טילנו בין עצי הסקוויה, מתפעלות מהיער המדהים סביבנו, ו-Mamma Quail אמרה לי: אנחנו צריכות למצוא Snow-Plant!
וכשתהיתי מה זה, היא הסבירה: צמח טפילי, בצבע אדום מדהים.
ובאמת, קצת אחר כך, התחלנו למצוא אותם - אחד פה, אחד שם - בצבע אדום מבהיק.
השם העממי - Snow-Plant - קצת לא מתאים לי. הצמח הזה אמנם גדל באזורים מושלגים, אבל זה בערך הקשר היחידי.
השם הלטיני, לעומתו, מאד מתאים. "Sarcodes" משמעותו "דמוי-בשר" (במובן Flesh) ו-sanguinea - אדום כדם.
כשחיפשתי איך לקרוא לצמח הזה בעברית, מוטי הציע שלגיה אדומה. אחרי הכל, לשלגיה יש שפתיים אדומות כדם...
שלגיה הזו היא צמח טפילי. אין לה חלקים ירוקים והיא לא עושה פוטוסינתזה.
אבל היא לא טפילית כמו הכשות או העלקת - היא לא מתחברת לשורשים של צמחים אחרים, אלא לפטריות החיות בקרקע. באנגלית זה נקרא mycoparasites.
השלגיה מתחברת לתפטיר של הפטריה (החלק התת-קרקעי, שקיים כל הזמן - בניגוד לגופי הפרי שצצים רק מפעם לפעם). התפטיר גדל בתוך שורשי השלגיה וסביבם. הפטריה מפרקת את החומרים היבשים סביב למזון. רוב הפטריות הללו חיות בסימביוזה עם עצים מחטניים, ממש כמו שהאורניות אצלינו חיות עם אורנים. השלגיה מתעלקת על הפטריה, יונקת ממנה חלק מהמזון - אך היא לא הורגת את הפטריה המוטפלת, ומשאירה גם לה מזון.
המשכנו במסלול שלנו, ופה-ושם ראינו אותם, מבצבצים בעשביה. פה אחד, שם שניים, עד ש...
רגע, מה מבצבץ שם לפני הצמד הזה?
זו פטריה, ולא סתם פטריה - גמצוץ! זיהו לי אותו בתור Morchella snyderi - גמצוץ שניידר, מין של יערות הרריים במערב ארה"ב. אם כי הזיהוי לא ודאי עדיין, ואם יתקנו - אשנה כאן.
הגמצוץ, שנקרא כך בגלל הגֻּמָּץ - כלומר, הגומות בכובע (אפשר לקרוא על המילה הזו באתר האקדמיה ללשון העברית), זו פטריה מאד נחשבת בעולם. אכילה ואפילו טעימה. אבל... כאן זו שמורת טבע, וממילא לא היה לנו איפה לאחסן אותה עד שנוכל לבשל אותה - אז כן, ויתרנו והשארנו אותה בשטח. עכשיו אני תוהה האם השלגיות הסמוכות גדלות על תפטיר הגמצוץ. בהחלט שלגיות אנינות טעם.
בדקתי מיהם המאביקים של השלגיה: היא מושכת דבורים גדולות - דבורי בומבוס שמאביקות אותה. כבר דיברתי בעבר על האבקת זמזום - Buzz Pollination - הדבורים מגיעות ליד הפרח, רוטטות בתדר מהיר, מייצרות חשמל אלקטרוסטטי שגורם לאבקה להשפך עליהן. חלק מהאבקה הן לוקחות לצרכיהן - למאכל, וחלק - להאביק בו את הפרח הבא שהן תרעדנה.
והיא נראית נחמדה במיוחד למרגלות סקוויה ענק:
השלגיה היא ממשפחת האברשיים, כמו הקטלב שלנו והמנזניטה שראיתי ליד מנהרת הלבה.
היא שייכת לתת משפחה מיוחדת במשפחת האברשיים - תת-משפחת ה-Monotropoideae - המונוטרופיים. תת-משפחה זה בד"כ מצב שבו בעבר קבוצת צמחים הוגדרו כמשפחה, אבל על סמך עבודות גנטיות - הסתבר שהם קרובים מאד ואפשר לשייך אותם למשפחה מסוימת. לכן באופן רשמי - המשפחה היא משפחת האברשיים. אבל עדיין, לאותה קבוצה יש מאפיינים יחודיים ויש סיבה להגדיר אותם כקבוצה, ולכן הם נחשבים "תת-משפחה". גם הסקוויות, למשל, הם תת משפחה במשפחת הברושיים.
בתת-המשפחה הזו יש כחמישה עשר סוגים שונים שכולם מיקו-פרזיטים - טפילים על פטריות מיקוריזיות, שהן פטריות שחיות בסימביוזה עם עצים. חלקם גם כוללים חלקים ירוקים, והם מטמיעים - עושים פוטוסינתזה. שלגיה היא טפיל "טהור", שחיה רק על חשבון הפטריות שהיא מטפילה. לפני 9 שנים, בפארק לאסן, פגשתי צמח אחר מאותה תת-משפחה ששמו Chimaphila menziesii. הוא קטן מאד, וגם הוא טפיל על פטריות.
את התמונות צלמנו, Mamma Quail ואני, בפארק הלאומי סקוויה בתאריך 20.5.18. מוזמנים להקליק על התמונות על מנת לראותן בגודל מלא.
