יום ראשון, ה- 4.5.2025
...
את היום אני מחלקת ל- 3 מקטעים:
הראשון - מ- Stia לכפר קטן בשם Casalino (שם עלי לבחור בין 2 אלטרנטיבות שביל)
השני - מ-Casalino ל- Sacro Eremo di Camaldoli (מקום התבודדות - hermitage - שהוא תחנה משמעותית ביותר בחייו של הקדוש פרנצ׳יסקוס שנהג להתבודד שם, ולכן הוא נקודת ציון בשביל)
השלישי - ירידה ארוכה מההרמיטאג׳ ליישוב Camaldoli (או בעצם לצבר של 2 מלונות ומנזר מעט מעל ליישוב)
אפשר להגיע ליישוב Camaldoli (שבו הזמנתי לי לינה; באותו מקום בו לנות יתר בנות ״החבורה שלי״) גם בשביל קצר וקל יותר, שאינו עובר דרך ההרמיטאג׳. ואפשר מההרמיטאג׳ אף לדלג על היישוב Camaldoli ולהמשיך ממנו לעיירה הבאה בשביל.
כך שיש כאן כמה אופציות מעניינות.
...
קמתי מוקדם אחרי שישנתי די גרוע בלילה. אכלתי ארוחת בוקר ויצאתי לדרך ב- 7.
הדירה בה ישנתי ממוקמת בצד של העיר שממנו הגיע השביל אתמול. כך שאני חוצה תחילה את כל העיר (קטנה), בעלייה.
בדיוק ביציאה מהעיר אני פוגשת במאורו ורוברטו האיטלקים (אותם פגשתי לראשונה בהוסטל בקונסומה).
הם נעלמים בצעד מהיר אל תוך היער כשאני עוצרת להחליף את הגופיה הארוכה לקצרה.
קצת הלאה משם אני פוגשת גם את לאה. בקטע כביש. אנחנו הולכות מעט ביחד ואז אני משאירה אותה מאחור בידיעה שניפגש שוב בערב, אנחנו לנות באותו מקום.
ההליכה היתה נעימה מאוד במקטע הראשון.
אחרי קטע כביש בעלייה משמעותית התחיל קטע ביער - על שביל הליכה אמיתי, שהיה מאוד מהנה והרבה פחות קשה.
מזג האוויר היה מושלם, הנופים נפתחו שוב ושוב להרים נמוכים מיוערים שמנוקדים כרגיל ע״י צברים קטנים של בתי אבן יפים.
ובמקטעים בהם אין נוף - היער מספק לא מעט הנאה ועניין.
היערות כאן רעננים מאוד, מלאי טחב ושרכים ומטפסים.
הגעתי לנקודת הפיצול ב- Casalino בסביבות 9. ממש כשמגיחים מהיער, כמה עשרות מטרים בודדים מעל לכפר, עומד ספסל שמשקיף אל בתי הכפר העטופים בירוק.
התיישבתי שם למנוחה קצרה של שתייה ונישנוש. בדיעבאד, כדאי היה אולי לרדת לכפר לביקור קצר. הוא נראה ממש ממש מקסים. אבל לי עוד ציפה יום לא קל וביחד עם איום לגשם בהמשך היום - החלטתי לוותר.
פניתי בדרך הגבוהה - בשביל שמוביל ל- hermitage.
העלייה נעשתה מיד מאומצת. הקטע הראשון, מיד אחרי הפיצול - תלול ממש. אחכ ממשיכים לטפס, אף כי מתמתן למדי.
בנוסף, הדרך משולטת פחות ברור, עם מספר פיצולים ללא שילוט. אילולא האפליקציה, הייתי מתקשה לנווט פה, אני חושבת.
קטע היער הראשון היה יבש יחסית ופחות מהנה בעיני, אף כי הנופים נפתחו לא מעט - והם יפים כאן תודות לגובה.
אחרי כ- 45 דקות הרגשתי שאני מתעייפת. היה לי חם, הזעתי ולמרות שלגמתי מים שוב ושוב לא הרגשתי רוויה. תהיתי האם יש איתי מספיק מים. האנרגיה הלכה ואזלה לי.
כשעה אחרי Casalino, הגחתי לכביש. ידעתי שבזאת השלמתי את מירב העלייה להיום. הקטע הבא, עד ל- hermitage יהיה מתון למדי, לאורך כביש. ולסיום צפויה לי ירידה ליעד.
התיישבתי לנוח על גזע עץ שוכב כדי לאסוף את עצמי לקראת ההמשך. שתיתי מעט ואכלתי חטיף חלווה שאני לוקחת עימי בדיוק לרגעים כאלו שבהם אני זקוקה לבוסט של אנרגיה.
משום מה לא התלהבתי ממקטע הכביש הצפוי לי. הרגשתי שסיימתי את החלק היותר מוצלח של היום ותהיתי האם בחרתי בואריאנט הנכון, כי עד כה פחות נהנתי בו.
כשקמתי ללכת עוד צעדתי מקטע שביל קצרצר אחרון לפני שהתחלתי בהליכה לאורך הכביש הצר בדרך ל- hermitage.
בשעה ורבע הבאות התפתלתי לי לאורך כביש צר ומהמם מוקף עצים יפיפיים!
לא רק שלא סיימתי את החלק המוצלח יותר של היום - המקטע הזה היה עבורי highlight של ממש! אחד מהמקטעים המהנים ביותר בשביל כולו.
אחרי המקטע הזה - כבר לא נרתעתי כלל ממקטעי כביש.
זה יום ראשון של סופש ארוך והכביש הזה מ-ו-ש-ל-ם, חוויתי ממש, לנהיגה - תודות לפיתולים שבו. כך שכל כמה דקות עברה מכונית, חלף אופנוע או קבוצת רוכבי אופניים.
גם זה לא פגם בהנאה שלי כלל.
צעדתי בלב ממש צוהל, בצעד שחזר להיות קליל ומלא אנרגיה, כשעצים גבוהים נהדרים מקיפים אותי, ממש יוצרים ״חופה״ מעל לכביש לצידו אני צועדת - מגיחים מהמדרון מצד אחד ומטפסים גבוה-גבוה אל המדרון בצד השני.
השמש ניצנצה בין העצים וציוץ של ציפורים השלים את האווירה.
וואוו !!!
בסביבות 11:20 הגעתי ל- hermitage.
יש פה מגרש חנייה ומטיילים די רבים.
הייתי צמאה מאוד אז תחילה שתיתי לרוויה מים קרים מברז השתייה. למעשה לא שתיתי עדיין קפה היום, אז לאחר מכן ניגשתי לחנות של המתחם (מתוייגת ״pharmacy-bar״). מכינים ומוכרים שם מיני שיקויים/שמנים/משחות/מוצרי בריאות וריח וכן ריבות, סבונים וכמובן מוצרי דת רבים וספרים העוסקים בנושאים שונים (דת, טבע, צמחי מרפא ועוד). לקחתי קפוצ׳ינו (שהיה חלש) ויצאתי לשבת בצל בחוץ.
אח״כ הקפתי את המתחם מוקף החומה. ניסיתי, בהצלחה חלקית, למצוא מקום להשקיף ממנו פנימה.
לבסוף ניגשתי לברר איך מבקרים בפנים.
מסתבר שיש סיור מודרך שיוצא בכל חצי שעה.
ב- 12:30 הצטרפתי לסיור באיטלקית. לא היו סיורים באנגלית באותו יום/עונה אבל המדריכה נתנה לי דף באנגלית עם ההסברים הרלוונטיים לכל נקודת עצירה של הסיור (יש סהכ 4). כך שהלכתי עם הקבוצה (כ- 15-20 אנשים) ובכל מקום בו עצרנו להסברים - עמדתי מעט בצד וקראתי את הפיסקה הרלוונטי בדף. זה עבד טוב כי בכל מקום יש גם זמן לשוטט לבד.
בסהכ הסיור קצר ולוקח קרוב לחצי שעה. היה מעניין בהחלט. מי שכבר טורח (שלא לומר זוכה ;~) להגיע עד לכאן - אני לגמרי ממליצה שייכנס לסיור, גם במתכונת שכזו (באיטלקית).
בשעה אחת, עם תום הסיור - ניגשתי שוב לחנות. היה לי צורך לעכל את החוויה של היום הזה ורציתי לשבת שם לכתוב ביומן שלי.
רק התיישבתי (הפעם ללא קפה ;-) והינה הופיעו להן 3 בנות עם תרמילים גדולים - מוניקה, אליזבט ולהפתעתי - גם לאה (שתכננה ללכת בשביל הנמוך) היתה איתן!
ישבנו סביב השולחן ביחד כ- 20 דק׳, מחליפות חוויות על היום, לפני שהן ניגשו לסיור שלהן.
השעה היתה 1:30 ואני החלטתי לצאת לדרך.
לפני שעזבתי עוד פגשתי במאורו ורוברטו שנעלמו לי בדרך לכאן.
הם פנו לשביל שעוזב את המנזר בכיוון אחר ומסומן ל- Badia Prataglia. הצלחתי להבין שהם ממשיכים מכאן ללינה בעיירה הבאה בשביל דרך ואריאנט כלשהו שלא בדקתי, מה שאומר שכנראה יש להם יום קשה וארוך, אבל כרגיל - שניהם עם חיוכים על הפנים. אלופים !
נשאר לי המקטע האחרון של היום - ירידה תלולה בערוץ המיוער שבראשו חבוי ה- hermitage עד למקום הלינה שלי.
גם המקטע הזה הפתיע אותי באיכות שלו!
השביל מתפתל בסמוך לכביש גם פה - אף כי יש הפרדה מאוד טובה. תודות לאופי של השטח (מדרון תלול) גם כשנמצאים רק כמה מטרים מהכביש, לרוב לא מרגישים אותו כי הוא נמצא מעל או מתחת לשביל.
זה שביל הליכה מקסים, צר, מתפתל בין העצים לרוב לצד נחל. יש קצת מכשולים כצפוי (סלעים, שרשי עצים, פה ושם ענף שוכב) אבל מכיוון שזהו סוג של פארק יער ואיזור של תיירות מקומית משמעותית, כנראה, הוא מתחוזק ממש טוב, על אף השיפוע.
הקושי הדי ריגעי שתקף אותי במקטע העלייה בוואריאנט מוקדם יותר היום נשכח כבר מזמן. לא התקשתי ונהנתי מאוד מהירידה. אני חושבת שלקח לי כ- 45 דק להגיע ליעד.
מקום הלינה שלי, במלון מוצלח בשם Locanda dei Baroni, לא נמצא ממש בכפר Camaldoli. הוא נמצא מעט מעל לכפר, ליד מתחם של מנזר עם כנסייה יפה, ועוד מלון וכמה ברים/מסעדות. והכל בתוך היער המקסים.
אחרי check-in זריז, כביסה ואז מקלחת חמה - יצאתי לטייל שוב בחוץ. בין היתר ביקרתי בכנסייה היפה שבמנזר. אחכ התיישבתי ב-בר החמוד של אחד המלונות, לשתות קפה (שהיה הפעם מצויין) לצד איזו עוגייה טובה ולכתוב ביומן שלי.
מאוד-מאוד אהבתי את האיזור כולו.
...
ב- 7 בערב התאספה לה החבורה מ- Consuma, פרט למאורו ורוברטו (וכמובן ההולנדים שהולכים צפונה) - במסעדה של Locanda dei Baroni.
בסיוע הצוות, חיברנו שני שולחנות כדי שנוכל לשבת כולנו ביחד (שתי אוסטריות, איטלקיה אחת, שלושה גרמנים - שני גברים ואישה, ואנוכי הישראלית).
הגילאים נעו בין סביבות ה- 70 (אחד הגברים הגרמנים נראה לי בן 70 וקצת) ל- 29 השנים של לאה הצעירה.
הארוחה היתה ממש מצויינת (!), בחוץ ירד הגשם המובטח אבל בפנים היה נעים מכל בחינה.
נק׳ התחלה: Stia.
נק׳ סיום: Locanda dei Baroni, Camaldoli.
מרחק: 21.5ק״מ.
עלייה: ~1080מ׳.
ירידה: ~700מ׳.
זמן הליכה (נטו): ~4:40 שעות.
...
יום מעולה! מלא עניין ויופי. ה- highlight הוא דווקא קטע הכביש המרגש בדרך ל- Eremo Camaldoli.
הביקור במתחם הקדוש, ששימש את פרנצ׳יסקוס הקדוש להתבודדות, ומשמש כמקום התבודדת לנזירים עד היום! - הוא בעל חשיבות עבור מי שצועד את ה- Via di Francesco. זו נחשבת לנקודת ציון משמעותית ראשונה בשביל. איכשהו, למרות שכאמור ההיבט הדתי לגמרי זר לי, הרגשתי את הייחוד של המקום והוא תרם לחיבור ההולך ומתהווה שלי עם הדרך.
