הילדים הקיצו ב:09:30, ארוחת בוקר במלון ואנחנו מוכנים לתזוזה בסביבות 11:30 – ברגוע.
לאחר ניתוח השעה ומזג האוויר – 30 מעלות, החלטנו על מונטה באלדו, כשתוכנית המגירה, במידה ויהיה תור בלתי סביר, היא להצפין למפלי וארונה. ווייז החליט לקחת אותנו דרך ההרים התלולה והמפותלת, אך המהירה, כך לאחר כשעה וחצי הגענו לאיזור. בהמשך לטיפ מהמטייל, רכשנו כרטיסים ללא תור במרכז התיירים, כ 300 מטר לפני האתר – 56 יורו (20 מבוגר, 8 ילד). במקרה מצאנו חנייה ברחוב ממש מול האתר ושילשלנו 4 יורו למדחן (1 יורו לשעת חנייה).
ב13:15 נכנסנו לאתר הרכבל, דילגנו על התור לרכישת כרטיסים וחסכנו כ-20 דקות המתנה. התור לרכבל ארך כ45 דקות מחניקות (אין מזגן וזה שמאחורינו בתור שכח לשים דאודורנט). הדרך לפסגת ההר כרוכה ב-2 רכבלים, אחד קטן יותר והשני מסתובב 360 מעלות כך שתוך כדי עלייה כל הנוף נשקף לעבר כל הנוסעים. ב 14:30 היינו בפסגת ההר - כ2,100 מטר מעל גובה פני הים. למרות שאנו באוגוסט ושלמרגלות ההר היה חם, למעלה היה קריר. המשפחה נזקקה לסווצ'רים שהובאו מראש ועדיין לחלקנו היה קר בפסגת ההר, ברם, הנוףבהחלט מפצה על הקור (לפחות בשעה הראשונה).
טיילנו על הפסגה וצילמנו ללא הרף. נכנסנו למסעדה הסמוכה לתחנת הרכבל, כשנוף האגם נשקף משולחננו, נשנשנו פסטת 4 גבינות (שלבסוף אני אכלתי את הרוב), צ'יפס וגלידה לקינוח. יצאנו להמשיך לטייל ולטפס עד שבשלב מסויים הגיע ענן דליל שהפעים את הקטנים (“אנחנו נוגעים בענן”), אך הביא עימו גל קור ששבר אותם.
ירדנו בחזרה לרכב בסביבות 16:30. בדרך היציאה מהאתר נפעמנו לגלות שאין תור (0 אנשים) לרכבל. טיפ: אם אתם יכולים להגיע למונטה באלדו אחרי 16:00, תחסכו תורים מעיקים.
היות והחל לרדת גשם החלטנו לוותר על סיור במאלצ'סינה ולהדרים בחזרה לכיוון המלון. הכנסנו לווייז את כתובת חוף בתולות הים (Baia delle Sirene), שהומלץ ע”י המשפחה המטיילת. דרך SS249 שבה נסענו הפעם, היתה הרבה יותר נעימה מהדרך בה נסענו מהמלון למונטה באלדו. הנסיעה היא לאורך האגם ומאוד קרובה לו, הנוף מדהים. תוך כדי הנסיעה נתגלתה בפנינו תחילתה של השקיעה מה שצבע את האגם בגוון צהוב כתום. לאחר כ 40 דקות וטעות של ווייז שפיגר ב300 מטר מהאתר, הגענו לחוף בתולות הים. חנייה מוסדרת וחינם. על הכניסה שילמנו 16 יורו כי הגענו אחרי 16:00 – 5 יורו למבוגר 3 לילד. החוף מטופח ומושקע, וכולל: מדשאות, כסאות, שולחנות, שירותים, מתלחות, שולחנות פינג פונג, מוסיקת רקע ועוד. מיד שמגיעים לחוף מרגישים את השלווה במקום ואת החוסר בעומס – מומלץ. מבאס קצת שבמקום שבו בישראל יש חול ים, בחוף בתולות הים יש אבנים לא נעימות (בחוף ובתוך המים). הכניסה למים ללא נעליים מתאימות (לא היו ברשותנו) היא קשה מאוד לישראלים בעלי כפות רגליים רכות. אנחנו פשוט שלנו את כפכפינו מעל רגלינו ממש בסמוך לכניסה למים. המים קרים כמו באילת, אך במזג האוויר ששרר – 30 מעלות – זה היה מתאים. במים מוצבות 3 רפסודות פלסטיק, שהילדים מאוד נהנו לטפס עליהן ולרדת (אפשר גם לקפוץ) שוב ושוב. אכלנו ארוחת ערב במזנון החוף – המבורגר/נאגטס וצ'יפס (ארוחה ראשונה ללא פסטה/פיצה). סה”כ בילינו בחוף מעל לשעתיים מדהימות וקלילות, ויצאנו חזרה לכיוון המלון.
הגענו למלון ב 20:30, עייפים, אך מרוצים.
