עזבנו את פינגיאו ולפנינו נסיעה של כ-7 שעות לכיוון Wutai shan פגודת 100 המדרגות. בתוכי אני מקווה שיש קצת פחות אבל מניסיון אני יודע שיש יותר מדרגות טוב נעמוד בזה. נוסעים ישר כל הזמן, מדהים הסינים חותכים הרים במנהרות ארוכות מאוד ומגשרים מעל עמקים ענקיים בגשרים ענקיים. עוצרים בדרך בתחנת דלק. הרכב רגיל: דלק, מסעדה, מזנון, דוכן ירקות ופרות ושרותים מדהימים. שיש נוצץ, מרחבים עצומים, נקי מאוד מאוד מאוד, ממש לא צפוי. הגענו תשושים והלכנו למלון סיני קטן לנוח. למזלנו במלון מסעדה ממש טובה וזולה. הסינים כרגיל אוכלים, צועקים משליכים לכלוך על הרצפה ומאוד נהנים. המסעדה מוקפת חלונות זכוכית, אנו בוהים ברחוב, המון תיירים סינים, מעט מאוד תיירים מערביים שממהרים למלון מפואר בהמשך הרחוב, המון נזירים בחליפות ססגוניות. הרחוב בוהה בנו בחזרה ומדי פעם נכנס סיני למסעדה אומר לנו לחייך מצלם אותנו ויוצא מאושר.
למחרת קמתי לפני כולם בחמש וחצי בבוקר כדי לעלות להר. הגעתי לתחילת השביל שם כבר המתינו נהגי פרדות והסבירו לי בסינית שוטפת שלא כדאי לי להתעייף ושאקח פרדה. שילוב של כמה מילים בסינית ותנועת הליכה עם שתי אצבעות גרם להם לחייך ולפנות לי את השביל כדי שאוכל לטייל. בחרתי בשביל הפרדות כי נראה לי יותר נוח מערמת המדרגות שהמתינו לי. מדי פעם נאלצתי לדלג מעל ערמות חרה טריות של הפרדות אבל היה שווה. השביל היפה מתפתל לגובה ומוביל אותך מנוף לנוף, פשוט יפה. בדרך פגשתי משפחה סינית אמרנו “ני חאו” ידידותי והמשכנו לטפס. בנקודה מסויימת השביל הפך לשביל לבנים אדומות וממנו נחשפה בפני כל העיר היפה. הגעתי לפגודה. הפגודה עצמה לא מחדשת הרבה, אבל הנוף והאנשים מסביב מרתקים. ירדתי דרך 1000 המדרגות ובדרך פגשתי עולי רגל שהולכים שני צעדים, בצעד השלישי משתטחים וממלמלים תפילה, כולם מוקפים במשפחה נרגשת המצלמת ללא הרף, ראיתי אפילו ילד כבן 7 עולה לרגל עם משפחתו ותאמינו לי זה לא פשוט.
בדרך עוברים דרך שוק קטן שמוכר בעיקר מינים שונים של פיטריות וכמובן כל מני דברים שאף בודהיסט טוב לא יכול בלעדיהם לדעת הרוכלים: מחרוזות תפילה ואביזרי עזר להגעה להארה. לדעתי הפטריות יזרזו את הגעתם לההארה.
חוזר למלון, כולם רק אוכלים ארוחת בוקר ומתארגנים איש איש לעיסוקיו. ארוחת בוקר וטיול שיטוט בעיר היפה. חוזר למלון וכרגיל אין מים חמים. התרגלנו. בערב יצאתי לצילומי לילה. נעים לשוטט אבל קר ממש.
למחרת ממשיכים למקדשים התלויים ולעיר DATONG. ארוחת בוקר סינית טיפוסית: מרק אורז, חלב סויה, מאפה דקיק בדבש, ביצה קשה, כרוב כבוש, וגזר נוראי. שוב נכנסים לצלם אותנו, אנחנו מחייכים בעייפות.
נוסעים בהרים בדרך עצרנו במעבר הרים וכמה אנשים קנו שם כמה מעילים ארוכים וכבדים חיקויים של מעילי צבא סין. מכינים עצמם למונגוליה. ממשיכים ומגיעים לאזור נוראי שבו מכרות פחם, אבק בכל מקום, סרחון עיירות מסכנות ועלובות, משהו כמו דגימה של גהנום. בחוץ סופת חול.
הגענו ל HENGSHAN. המחזה מרהיב.
