7.4.2015
הפעם לקחנו מונית משדה התעופה (54 יואן).
הגענו לקבוצת בניינים שלא נראו כמו מלון. הנהג טלפן לטלפון שהיה ברשותנו ובחור צעיר ומקסים, דובר אנגלית שוטפת הגיע אלינו ולקח אותנו לדירה.
מדובר בשני צעירים יזמים סינים שמשכירים דירות לתיירים בתוך בנין דירות.
הדירה חדשה, יפייפיה ומאובזרת עם המון מחשבה על הפרטים הקטנים. יש Wi Fi נפרד רק לדירה, מעלית וקלסר עבה עם פירוט האתרים בסביבה ודרכי ההגעה אליהם. המיקום מצויין, במרכז, על יד People Park.
החיסרון העיקרי הוא שהם לא מספקים מגבות רחצה. אנחנו הבאנו מגבות ישנות מהבית והשארנו אותן שם..
אנחנו שילמנו 809 יואן ל-3 לילות.
בערב יצאנו למדרחוב קואן - ג'אי (Kuanzhai Xiangzi) שממוקם במרחק הליכה קצר מהמלון.
המדרחוב היה מלא באנשים, כולם סינים (כמו בכל מקום שביקרנו), הרבה חנויות קטנות ודוכני אוכל שונים.
ניסינו אננס ממולא באורז. נחמד.
המקום משרה אווירה נעימה ובטוחה. בכל מקום רואים שוטרים אבל נוכחותם שקטה ולא מתבלטת.
התחושה של עיר יפה, שקטה ואוכלוסיה אינטילגנטית.
8.4.2015
היום אנחנו נוסעים לבקר בבודהה הגדול בעיר לשאן (Leshan). משם ניסע ללינה בכפר באוגאו (Baoguo) שממנו אפשר לעלות בבוקר להר האמי (Mt. Emei). מתוך נוחות אנחנו משאירים את החפצים בחדר בצ'אנגדו ונוסעים רק עם תרמיל קטן. (ומשלמים על לינה שני אתרים שונים).
יוצאים ב-9 בבוקר, מנסים לעצור מונית שתיקח אותנו לתחנת האוטובוס המרכזית ( Xinnanmen Bus Station) ואף מונית לא עוצרת. קשה באופן כללי עם מוניות בצ'נגדו ובשעות העומס כמעט ואין סיכוי…
אחרי חצי שעה המתנה התחלנו ללכת ברגל עם מפה שהדפסתי בבית מגוגל. ה-GPS שהותקן בטלפון הנייד עוד בארץ לא עובד. הוא מזהה כמה לוויינים אבל לא מצליח למצוא את המיקום. זה קרה בחלק ניכר מהטיול בסין וזה כנראה מכוון מלמעלה..
הלכנו לאורך הנהר, שהיה נקודת ציון מצויינת אבל בסופו של דבר התברברנו. שאלנו סיני שנראה לנו מבין אנגלית והוא בעזרת WAZE בטלפון שלו כיוון אותנו, עם הרבה רצון טוב, אבל לא למקום הנכון.
בסופו של דבר הצלחנו להפעיל GPS אחר, אחד מכמה שבעלי התקין בנייד עוד בארץ, ואחרי שעה מהרגע שהתחלנו ללכת הגענו ליעד.
קנינו בקופה כרטיסים לאוטובוס של שעה 11:00 (45 יואן לאדם).
תחנות האוטובוס המרכזיות מאוד מסודרות. קופות עם סימון לתורים שאף פעם לא היו ארוכים כי יש מספיק קופות ואח”כ יש רציפים ממוספרים ויושבים באולמות מסודרים בהמתנה לאוטובוס.
חוץ מפעם אחת כל האוטובוסים יצאו בשעה שנקבעה מראש.
האוטובוס הפעם נחשב אוטובוס משודרג, עם מזגן ועם DVD שבו מוקרן הסרט “אווטר”. בדרך יש הפסקה אחת ותוך כשעתיים וחצי מגיעים ללה-שאן לתחנת האוטובוסים Leshan Xiaoba Bus station.
מיד ביציאה עטים עלינו “מסיעים” למינהם.
ה”הוראות” שקיבלנו בארץ הן שלא עולים על מונית שעצרה מיוזמתה אלא רק על מונית אקראית (זה נכון תמיד, בכל מקום, לדעתי..) ומונית אקראית לא הייתה בנמצא.. בסוף התפשרנו על ריקשת אופניים שלקחה אותנו עד הנהר (20 יואן).
התמרונים של הריקשה על הכביש קצת מפחידים, אבל המיומנות של הנוהגים בהן ממש גבוהה.
לאורך הגדה של הנהר יש תצפית אל הבודהה הגדול ואחרי שטיילנו קצת לקחנו שייט שמתקרב אל הפסל מכיוון הנהר. מפליגים עד אליו ובחזרה ועוצרים ל-10-15 דקות לצילומים (70 יואן לאדם).
אחרי שחזרנו לחוף, עצרנו מונית שלקחה אותנו לכניסה לאתר הפסל מהצד השני של הנהר (20 יואן). נכנסים בערך בגובה של אמצע הפסל ומתחילים בעלייה במדרגות לראשו (עלות הכניסה 90 יואן לאדם).
בדרך למעלה רואים פסלי בודהה ואחרים וגם מקדשים קטנים ופגודות.
בראש הפסל יש נקודת תצפית לכיוון הצטלבות שלושת הנהרות ואפשר לראות את ראש הפסל מקרוב. כמו כן יש שם מקדש גדול ויפה.
משם היו שתי אפשרויות: לרדת בהרבה מדרגות לתחתית הפסל (ואח”כ לחזור למעלה..) או להמשיך לכיוון כפר הדייגים שיש שם ובהמשכו מקדש 1000 הבודהות.
אנחנו בחרנו באפשרות השניה שהובילה אותנו דרך הכפר בדרך ארוכה שהרגשנו שלא נגמרת.
היה נוף מקסים, אבל בסופו של דבר לא הגענו עד המקדש ועזבנו את המקום דרך יציאה צדדית שהתחבורה היחידה ממנה ועד לרחוב המרכזי הייתה שוב ריקשה שקיפצה על דרך הכורכר..
ברחוב הראשי ניסינו לעצור מונית שתיקח אותנו לכפר באוגאו (Baoguo) לחדר במלון טדי בר שהזמנו מראש.
רוב המוניות שעצרו לנו לא רצו לנסוע מחוץ לעיר ומי שהסכים רצה סכום גבוה לדעתנו.
בסופו של דבר עלינו לאוטובוס מקומי שהביא אותנו לתחנה המרכזית של לה-שאן
(Leshan Xiaoba Bus station) ומשם אוטובוס לעיר Emei כשמסבירים לנו בתחנה שאין כבר אוטובוס ישיר ל-Baoguo ולכן יש לקחת אותו מ-Emei.
אחרי כחצי שעה מגיעים לעיר Emei, בחוץ כבר חשוך, והאוטובוס עוצר במבנה שאינו במרכז העיר ורואים אוטובוסים ומכוניות במרחק 100 מטר בערך.
מיד בעצירה עטים על הנוסעים ה”מסיעים” למינהם, שכאן ברובם הם על אופנועים.. לנו הם לא מציעים הסעה כי יש להם רק מקום אחד.. אבל זוג שהאישה הגיעה איתנו באוטובוס ניסה לשכנע אותנו לקחת אותנו לכפר והראה לנו כרטיס של מלון טדי בר שאליו הוא יביא אותנו, הם כמובן, לא ידעו שכבר הזמנו שם מקום מראש… (העלות 20 יואן).
נסיעה של כרבע שעה ועוצרים ע”י המלון. אנחנו נכנסים והם דנים עם הצוות על העמלה שיקבלו…
בכניסה למלון מבהירים לנו שהחדר שהזמנו הוא בקומה 4 ללא מעלית ואם אנחנו רוצים חדר בקומה 2 עלינו לשלם עוד 50%. לא הסכמנו. היינו ללא מזוודות ובאנו רק ללילה כך שלא היה כל כך נורא.
אכלנו במקום גם ארוחת ערב וגם ארוחת בוקר. האוכל היה טרי ובושל היטב (למרות שלא הכל היה לטעמנו) אבל לא אהבנו את האווירה שבה בתוך חדר האוכל שוכנת גם הקבלה ויושבים שם 4-5 עובדים (או בעלי המקום) ומדברים בינהם בסינית בקולי קולות. לא הייתי ממליצה על המקום הזה.
הפוסט הקודם: יוצאים לדרך.... מתחילים בעיר שיאן וחיילי הטרקוטה
הפוסט הבא: עליה להר האמי וחזרה לצ'נגדו
