יום חמישי, 24/9
הבוקר קמנו מעט מאוחר, לאור העובדה שלא הצלחנו לשכנע את המלון לפתוח את המסעדה בשעה מוקדמת יותר מהמועד הרשמי. רצינו למאת לדרך בשעה 08:00. לצערנו הגיע צוות המלון באיחור של רבע שעה, כך שאת ארוחת הבוקר הפשוטה ביותר (טוסט של גבינה צהובה ונקניק, יחד עם כוס קפה) קיבלנו רק ב- 08:30. מאכזב מאוד.
העברנו את הציוד לרכב ויצאנו לדרכנו.
ראשית חזרנו לכפר שירוקה לקה, שכן אתמול הגענו מאוחר מדי וכבר היה מעט מדי אור לצילומים. הכפר כאמור יפה מאוד.
מכאן פנינו דרום מערבה, לכיוון העיירה טריגראד Trigrad, בנסיעה על הכביש 197 שלאורך ערוץ הנחל ואצ׳ה Vacha. בכפר טשל Teshel יש התפצלות, כמו האות Y במהופך. המזלג הימני (שיורד דרום-מזרחה, לאורך נחל הטריגראד Trigradska) ממשיך לכפר טריגראד וממשיך הלאה. המזלג השמאלי (שיורד דרום-מערבה, לאורך נהר בוינוב Buynovska) מגיע למערת יגודינה וממשיך הלאה. הכביש המוביל לכפר יגודינה נמצא מעט לפני המערה (יציאה לכיוון צפון-מזרח).
הדרך היא על כביש צר, לעיתים משובש, עם הרבה פיתולים חדים. אבל הנופים נהדרים. הכביש עובר לרוב ממש בתוך נקיקים צרים ומנהרות החצובות בהר. הכפר טריגראד לא מעניין ואין מה לעשות בו, מלבד העובדה שיש בו מסגד קרוב מאוד לכנסייה. הכפר טריגראד היה נקודת הסיום של המקטע הזה וחזרנו אחורה, לעבר יגודינה.
הנה הכפר טריגראד.
גם כאן, כמו בכפרים האחרים, ייבשו הכפריים את הירקות בשמש (תירס, דלעות, פלפלים ועוד).
חזרנו להתפצלות בכביש בעיירה טשל Teshel ופנינו דרום-מערבה, לכיוון יגודינה. הדרך היתה דומה באופייה לזו שלכיוון טריגראד. ועברה בערוץ (קניון) נחל בוינוב Buynov בדרך למערת יגודינה Yagodina, או בבולגרית Yagodinska Peshtera. הכביש היה צר ביותר, בין מצוקים, בחלקו נתיב אחד. בדרך לכפר חלפנו על פני מערת לוע השטן Diavolskia Most, אליה החלטנו שלא להיכנס למרות שהיא די מפורסמת. כאן רואים את החניון – והכניסה למערה היא מצד שמאל למטה (לא רואים מזווית הצילום הזאת).
בשני המקטעים האלה הנסיעה פשוט מרהיבה. מומלץ מאוד שלא לוותר עליהם בטיולים האלה. ניתן בהחלט לעשותם בחצי יום. אבל עדיף להקצות יותר זמן, כדי שתוכלו לעצור באינסוף נקודות הצילום המרהיבות. לשים לב שבניגוד למדינות אחרות בעולם, ובמיוחד בשל אילוצי השטח (מצוק בצד אחד ותהום בצד הדני), אין כאן כמעט בכלל נקודות עצירה מסודרות. כך שצריך למצוא יציאה קטנה מהכביש, להדליק אורות מהבהבים ולצלם במהירות.
מערת יגודינה Yagodina נחשב לאחת היפות בבולגריה (שגם כך עתירה במערות). אורכה יותר מ- 10 ק"מ, מתוכם יכולים המבקרים ללכת רק כ- 1,250 מטר. יש בה 3 מפלסים ו- 3 פתחים נפרדים, כשהכניסה והיציאה מהמערה הן דרך פתחים מעשה ידי אדם (דרכם נכנסו ויצאנו) – והפתח השלישי הוא פתח טבעי שהתגלה רק בשנת 1963.
מתברר שבמערה נמצאו שרידים של מגורי אנשים, מלפני כ- 6,000 שנה. המערה היא בת כ- 275,000 שנה והטמפרטורה בה קבועה כל 6 מעלות צלסיוס – צריך להגיע לביקור לבושים היטב. הלחות גבוהה מאוד וקבועה, 85-100%. הפרש הגבהים בחלק בו ניתן לסייר הוא כ- 7 מטרים. במערה יש נטיפים וזקיפים – אבל לטעמי לא מרשימים בכלל (אלא אם לא ביקרתם עד כה במערות נטיפים). הסיור נמשך כמעט 45 דקות והוא ניתן רק בשפה הבולגרית. הכניסה למערה היא כאמור בפתח אחד, נעול, שנפתח ע"י המדריך, והיציאה היא דרך פתח נעול אחר, מספר מאות מטרים במעלה הכביש. כך שעשה סיור מסתיים, צריך לרדת לאורך הכביש עד לחנייה.
במערה יש אמנם נטיפים, אך בדיעבד היא לא ממש מרשימה. הטמפרטורה היא 6 מעלות כך שצריך לבוא לבושים היטב. יש לא מעט קטעים בהם המעברים נמוכים מאוד וצריך להתכופף לא מעט כדי לעבור. המדריך הצעיר דיבר מספר מילים בעברית כדי לתאר חלק ממה שראינו (״ברדלס״, ״הרבה פנינים, אחד פנינה״). לסיכום, ניתן לוותר על הביקור במערה.
מצד שני, מאזור הקופה למערה יוצאים ג׳יפים לטיול בתצפית ״עין הנשר״ Orlovo Oko. עולים בג׳יפ מפתח המערה, חולפים את הכפר יגודינה ואז ממשיכים במעלה ההר, בשבילי עפר מחורצים ומסולפים מאוד, לגובה של מעל ל- 1563 מטר מעל לפני הים, עד למתקן אנטנות. שם חונה הג׳יפ ויורדים ברגל כ- 50 מטר עד לבמת תצפית העשויים מתכת ומעוגנת להר ב- 2 מוטות. כל המתקן נראה רעוע למדי...
הנופים סביב היו מרהיבים למרות האובך וכשעמדנו על קצה במת התצפית, יכולנו להביט ישר למטה, בקו ישר, לתחתית העמק שהיתה בגובה של 670 מטר מעל ערוץ נחל בוינוב Buynov. מומלץ מאוד.
וכך זה נראה מרחוק.
לאחר הירידה מההר, עברנו שוב דרך הכפר יגודינה. מקום פשוט, כמו שאר הכפרים שעברנו בהם עד כה.
החלטנו שלא לאכול צהריים ביגודינה ולהמשיך לתחנה הבאה במסלול, מה שהתגלה אח"כ כטעות.
מכאן המשכנו מערבה לכיוון העיירה דוספאט Dospat, מתוך כוונה לשבת על מרפסת מלון פנוראמה Panorama, לשתות קפה ולצפות על נוף האגם, ולאחר מכן לטייל ברכב סביב האגם.
גם כאן הנופים היו מרהיבים וראינו מגוון פעילויות חקלאיות לאורך הכביש, כגון רועי צאן, רועי בקר ועוד.
לצערנו, לקראת ההגעה לעיירה דוספאט החל לרדת גשם חזק, שהפך ממש למבול. הגענו כבר בשעה די מאוחרת, קרוב ל- 16:00, והיינו די רעבים. חיפשנו מסעדה פתוחה אך הכל נראה סגור וגם לא ממש רצינו להתחיל להסתובב במבול שירד, שגם הפך את הכבישים המשופעים לנהרות שוצפים... לבסוף מצאנו מקום בו עדיין ישבו אנשים, אך התברר לנו שהאוכל היחיד שם שדומה לארוחת צהריים היה המבורגר מחומם עם קציצת בשר... בלית ברירה הזמנו את המנות האלה.
לאחר הארוחה היינו צריכים למצוא מכולת כדי לקנות מצרכים לבוקר למחרת, שכן המלון שהזמנו לא כלל ארוחת בוקר. מצאנו חנות פתוחה ורכשנו שם את מה שרצינו .
לאור המבול שהמשיך לרדת, ויתרנו על הסיור סביב האגם ונסענו ישירות לעיירה לשטן Leshten, שבה המלון שלנו ל- 2 הלילות הבאים, Leshtenski Perli (״פנינת לשטן").
בדרך למלון עברנו על-פני ״מפעלים״ רבים לעיבוד ואריזה של אבני ציפחה בגוונים שונים. פשוט חפרו אותן מההר הסמוך, בלי יותר מדי חוכמות, הורידו ל- "אתר הייצור" הסמוך חכביש – ושם חתכו אותן לפי המידות הרצויות, (אני משער שידנית, שכן לא ראינו שום ציוד מתוחכם) – וערמו את האבנים בסדר מופתי על משטחי אריזה ("פלטים").
בכל האזור הזה של בולגריה הבתים בכפרים עשויים מאבני ציפחה - הן קירות הבית והן הגג. מאוד מזכיר את יוון ההררית.
גם כאן חלפנו על-פני כפרים בהם ניכר העוני.
ומעת לעת חלפו עדרי פרות או כבשים את הכביש, ללא כל חשש מכלי הרכב החולפים.
הגענו למלון הכפר לשטן לקראת החושך ולא היה פשוט למצוא אותו. אין לו כתובת מדוייקת ולאחר מספר סיבובים בכפר יצרנו קשר טלפוני עם בעלת הבית, שהובילה אותנו במעלה שביל עפר עד למלון.
מתברר שמדובר במבנה בעל 3 קומות, כשקומת הקרקע מכילה את המטבח המשותף (שמזוודות עם על הציוד הדרוש, כולל מקרר גדול, מדיח ותנור אפייה) ואילו ב- 2 הקומות העליונות יש מספר חדרי שינה. כך שבעצם המבנה מתאים מאוד למשפחה שלמה. המבנים חדשים לחלוטין והחדרים שבחרנו היו בנויים מאבן ציפחה ומעוצבים בטוב טעם. בכל חדר גם חדר אמבטיה גדול מאוד. ממש יפה.
נחנו מספר דקות וירדנו למטבח להכין לנו ארוחת ערב קלה, שכן לאור ארוחת הצהריים המאוחרת לא יכולנו לחשוב על ארוחה מלאה. לאחר מכן ישבנו לתכנן את היום הבא והלכנו לישון.
