בתאריך 28.9.16 יצאנו צוות מצומצם ואיכותי של 4 מטיילים בטיסה לרוסיה למינרלני וודי. משם יצאנו יחד לכבוש את הר אלברוס, ההר הגבוה באירופה בגובה 5642 מטר מעל פני הים. הצוות כלל את: דור מלך, אחיק דור (דוד שלי), רותם מינסטר (אחותי) ואנוכי.
נחתנו במינרלי וודי ביום שני בשעה 19:00 אחרי קונקשיין של 6 שעות במוסקבה. חיכינו לרותם בפאב במשך 5 וחצי שעות שבהם הזמנו פיצה ושיחקנו יניב, רותם הגיע ממונגוליה אחרי 9 חודשי טיול “אחרי צבא”. בשעה 23:30 רותם נחתה ובשעה 23:50 נהג בשם סולטן (שמסתבר שהוא יהיה המדריך שלנו בימים הקרובים) בא לאסוף אותנו משדה התעופה וחיכתה לנו נסיעה של שלוש שעות עד למלון בעיר Azau למרגלות הר אלברוס בו נעביר את הלילה הראשון בגובה 2350 מטר. הנסיעה הייתה קשה והנהג כמעט ונרדם על ההגה, “מתעפץ” לסירוגין ונוסע פעם לאט ופעם מהר. הכבישים חשוכים לגמרי ואין אף טיפה של אור.מידי פעם חולפים על פני משאית הנוסעת לכיוון הנגדי.
בבוקר יום רביעי התעוררנו ולאחר ארוחת בוקר קלילה פגשנו שוב את סולטן הנהג שמסתבר שהוא גם מדריך. אחרי מספר דקות מצאנו את עצמנו צועדים במעלה ההר לאורך הרכבל בעליה די תלולה. חציו הראשון של הטיפוס היה על מסלע בזלתי קשה ובחציו השני צעדנו על שלג וקרחון עד להגעה לנקודת הרכבל השניה לגובה 3500 ומשם ירדנו ברכבל בחזרה למלון. סך הכל התחלה יפה של הטיול :-)
התעוררנו בבוקר יום חמישי ופגשנו את ליזה מארגנת הטיפוס. ביצענו התאמות של הציוד והשכרנו חלק מהביגוד שהיה חסר כולל קרמפונים ונעלי פלסטיק. לאחר מכן עלינו על 3 רכבלים שונים-2 רכבלים זהים המורכבים מתאים גדולים בצבע אדום שיכולים להכיל 10 אנשים עם ציוד, ורכבל מפחיד המורכב מכיסאות בודדים ללא שום חגורה אבטוח או קירוי כלשהו המחוברים לכבל פלדה.
הגענו לאחר 30 דקות של עליה ברכבלים לבסיס התחתון ממנו נצא לטיפוס. הבסיס בגובה 3800 מטר מעל פני הים ונראה כמו מאחז בדואי, מספר קראוונים וסלעים אפורים בניהם.
באותו היום שבו הגענו לבסיס עברנו תדרוך קצרצר על ידי ליזה וכדי להתרגל לגובה בשעה 14:00 יצאנו לכיוון בקתת בשם פריוט בגובה 4150 מטר מעל פני הים טיפוס של שעתיים בהובלתו של סולטן הנהג שהוא גם מדריך.
חזרנן מהטיפוסון ואכלנו ארוחת ערב חביבה אותה הכינה לודה המאמא של הבסיס המבשלת במסירות רבה לכלל המטיילים.
יום שישי קמנו בשעה 07:00, התארגנות זריזה וארוחת בוקר ויוצאים לדרך עם סולטן ידידי והפעם לגובה 4600 עם ציוד על הגב וקרמפונים על נעליים. הטיפוס עד לבקתת פריוט בגובה 4150 מטר היה חביב אך גיליתי קשיי נשימה קלים כשעליתי בגובב עד ל 4600 מטר. חזרנו לבסיס סביב השעה 13:30 ובלית ברירה שיחקנו קלפים עד שעות הערב.
יום שבת, יום מנוחה לקראת הטיפוס! היום בלילה נטפס על האלברוס ועד אז מצאנו את עצמנו מעבירים את הזמן בהכנת הציוד לטיפוס, תדרוך קצרצר על רתמות טיפוס ובעיקר משחקי קלפים עד לא ידע! בשעה 20:30 הלכנו לישון.
שעה 12:00 השכמה!!! חצי שעה רק לקח לנו ללבוש את כל הביגוד: חלק עליון- חולצה טרמית, חולצה טרמית עבה, מעיל פוך, מעיל גשם חלק תחתון- מכנס טרמי, מכנס טיולים, מכנס פוך עם שלייקס (כן כן שלייקס). לאחר הכנת תה לתרמוסים ונשנוש קל לחיזוק הגוף באנרגיה יוצאים לדרך אנחנו סולטן הנהג שהוא גם מדריך וגם חבר וליזה.שמים קרמפונים ועולים על חתול שלג שייקח אותנו לגובה 4800 נסיעה של 20 דקות (מה שלנו לקח יומיים לפני 4 וחצי שעות). הטמפרטורה בגובה 4800 היא מינוס 10 מעלות צלזיוס מה שאומר שקר פצצות! אבל עם כל הביגוד דווקא די נעים למעט הידיים שעליהם יש 2 שכבות של כפפות כפפת ליינר ומיטנס. מטפסים מעלה בגובה בטיפוס תלול אותו עולים בזיגזג עד לגובה 5000 שם נמצא חתול שלג קבור בשלג, מנוחה קצרה וממשיכים לטפס. בגובה 5100 מגיעים לחלק מתון למרגלות הפסגה הנמוכה של האלברוס 5620 מטר ממנו הולכים עד למרגלות הפסגה הגבוהה 5642 מטר ההליכה לא קשה פיזית אך המחסור בחמצן מראה את אותותיו, כל 2 צעדים עולה הצורך לעצור להוריד דופק ולאזן את הנשימות. נץ החמה נראה באופק והנוף עוצר נשימה, שרשרת הרים מדהימה נחשפת מולנו והראות מושלמת כל כך עד שסולטן צועק "הררט הררט", רואים את הר הררט בטורקיה. הטמפרטורה הגיעה לשיא שלה מינוס 15 מעלות אבל אנחנו מבסוטים מהנוף ועם כל השכבות דווקא נעים. די קרוב לתחילת הטיפוס התלול לפסגה בגובה 5300 התחלתי להרגיש סחרחורת והפנים שלי נהיו לבנות כתוצאה ממחסור בחמצן הלכתי לאט יותר ביחס לקבוצה כשסולטן צמוד אליי ומשגיח. כאשר הגענו לגובה 5300 השארנו את התיקים והתחלנו לטפס בעלייה תלולה לפסגה שאנו נעזרים בגרזני שלג. בשל העובדה שאני לא במיטבי התחברתי עם חבל לסולטן ליתר ביטחון אם אפול כתוצאה מחוסר חמצן. למרות שאנו עולים בגובה הצלחתי להסדיר את הנשימות וגם השמש יצאה וההרגשה הכללית שלי הרבה יותר טובה, קשה לנשום אבל מחייך.
אחרי טיפוס לא קל הגענו לפסגה! גובה 5642 מטר מעל פני הים, ההר הגבוה באירופה וברוסיה, עשירי בגובהו בעולם. הנוף מדהים, 360 מעלות של טבע עוצמתי עם ראות מעולה. תחושת סיפוק ממלאת אותנו, חיבוקים צילומים תפילה קטנה של סולטן והנה אנחנו יורדים מטה בחזרה לבסיס התחתון, בחזרה לגובה 3800. ירידה לא קלה בכלל היות ואנו יורדים מגובה 5642 לגובה 3800 ורוב ההליכה על קרח מה שאומר שצריך לקבוע תור להחלפת ברכיים.
לא ארחיב על הירידה היות והיא הייתה מונוטונית וקשה אך בשעה 13:00 הגענו לבסיס אחרי 10 וחצי שעות הליכה סך הכל, מספר דקות לפני שהתחילה סופה אימתנית.
דבר מפחיד ומשעשע קרה לנו בירידה חזרה מהבסיס אל העיר Azau, כשאנו לוקחים את הרכבל השני מתוך ה-3 כאשר הירידה מלווה בגשם חזק וברעמים ברק פגע בכבל של הרכבל ממש מולינו (ראינו ניצוצות) והרכבל נעצר והתחיל להתנדנד. מזל שהרכבל מונע על ידי מנוע דיזל כך שתוך 20 דקות הרכבל המשיך לעבוד ולא נשארנו תקועים באוויר ימים שלמים.
לסיכום, הטיפוס היה מדהים, נוף עוצר נשימה ואתגרים חדשים כדוגמת אתגר ההסתגלות לגובה בהם לא נתקלתי בעבר.
