היום עמד לרשותנו יום מלא כדי להגיע מאנקורג' ל Seward. אי לכך התעוררנו והתארגנו בנחת. עשינו צ'ק אאוט במלון כשאנחנו מוותרים על ארוחת הבוקר האופציונלית שהם מציעים. במקום זאת, נסענו לדיינר סמוך בשם Garnny's B – דיינר אמריקאי קלאסי כמו בסרטים, עם מנות ענקיות של ביצים, בשרים, תפוחי אדמה ופנקייקס, מלצרית מבוגרת ונרגנת מוזגת קפה ללא הגבלה, ועוד ועוד. מלבד האוכל אהבנו את הדקורציה – על הקירות המוני תמונות, חפצים ומזכרות שונות ומשונות מאנקורג' ואלסקה של פעם.
משם המשכנו לסופרמרקט הגדול הסמוך (Carrs), שם הצטיידנו במים ובחטיפים לדרך. משם התחלנו לנסוע במורד Seward Highway ולאורך ה Turnagain Arm, המפרץ הארוך המפריד בין אנקורג' לבין חצי האי Kenai. בתחילת היום מזג האוויר היה המשך של הערב הקודם – מעונן חלקית עם שמיים כחולים ושמש לפרקים, מה שאפשר לנו לצלם תמונות יפות בנקודות העצירה והתצפית הרבות שלאורך הדרך.
בהמשך הדרך התקדרו השמים ומזג האוויר הפסיק להאיר פנים. פנינו לכיוון העיירה גירדווד כדי לעלות ברכבל של Alyeska אלא שנאמר לנו שהפסגה מכוסה עננים והחלטנו לוותר. עצרנו במאפיה הידועה של העיירה (שמה The Bake Shop) כדי להצטייד בקפה וסנדביצ'ים לארוחת הצהריים, והמשכנו במורד הכביש בכיוון חצי האי Kenai.
כשהגענו למרכז שימור חיות הבר של אלסקה (Alaska Wildlife Conservation Center או בקיצור AWCC) הגשם כבר ירד ברציפות. זהו אתר שזוכה להמלצות רבות אבל עבורנו זו היתה אחת האכזבות (הבודדות) בטיול. הגשם הפך את האתר לבוצי והוא נראה מוזנח למדי. השילוט היה גרוע והיה קשה להתמצא באתר (שאינו גדול במיוחד). שמחנו לראות איילים (Elk), מוס, ואת שוורי המאסק השעירים, אבל ליבנו התכווץ למראה דובי הגריזלי שפשוט רבצו ונראו מנותקים לגמרי מסביבתם.
לפני שיצאנו חיפשנו מקום לאכול את ארוחת הצהריים שלנו אבל שולחנות הפיקניק במקום היו רטובים מגשם כך שלבסוף נאלצנו לאכול במכונית. על אף כוונות השימור הראויות להערכה, ודמי הכניסה הסבירים (עבור אלסקה), בסה"כ התאכזבנו.
מ AWCC המשכנו בדרך לכוון Seward. עצרנו בחניון Canyon Creek לתצפיות יפות על הנהר שלמטה, שקלנו לטייל קצת ברגל אבל ויתרנו מחשש למפגש לא רצוי עם דובים. המשכנו בדרך שאמורה להיות מהיפות באלסקה, אבל הגשם והערפל מנעו מאיתנו לראות את הסביבה.
העצירה האחרונה שלנו לפני Seward היתה קרחון Exit שנמצא בחלק היבשתי של הפארק הלאומי Kenai Fjords. למרות שראינו כבר תמונות של הקרחון, עדיין הופתענו מהמראה המרהיב שנגלה לעינינו מדרך הגישה לאתר, של הקרחון הגדול המשתפל מראש ההר.
ניסינו להגיע לסיור מודרך בשעה ארבע אחה"צ, אבל בשל עבודות דרכים בכביש הגישה הגענו למרכז המבקרים ברבע שעה איחור. הריינג'רים החביבים במרכז כיוונו אותנו לנתיב הסיור כך שהצלחנו להשיג את הקבוצה ואת הריינג'רית שהדריכה אותה.
הסיור המודרך עובר דרך שורה של נקודות תצפית יפות על הקרחון ולבסוף עולה לנקודה שנקראת "קצה הקרחון" שהיא הקרובה ביותר אליה ניתן להגיע במסגרת השבילים הרגילים (יש שביל תלול בשם Harding Icefield Trail המטפס אל החלק העליון של הקרחון ולתצפית על שדה הקרח העצום שמעליו, אבל מדובר בהליכה של יום שלם למיטיבי לכת בלבד, ויתרנו מראש).
לא חייבים לקחת סיור מודרך במקום, השבילים בפארק מסומנים היטב ואפשר לטייל לבד, אבל אנחנו שמחנו שהדבקנו את הריינג'רית שמלבד המראות היפים סיפרה גם על ההיסטוריה של האתר ןעל הצמחיה ובעלי החיים במקום. היא הצביעה על מקום בו גוש גדול של קרח ניתק מ"בוהן" הקרחון רק יומיים קודם לכן, כנראה בגלל גשמים עזים, כשהוא משנה את הנוף ואת תוואי הזרימה במורנה של הקרחון מתחתיו. אירוע מרגש ללא ספק במונחים המקומיים!
בסה"כ הכל היינו באתר כשעתיים, מאוד נהנינו אבל הגשם שירד במשך כל הזמן הבריח אותנו לבסוף (אפילו מעילי הגשם שלנו התחילו להתמרד), חזרנו לרכב והמשכנו היישר ל Seward.
הגענו ל Seward בשש וחצי בערב והמשכנו ישר לצימר שהזמנו ללילה, שמו Sunshine House B&B והוא ממוקם בקצה העיירה, דקה הליכה מחוף המפרץ, ובמרחק קצר מה Sea Life Center. הבית נראה קטן ולא מרשים מבחוץ אבל הוא משופץ לחלוטין עם חלל מרכזי גדול (זמין לאורחים) . החדר שלנו היה נוח מאוד עם כל השירותים הנדרשים. מרשה בעלת הבית היא מארחת נהדרת (דייב בעלה לא היה בעיר), היא אהבה לפטפט וסיפקה לנו המון מידע וטיפים על השהייה באזור.
קיווינו שנספיק לראות את ה Sea Life Center אבל ידענו שהמסעדות בעיר נסגרות מוקדם, אז לאחר שהתארגנו נסענו לנמל לארוחת ערב במסעדה פופולרית מקומית בשם Ray's. המסעדה שוכנת על הנמל ממש על קו המים עם נוף לנמל ולהרים שמעבר למפרץ. האוכל קצת יקר יחסית לתמורה והאווירה קצת סנובית אבל בסה"כ נהנינו.
לאחר הארוחה כבר היה מאוחר מלהגיע ל Sea Life Center. הגשם פסק אז טיילנו קצת על רציפי הנמל. שמענו מהומה במים וראינו מחזה נדיר – זוג Sea Otters שרדפו זה אחרי זה והשמיעו קולות- לא ברור אם משחק, קטטה או חיזור… במזל הצלחנו לצלם
.
כישצאנו מנהנמל עדיין היה אור אז נסענו לצימר והלכנו ברגל לפארק שעל שפת המפרץ, שם הצלחנו לצלם כמה תמונות יפות באור אחרון.
התרשמנו מהגודל והמתקנים בפארק, שרובו מתפקד כחניון קמפינג ענק לנופשים באוהלים ובקרוואנים. לפי שלט במקום, העיר מעודדת את הקמפינג בעקבות רעידת האדמה הגדולה של 1964 והצונאמי הגיע בעקבותיה ומחק חלקים גדולים מהעיר – מאז העיר מעדיפה שרוב הנופשים יהיו בקמפינג ממנו ניתן להתפנות במהירות, ולא במלונות .
חזרנו לצימר לסיום היום, כשאנחנו מציינים את נקודת המחצית של הטיול שלנו.
