היום החמישי לטיול, מתחילת הנסיעה נסענו 950 ק”מ, פנינו מועדות ל Edessa אחת מערי המצוק היושבות על הרכס וצופות לעמקים הירוקים שלרגליהן, מבין 3 ערי המצוק Varia, Nausa, Edessa, בחרנו בEdessa עקב היותה על המסלול מסלוניקי לקסטוריה, ובגלל מפל המים הגדול שזורם בעיר. למטה למרגלות המצוק אתר ארכיאולוגי, אדסה הקדומה, אנחנו מגיעים אליו במקרה , מקבלים חוברת הסברה ומוזמנים להיכנס, מודים בנימוס וממשיכים הלאה למרכז העיר החדשה.
תקציר המסלול במלואו – כאן
בעיר זורם נחל קטן , ולכל אורך הדרך פזורים גשרונים, ושכשוך המים הזורמים נשמע מכל מקום, אחד מהגשרים הוא הגשר הביזנטי אליו נגיע בהמשך. נסיעה לצד הנחל מביאה אותנו אל המפלים, לא לפני שחולפים על פני עצי הדולב הייצוגיים.
ברבור צחור גדול מרחף מעל הברכה שאוספת את מי הנהר ומזרימה אותם אל המצוק.
במסעדה הצופה אל תחתית המצוק פוגשים את החברים שפגשנו בסלוניקי, הם כבר אחרי ביקור במפלים, נהנים ממשקה קל ונוף ירוק מלוא העין. אנחנו יורדים בגרם מדרגות מוביל אל המפלים הזורמים בעוז.
אמא של אלון הקטן, המטייל עם הוריו, מצלמת אותנו בכיף על הרקע המרשים. ואנחנו כמובן מצלמים אותם למרות שאלון מעדיף להביט אל המפל ולא למצלמה.
המדרגות והאזור היורד אל המפל, הוקמו רק בשנת 1942, בזמן הכיבוש הגרמני, לפני כן המקום לא היה נגיש.
לאחר כוס קפה ברחבה הצופה אל העמק ואל האד העולה מהמפלים, הולכים ברגל מרחק של כק”מ אחד, אל הגשר הביזנטי, המשתקף אל הנחל.
מחפשים זוית צילום שתשלב גם את העלים העומדים בשלכת. הגשר הרומי, או הביזנטי, היה חלק מהדרך שקישרה בין הים האגאי לים האדריאטי.
בדרך חזרה אל הרכב, חולפים על פני שוק עירוני, מוצל, שלצידו זורם הנחל. כאשר מגיעים לרכב ומפעילים את כל המערכות האלקטרוניות העומדות לרשותנו לניווט, כולם מובילים אותנו אל השוק החסום, כולל וויז, קצת בלגן ובסוף מצליחים לצאת. אני כותב זאת משום שמנסיונו רצוי שיהיה לנהג מספר אמצעי ניווט, כי אמצעי ניווט כושלים לפעמים.
היעד הבא Kastoria, מרחק של כ106 ק”מ, נסיעה של כשעה וארבעים דקות, בדרך הררית נופית ויפה, החולפת על פני מספר אגמים, ושני מעברי הרים עם כבישים צרים ופתלתלים. חצי האי שמחלק את האגם לשני חלקים לא שווים, מיושב בעיקר בצוואר המתחבר ליבשה, והעיר הקטנה, יפה ונעימה, משתרעת גם על החוף המערבי של האגם.
זוהי תמונת הנוף המשתקפת מחלון חדרנו במלון המשפחתי, החביב וקצת מרופט, Filoxenia. המלון ממוקם מעט גבוה ונראה שהעליה ברגל מהחוף קצת בעייתית לחלק מהציבור. גם להגעה עם הרכב רצוי שיהיה אמצעי ניווט. ארוחת הבוקר מצויינת, ואם מצליחים לשבת ליד החלון הגדול נהנים מאוד מהנוף. בעלי המקום חביבים מאוד.
כעת אנחנו כבר שני זוגות שחברו יחדיו להמשך הטיול. הצילום הקודם הביט אל החוף הצפוני של חצי האי, ואילו המבט הזה הוא אל הצד הדרומי, שבו ממוקמים יותר מסעדות ובתי קפה ונראה כמרכז הפעילות.
אנחנו מתיישבים באחת המסעדות על שפת האגם, להנות ממנה של סופלקי, ואחר כך עולים לבית קפה נחמד, גם כן על שפת האגם. בלילה מבלים בלובי הקטנטן של המלון, על בירות ופיצוחים, וזה הנוף הנשקף מהחלון.
על חצי האי יש מערת נטיפים, שאמורה להיפתח ב10:00 בבוקר, אך הצוות אינו נחפז ופותח אותה ב10:30, בצילום הדרך המובילה למערה. אנחנו 2 זוגות לבד בסיור, מקבלים Ipad עם אוזניות, מהן בוקע קול המסביר בעברית מצחיקה, את תולדות המערה ומספר על אוצרותיה. המלווה שתפקידו העיקרי להשגיח שלא נצלם, מאיר מפעם בפעם בפנס כדי להדגיש בפנינו נטיפים וזקיפים מסויימים.
שמה של המערה ניתן לה כנראה על שם אחת מהתצורות במערה שמזכירה דרקון. לנוחותכם אתר המערה. לא אמליץ להיכנס, ראיתי מערות נטיפים מרשימות הרבה יותר, ואם מעוניינים אז ליד יואנינה נמצאת מערת Perma, לפי מה שקראתי היא מרשימה הרבה יותר.
כשהיינו בטרק בהר אולימפוס, פגשנו 2 זוגות עם מדריך מקומי שסיפרו לנו על נפלאות העיר Grevena, אליה הם מתעתדים לחזור שנית, לאחר שביקרו בצפון יוון לפני כשנה שנתיים. ומה כל כך מיוחד בעיר? הפטריות, שצומחות ביערות המקיפים את העיירה, ואפילו פטריות כמהין צומחות שם, וניתן לצאת עם המקומיים לחפש אותן. במרכז העיירה, פסלים שונים שמבליטים את המוטיב המרכזי במיתוגה.
יש מספר חנויות המתמחות במכירת פטריות, מיובשות, מוחמצות, טובלות בשמן ועוד.
ויש מסעדות, וביניהן מסעדת Aulais המתמחה במאכלי פטריות. מסעדה מעוצבת יפה בעץ ובאבן, הרבה כרזות על פטריות האזור,האוכל? בסדר,לא נפלא, נראה שיכלו להרשים יותר.
כשהבטן והתרמיל מלאי בפטריות שנקנו בחנות, אפשר לצאת לדרך אל המקום שנחשב לשיא הטיול, מנזרי מטאורה. ומה הייתה רבה שמחתנו בימים שלאחר מכן כשנוכחנו שכאטרקציה תיירותית צומרקה והרי הפינדוס, נותנים פייט רציני ואולי אף עולים ביופיים ובעוצמתם על אתר המנזרים מטאורה המתוייר כל כך.
על Metora ושאר עניינים ברשומות הבאות.
