רשמי מסע מהנסיעה ברכבת השמיים מבייג'ינג ללהאסה - 4064 ק"מ - וצ'יק צ'יק צ'אק הקטר נשף...
פרק ד' - ברגל ללהאסה...
הכרוז ברכבת מספר על התרבות והמנהגים הטיבטיים השונים וכמו כן, על בעיות הגבהים ומחלת הגבהים העלולה לתקוף את הנוסעים ללהאסה. ראשי סחרחר, אך לא מחוסר חמצן אלא מהנופים היפים של טיבט. הרכבת עוברת בדרכה עשרות מנהרות חצובות בהר. קשה שלא להתפעל מהפרויקט האדיר שהסינים עשו בהקמת מסילה זו. בחלק מהדרך, הרכבת נוסעת במקביל לכביש המוביל מגולמוד ללהאסה, בטח היה קל יותר לעבוד ולבנות את המסילה ליד כביש סלול אני חושב לעצמי. לקראת הצהרים, ביושבי שוב בקרון המסעדה, מביט ובוהה דרך החלון, צדה את עיני קבוצת צליינים טיבטיים העושים את דרכם ברגל על הכביש. הקבוצה מונה כ- 10-12 איש ה"עולים לרגל" ללהאסה כאשר הם הולכים "הליכת השתטחויות" -; קיאנג'ינג. מראות רבים משאירים את המטייל בטיבט פעור פה, ללא הסברים וללא תשובות, אחד מהם אלו אותם צליינים העולים ללהאסה ברגל ממרחק של מאות ק"מ ויותר כשהם הולכים על הכביש המוביל ללהאסה וכל שלושה-ארבעה צעדים משתטחים על הכביש מלוא קומתם, קמים, מתקדמים שלושה-ארבעה צעדים ושוב משתטחים, כך במשך חודשים בקור המקפיא ובשמש הקופחת, עד שהם מגיעים ללהאסה הבירה. כמה כח פיזי הם צריכים, כמה רוח והקרבה, איזו אמונה עמוקה וטוטלית יש בהם, איזו דבקות יש להם בדת, ללא פשרות, ללא סייגים...
![משטטחים על הכביש]()
![36.jpg]()
![37.jpg]()
ההשתטחויות מרוקנות את הגוף מהאגו ומגאוות היתר, מאפשרת הקשבה והתבוננות פנימית אמר לי פעם נזיר צעיר דובר אנגלית שביקשתיו שיסביר לי על "הליכת ההשתטחויות". יש ההולכים ואוחזים בגלגל תפילהו במחרוזת מאללה בעלת 108 חרוזים (כמספר הסוטרות שבודהה דרש) ממלמלים את המנטרה הידועה: "אום מאני פאדמה הום" - "הללו את הפנינה שבלוטוס..." ויש ההולכים וכל שלושה-ארבעה צעדים, מצמידים את כפות ידיהם אל מעל ראשם, מורידים את כפות הידיים אלמול צווארם ומשם אל מול הלב ואז שוב משתטחים על גחונם לכל אורכם על הכביש וכך חוזר חלילה כל שלושה-ארבעה צעדים וכך מאות ק"מ ואף יותר, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, במשך חודשים... על בגדיהם הם עוטים סינר בכדי לשמור על ניקיון ותקינות הבגדים ועל כפות ידיהם הם לובשים מעין כפכפי עץ בכדי שלא יפצעו מהאספלט הקר, הקפוא למען הדיוק.
פרק ד' - ברגל ללהאסה...
הכרוז ברכבת מספר על התרבות והמנהגים הטיבטיים השונים וכמו כן, על בעיות הגבהים ומחלת הגבהים העלולה לתקוף את הנוסעים ללהאסה. ראשי סחרחר, אך לא מחוסר חמצן אלא מהנופים היפים של טיבט. הרכבת עוברת בדרכה עשרות מנהרות חצובות בהר. קשה שלא להתפעל מהפרויקט האדיר שהסינים עשו בהקמת מסילה זו. בחלק מהדרך, הרכבת נוסעת במקביל לכביש המוביל מגולמוד ללהאסה, בטח היה קל יותר לעבוד ולבנות את המסילה ליד כביש סלול אני חושב לעצמי. לקראת הצהרים, ביושבי שוב בקרון המסעדה, מביט ובוהה דרך החלון, צדה את עיני קבוצת צליינים טיבטיים העושים את דרכם ברגל על הכביש. הקבוצה מונה כ- 10-12 איש ה"עולים לרגל" ללהאסה כאשר הם הולכים "הליכת השתטחויות" -; קיאנג'ינג. מראות רבים משאירים את המטייל בטיבט פעור פה, ללא הסברים וללא תשובות, אחד מהם אלו אותם צליינים העולים ללהאסה ברגל ממרחק של מאות ק"מ ויותר כשהם הולכים על הכביש המוביל ללהאסה וכל שלושה-ארבעה צעדים משתטחים על הכביש מלוא קומתם, קמים, מתקדמים שלושה-ארבעה צעדים ושוב משתטחים, כך במשך חודשים בקור המקפיא ובשמש הקופחת, עד שהם מגיעים ללהאסה הבירה. כמה כח פיזי הם צריכים, כמה רוח והקרבה, איזו אמונה עמוקה וטוטלית יש בהם, איזו דבקות יש להם בדת, ללא פשרות, ללא סייגים...
ההשתטחויות מרוקנות את הגוף מהאגו ומגאוות היתר, מאפשרת הקשבה והתבוננות פנימית אמר לי פעם נזיר צעיר דובר אנגלית שביקשתיו שיסביר לי על "הליכת ההשתטחויות". יש ההולכים ואוחזים בגלגל תפילהו במחרוזת מאללה בעלת 108 חרוזים (כמספר הסוטרות שבודהה דרש) ממלמלים את המנטרה הידועה: "אום מאני פאדמה הום" - "הללו את הפנינה שבלוטוס..." ויש ההולכים וכל שלושה-ארבעה צעדים, מצמידים את כפות ידיהם אל מעל ראשם, מורידים את כפות הידיים אלמול צווארם ומשם אל מול הלב ואז שוב משתטחים על גחונם לכל אורכם על הכביש וכך חוזר חלילה כל שלושה-ארבעה צעדים וכך מאות ק"מ ואף יותר, יום אחר יום, שבוע אחר שבוע, במשך חודשים... על בגדיהם הם עוטים סינר בכדי לשמור על ניקיון ותקינות הבגדים ועל כפות ידיהם הם לובשים מעין כפכפי עץ בכדי שלא יפצעו מהאספלט הקר, הקפוא למען הדיוק.
