את העלייה של הבוקר ראינו כבר אתמול, היא פשוט חיכתה לנו כל הלילה, ממש מול הבקתה הקטנה שלנו, מעבר לאגם. אנחנו אוכלים ארוחת בוקר צנועה ומזריקים קצת קפה לדם, כשאנחנו מבקשים להצטייד בקצת לחם לקראת היום אנחנו מגלים שאין. אולי בגלל בעיות שפה, או אולי בגלל הבדלי תרבות, בסוף צוות המלון מצייד אותנו בשקית עוגיות ענקית, חמאה וגבינה, לנו הקומבינציה הזו נראית קצת מוזרה וגם די כבדה. לא משנה, יאללה לדרך. חוצים את הגשר ומתחילים לעלות.
מבט אחורה אל בקתת combal
בערך שעה וחצי של עלייה לא קשה מביאים אותנו לשיא הגובה להיום ב 2430 מטר. מכיוון שרוב הטיילים ישנו הלילה באליזבטה אנחנו מקדימים אותם והולכים את כל העלייה לבד.
השביל מכאן ממשיך לאורך השלוחה, קצת יורד, קצת עולה. זה קטע הליכה לא פחות ממדהים. זו נקודת התצפית הטובה ביותר על המונבלאן שהייתה לנו עד כה. בנוסף, עמק val venny מוריק הרחק למטה ואנחנו הולכים לנו בין כרי דשא מוריקים המנוקדים בפרות שמנמנות.
במעבר אחד הנחלים אנחנו עוצרים להפסקה. קוריאני שמגיע ממול עוצר גם הוא ואנחנו ממהרים להציע לו קצת עוגיות מהמאגר הענק שאנחנו סוחבים איתנו. הוא נענה בשמחה ומספר לנו שהוא כבר ביום ההליכה ה 21 שלו. הוא פשוט עושה טרקים סדרתי. אנחנו גם מקבלים ממנו הרצאה על עננות ומטאורולוגיה והוא מבטיח לנו במאה אחוזים שמחר צפויה סערה.
לקראת col checrouit השביל מתחיל לרדת ונעשה מאוד צר. מולנו מגיעות קבוצות גדולות של קשישים בטיול יום. סימני הציביליזציה מתרבים סביבנו, הרבה רכבלים, עמודי חשמל ועוד. בסביבות 12 בצהריים אנחנו מגיעים לפאס. יש כאן כר דשא רחב שעליו מוצבים שולחנות, יש גם בקתת הרים נחמדה (refugio maison Vielle), יש המון פעילות ויש את קורמיור שנמצאת ממש מתחתינו.
אנחנו מזמינים בירה קרה ומתיישבים לאכול צהריים (עוגיות עם גבינת קממבר). מאוד נעים בשמש, מאוד נחמד לנו. ברעש והמולה המאפיינים רק אמריקאים וישראלים מגיעים אילנו חברנו האמריקאים ומצטרפים. היה להם נחמד באליזבטה בלילה. בהחלטה משותפת אנחנו מחליטים לחוס על הברכיים שלנו ולרדת ברכבל, בייחוד שהטענה היא שהירידה היא לא משהו (שימו לב שיש מכאן כמה אופציות לרדת לקורמיור).
col checrouit – חזרה לציבילזציה
הרכבל מביא אותנו ל dolonne , עיירה יפיפייה ששווה סיור קצר. משם זה משהו כמו 10 דקות לקורמיור. מגיעים ל tourist information ומצליחים באורח פלא להזמין מקומות ל Bonatti למחר. תמי חוברת אלינו ואנחנו הולכים לאכול פיצה מצוינת. למרות שהמלצר טוען בתוקף שהפיצות הן אישיות, אנחנו מזמינים לשלושתנו שתי פיצות. נוחתות על השולחן שתי פיצות ענקיות ואנחנו מחסלים בערך חצי, את השאר אורזים למחר.
את אחר הצהריים אנחנו מבלים בקורמיור. זו עיירה מאוד תיירותית, יקרה ומאוד יפה. לא מעט אנשים עושים כאן יום חנייה במהלך הטרק, לנו חצי יום הספיק. אנחנו ישנים במלון קטן בשם edelweiss, לא רחוק ממרכז העיירה. למלון יש גינה קטנה וחמודה שבה אנחנו מבלים בכתיבה וקריאה. בערב אנחנו אוכלים במסעדה בינונית לא רחוק מהמרכז.
