בערוץ הטיולים רצות המון תוכניות על איטליה. השתדלתי להקליט את כל התוכניות הנוגעות לאזורים פוליה וקמפניה, בדרך כלל של מטיילים מבשלים. כך הכרנו את המקומות המופלאים מראש ולא נגרע שום דבר מהנאתנו בהגיענו למקומות שהכרנו מהמסך הקטן, ואולי להפך, ידענו למה לצפות ומה לחפש, למשל כשהגענו לאלטאמורה לא שקטנו עד שמצאנו מאפייה בה אופים על תנור עץ את הלחם המיוחד שלהם שמחזיק מעמד שבועיים, ואכן הוא החזיק אותנו בבית המלון שבו הגישו לנו לחמניות קשות במשך חמישה ימי שהותנו. אני מניח שגם הבלוג המצולם שלי לא יגרום לכם לוותר על ביקור במקום בגלל שראיתם וקראתם, אולי יעורר את החשק לארוז ולצאת לטייל. את מסלול הטיול במלואו ניתן לקרוא כאן.
את החלק הראשון, מטיבולי ועד חצי האי גרגאנו, ניתן לקרוא כאן.
21.9.15 עוזבים את המלון המצויין בבארי, עדיין שרידי גשם, אבל התחזית טובה. נחזור לבארי בהמשך ליום הכיפורים. ממשיכים למטה לאורך חוף המגף המזרחי, מגמת פנינו Otranto המרוחקת כ200 ק”מ.
עצירת חובה ב Polignano a mare, עיר היושבת על צוקים מעל הים האדריאטי.
החניה ברחוב באמצעות תווי חניה שניתן לרכוש ממכונות המוצבות באזור. בחלק מהערים חובה לציין את מספר הרכב. מומלץ להיעזר בפעם הראשונה בתושב מקומי.
ממשיכים ללא עצירה עד Otranto העיר המזרחית ביותר באיטליה, כמעט בקצה עקב המגף. קרובה מאוד לאלבניה וגם לאי היווני הגדול קורפו. אנחנו צופים לשווא מזרחה מנסים לראות את הצוקים של החוף האלבני, אשר נראים לעין כשיש ראות טובה.
שתי אטרקציות בתוך הבזיליקה שבעיר העתיקה
האחת היא המוזאיקות
והשנייה, קשורה לסיפורם העצוב של 800 תושבי העיר שסירבו להתאסלם בזמן הכיבוש המוסלמי
וסופם שאיבדו את חייהם, ספק אם התנחמו בהופכם לקדושים באקווריום שקוף.
לאחר גלידה טעימה, יוצאים לLecce, ההמלצה שקראנו הדגישה את זאת שאת לצ'ה צריך לראות בלילה וכך אנו עושים. מגיעים למלון המצויין Hotel delle palme (מאה יורו ללילה כולל א.ב.), שני כפירי אריות שומרים על פתחו, והוא מרוחק מרחק הליכה קצרה מהמרכז ההיסטורי, וכמובן יש חניה ואינטרנט חופשי. מורעבים צועדים למרכז ההיסטורי של העיר, כל המסעדות סגורות, אט אט יורדת החשיכה התאורה המאירה את מבני הברוק באור קסום דולקת ואט אט נפתחות המסעדות.
לאחר שהשבענו רעבוננו בסושיה נחמדה, צועדים ברחובות ונהנים מאוד. במרכז משולבות עתיקות מהתקופה הרומית עם מבנים בסגנון הבארוק.
בארוֹק הוא הסגנון האמנותי ששלט באירופה מסוף המאה ה-16 ועד אמצע המאה ה-18. הבארוק היווה המשך לסגנון המנייריזם שקדם לו והתאפיין בריאליזם רב, משופע ברגשניות, דינמיות ופאר. בניגוד לסגנון הרנסאנס שהתאפיין בסימטריה, איזון ורוגע ופנה אל השכל והשכנוע, סגנון זה התאפיין במורכבות, מיזוג ניגודיים, תנועה ודרמטיות, כאשר הוא פונה אל הרגש והדמיון, ומנסה לשבות ולהקסים את עין המתבונן. תודה לויקיפדיה
בכיכר המרכזית עצי זית עתיקים
המבנה הלבן המעוצב עם האות I הוא האינפורמיישן
סוגרים את הלילה בבאר מול ארמון עתיק על כוס בירה מיוחדת וקוקטיילים ונהנים מקרירות נעימה ונוף אורבני מופלא.
22.9.15 ערב יום כיפור, נפרדים בצער מלצ'ה, היינו שמחים להקדיש יום נוסף, אך התוכנית הוכנה מראש ואנו חוזרים לכיוון Bari דרך מרטינה פרנקה ואלברובלו.
בדרך כלל לא נהגנו. עד הטיול המתואר, להזמין ולתכנן מראש, אלא הסתפקנו בתכנון בקווים כלליים, הזמנת מלון, ללילה הראשון, והמשך הזמנות תוך התקדמות, כשכך מתאפשר להחליט על שהייה נוספת או קיצור שהייה ללא בעיה. האופן בו נהגנו בטיול זה היה להפתעתנו בסדר גמור, ובדרך כלל לא הצטערנו שבחרנו מראש, על מלון אחד לא קראנו מספיק בין השורות ןקצת התחרטנו שהזמננו, אבל סך הכל כאמור היה בסדר.
Martina franca, עיר חביבה יושבת על גבעה וממנה תצפית נהדרת לאלברובלו, ולבתי טרולים. העיר העתיקה מוקפת חומה,
בכל שער כניסה יש מפה המציינת שבילים ומבנים בתוך העיר. נהנים משוטטות בסמטאות בין הבתים הלבנים ומבני הבארוק המרשימים.
באחת החנויות פרחי קרמיקה צבעוניים, מבנים לבנים ופרחים שמנקדים את הלבן.
עושים פיקניק בגן ציבורי וממשיכים לכיוון העיר הבאה הנמצאת ממש בקרבת מקום.
Alberobelo, מלכודת תיירים ענקית, אבל מן הסוג שכיף להיכנס לתוכה. חנויות ומסעדות משמשות בערבוביה בתוך בתי הטרולי העתיקים. לחלק מהמסעדות והחנויות יש בצד האחורי מרפסות תצפית, והן מזמינות להיכנס לבקר, אולי בדרך תקנה לימונצ'לו, ליקר לימונים או מזכרת. התמונה הבאה מצולמת מאחד הגגות.
בתי הטרולי מייצגים שיטת בניה עתיקה מאבן מקומית, שנועדה גם למנוע תשלום מס לגובי המלך, היות ובית ללא גג נחשב ללא בית, היו האיכרים מפילים קורה ראשית אחת וגג המבנה היה נופל.
המבנה המרשים מכולם הוא הTrullo Sovrano, חפשו אותו כשתהיו שם. כל הבתים בנויים ללא מלט, ניתן לראות בתים שמורים, משופצים, צבועים, ובשדות יש בתים מקוריים מתפוררים מהזנחה.
המוני תיירים חונים במגרשים הציבוריים, בתשלום כמובן, או מגיעים באוטובוסי תיירים ומציפים את הסימטאות.
ולמרות הכל החוויה מומלצת מאוד, האתר הוכתר כאתר מורשת עולמית של אונסקו.
לאחר ששבענו הנפלאות המקום חוזרים בנסיעה אל העיר בארי, לשלושה לילות נוספים. מחר יום כיפור ואנו מחפשים מסעדה לסעודה מפסקת. צועדים ממקום למקום וכולן עדיין סגורות, בינתיים נהנים משיטוט וצילום בסמטאות המרכז העתיק של העיר. לבסוף חוזרים למסעדת המלון, יקרה יחסית ולא משהו.
כמה מילים על המלון שלנו. המתהדר בשם Mercure villa romanazzi carducci, מלון 4 כוכבים, חדרים מרווחים ומודרניים, וארוחת בוקר מעולה. למלון מגרש חניה מרווח, אך המרחק ממנו למרכז הוא כ2 ק”מ, לא מתאים לכל אחד שאינו מעוניין להזיז את הרכב.
מרכז קונגרסים צמוד ויש בו המון כנסים. בחצר פינות חמד לצד עצי זית עתיקים, שהם מאפיין מאוד ברור של חבל פוליה.
בארי היא עיר הבירה של חבל פוליה, עיר גדולה על כל מאפייניה
נהדר לצעוד בלילה לאורך הטיילת הארוכה, להנות מהמבנים המוארים ולהביט אל רחבי הים
מצד שני, עומס תנועה, בעיית חניה במרכז, זיהום ולכלוך
אנחנו בילינו 4 לילות בעיר, ומדדנו אותה ברגלינו, יצאנו עם תחושת החמצה קלה שלא הכרנו אותה מספיק. העיר מתאימה מאוד לטיול כוכב, להגיע ליישובים המרוחקים במרחק סביר, כולל ביקור חובה במערות הנטיפים, אך על כך ברשומה הבאה.
