזג האוויר האביבי.
אחרי ארוחת בוקר משובחת שאנחנו מכינים לנו בבית, אנחנו יוצאים לפורטמאגי (Portmagee), עיירת נמל קטנה וצבעונית, שממנה יוצאות ההפלגות לאיי Skellig, שעליהם נפרט בהמשך. הבוקר הים ממש סוער, אז אנחנו מזמינים מקומות להפלגה של יום חמישי בבוקר, ומקווים לים טוב יותר, כי חלק מאיתנו רגישים לגובה הגלים. כדי ליהנות מהיופי של העיירה עצמה, אנחנו נכנסים לבית קפה קטן לשתות קפה ומסתובבים קצת בנמל.
בבית הקפה שולחים אותנו לבקר במצוק קרי, שנמצא ממש ליד העיירה ו"אתם לא יכולים לוותר עליו", לדברי המלצרית החביבה. אכן, מצוק קרי הוא מצוק בגובה 300 מטר מעל הים והוא יפהפה!!!! טיפ - זה אמנם עולה 5 אירו לאדם, אבל זה שווה כל סנט. המקום מתוחזק היטב, עם שבילי גישה נוחים ועמדות תצפית גבוהות. אפשר לראות את המצוק מלמעלה ולעקוב אחרי כל הציפורים שמקננות כאן, משחפים ועד פפינים. כיף גדול, ואנחנו נהנים מכל רגע.
יש כאן גם שלוש אלפקות מטומטמות שאם לא עוקרים את הצמחים הרעילים מהחלקה שלהן, הן אוכלות אותם ומתות. הביאו אותן מחווה אירית המגדלת אלפקות לצמר, והן כאן כדי שהתיירים (אנחנו) יוכלו להצטלם איתן. אז הצטלמנו. הן בדיוק אחרי גז, אז הן נראות ממש מצחיקות.
אנחנו נוסעים בכבישי טבעת קרי, בין האוקינוס לעיירות קטנות וחמודות. יש כאן המון מקומות עצירה לכל מיני הפעלות ומשחקים, אבל אנחנו בעיקר נהנים מהנופים המדהימים. אנחנו עוצרים לארוחת צהריים באחת העיירות ונהנים מאוכל מקומי חם וטעים.
אחרי הצהריים אנחנו לוקחים את המעבורת (חמש דקות ו-9 אירו) לאי ולנטיה (Valentia), או באירית Dairbhre כלומר אי האלון. זו היא אחת הנקודות המערביות ביותר של אירלנד. העיירה נייטסטאון היא היישוב המרכזי של האי, ובנוסף יש עליו כפר קטן בשם צ'פלטאון, האוכלוסייה הקבועהשל האי מונה פחות מאלף תושבים, אורכו כ-11 ק"מ ורוחבו כ-3, מה שהופך אותו לאי החמישי בגודלו מול חופי אירלנד.
אנחנו עוצרים בנמל הדייגים הקטן של האי, וממשיכים להר Geokaun ומצוקי Fogher הצונחים מגובה של כ-200 מטר אל האוקינוס. מחזה מרהיב. יש כאן שביל גישה מסודר וניתן לעלות לתצפיות השונות במסלולי הליכה של כשני ק"מ, או כמונו, ברכב עד למעלה, תמורת 6 אירו לרכב. טיפ– שווה מאוד להגיע לכאן ביום עם ראות טובה. אם היום מעורפל כדאי לוותר.
ולנטיה היה מיקומו של הקצה המזרחי של כבל הטלגרף הטרנס-אטלנטי הראשון שהונח כאן ב-1858 וחיבר את אירלנד לניופאונדלנד ובכך את אירופה לאמריקה, ב-1866. הקו פעל מאה שנים (!!!) וסיים את פעילותו רק ב-1966. בדרך למגדלור של ולנטיה, שהוא הנקודה הבאה שלנו, ניתן לראות את המקום בו הונח הכבל. המגדלור של ולנטיה שוכן באתר של מבצר מהמאה ה-17 המכונה מבצר "פליטווד", שנבנה בשנת 1653 כדי לשמור על הכניסה לנמל ולנטיה מפני פולשים. המגדלור, שהחל לפעול כאן ב- 1841, נראה ממרחק של 12 מייל ימי במזג אוויר בהיר. מפעיל המגדלור התגורר עם משפחתו במקום עד 1947, ומאז המגדלור אוטומטי.
בדרך הביתה אנחנו עוצרים לתצפית מדהימה על העיירה פורטמאגי (כן, זאת מהבוקר), ומספיקים לעשות קצת קניות לארוחת הערב המפוארת שאנחנו מכינים בבית.
לילה טוב מטבעת קרי.
