הידיעה שטראמפ לא יכבד את ההסכמים,שנחתמו בין אובמה לראול קסטרו, ודאי מיסמסה לקובנים את התקווה לשינוי .ידיעה אחרת בישרה ש“ניירות טואלט יחולקו מעתה לכל אזרח בקובה”. יופי הישג רך לחלק הפולט של מה שנכנס לפיותיהם של הקובנים בקושי.לא רק לאלה שיכולים לקנות,או לתיירים מפונקים. כן! כן ! שינוי קיים כבר בקובה.
כשחיפשתי באינטרנט תשובות לתופעות שענף התיירות חשף לפניי, מצאתי ראיון שערך העיתון הקומוניסטי הישראלי “זו הדרך”{גיליון 16}עם ד"ר אליידה גווארה מארץ' , רופאה במקצועה, בתו של צ'ה גווארה.,בועידה השביעית הקומוניסטית באפריל 2016 בקובה,בראיון היא אומרת: “חצי מיליון עובדים מקבלים שכר מהמדינה אבל תרומתם היא אפסית. האם מדינה ענייה כמו קובה יכולה לשאת בקיומם של חצי מיליון עובדים ללא כל תרומה מצידם? לא ניתן להשליך חצי מיליון איש לרחוב. כך קרם עור וגידים הרעיון שניתן לפתח מגזר נוסף בכלכלה, שאינו ממלכתי:: עובדים עצמאים, קואופרטיבים ועסקים קטנים.”
ז”א ביתו של צ'ה גווארה מעודדת יוזמות פרטיות או מתרצת אותם? האם צ'ה גווארה מתהפך בקברו?
בדיחה קובנית נפוצה מתארת הלוך רוח שכבר ניכר ברחוב הקובני. אישה ניגשת לרופא מודאגת ,”בעלי כל אחר הצהריים עומד ליד החלון וצועק :”אני נער המזוודות במלון ריביירה”?. “זה עצוב” ענה לה הרופא, “הוא סובל מאשליית גדלות, כולם יודעים שהוא מנתח מוח”…ואכן מתפתח כאן בקובה הקומוניסטית ענף עצמאי ,ענף תיירות .מגזר פרטי משגשג ,שיודע להסתדר עם החוק ובלעדיו. ומעמיד סטנדרטים חדשים.
צצים מורים פרופסורים באוניברסיטה,מהנדסים,שהם נהגי מוניות, ואם צריך, מדריכים בעלי רכב הצמודים לתיירים לאורך כל השהות. הם בעלי קאזות,ומארגני קאזות ברחבי קובה, שיכולים להרשות לעצמם לקבל רישיון, ובעלי פאלאדארס,”מסעדות ביתיות עם הפנים לרחוב,שילדיהם יוצאים עם תפריט ומזמינים תיירים לבוא לביתם . צעירים נוהרים ללמוד מקצועות הקושרים אותם לעולם התיירות. שם הכסף הגדול ופרנסה מובטחת לפי דבריהם ..
יש באוויר תחושה שנפרדים . שמאבדים משהו,שקובה המשתנה מאבדת את התום שלה את התקווה שעליה נלחמו. הסרט התיעודי שמוקרן עכשיו בארץ:”בואנה ויסטה סוציאל קלאב -אדיוס ,ממחיש מבכה ומספיד את החלום הקובני.
בסרט חוזרים אל קבוצת המוסיקאים הקשישים , אל סיפוריהם האישיים, ומבקשים לראות מה קרה להם אחרי 20 שנה מאז שהפכו לתופעה בין לאומית שהביאה את קובה לתודעה עולמית.
כשצופים בהופעה שלהם ברחבי העולם רואים מוזיקאים שהיחסים ביניהם מקבילים לאווירה בקובה , שהמוזיקה היא החיים. היא ההוויה, היא המהות, .הם מתייחסים אליה בחרדת קודש.
קטע ממופע של הבואנה ויסטה קלאב בהולנד 1998 בשיר “קנדלה”.בשורה הראשונה שני משמאל: איברהים פרר. אחרי שנעלם מהנוף המוזיקלי הקובני, בגיל 70 הופך להיות כוכב בין לאומי, ומחבר חלק מהמוזיקה והמילים. בשורה השנייה מאחוריו יושבים ריי קודר מוזיקאי אמריקאי המנגן בגיטרה וגם המפיק והמגלה של המוזיקה המאירה את קובה ביופי הטבעי שלה. מצטרף אליו בנו המתופף שיושב לצידו. האהבה ניכרת בעת ההופעה בכל תנועה ומבט של כולם עם כולם. הקשר בין כולם מתחיל ב1996 כאשר חיפשו וליקטו את הזמרים והנגנים מרחבי קובה. נחשף בסרט התיעודי פרק אנושי וחם , ילדותיות ליצנית וחמימה קרי קובה.
הקהל משתולל, מריע. אומר בסרט לעצמו איברהים פרר “הם מריעים ולא יודעים מי זאת קובה?”
כל המוזיקאים בסרט אמרו שהחיבור למוזיקה היה סם החיים מול הקשיים והדלות שהביאה רבים מהם לרעב ומצוקה אמתית, והשנים שבה התקיים הפרויקט המוזיקאלי שלהם היו השנים הקשות של קובה.
קטעים מתוך הסרט התעודי שיצר במאי הסרטים הגרמני “ונדרס “ ,שצילם את הפרויקט המוזיקאלי של ריי קודר בקובה מראשית דרכם. בנוסף לאיברהים פרר והמפיק ובנו ,מופיעים קומפיי סקונדו עם המגבעת הלבנה ,זמר, נגן גיטרה עם החיוך שובה הלב . רובן גונזלס,הפסנתרן הקשיש , אליאדס אוצ'ואה הזמר עם הגיטרה ומגבעת לבנה דמוית סומבררו ,ואומרה פורטונדוהזמרת בעלת הסרטים הצבעוניים על ראשה, שצבעה את החבורה בחן ונשיות עוטפת את כולם.היא עדיין מופיעה ומבין המבוגרים היא בין החיים. ברקע הוואנה מצולמת אמנם ב1996 ובדיוק כך היא נראית היום.
מכל המוזיקאים המבוגרים ביותר נשארה אמארה הזמרת הססגונית, שמבכה את חבריה שאינם. מבכה את התקופה שהולכת ונעלמת.
בהלוויה של איברהים פרר ,הבכי המר של הציבור הוא בכי כואב של פרידה מזמר שחווה בנישמתו את כל תהפוכות קובה , בכי של החמצה של תקופה שלא תהייה עוד כמוה.
אז כרגע יש אמברגו והדלות היא סמל לאומי' של קובה גם למי שיש לו ומעדיף להצניע לכת.
הדלות יוצרת פשטות ואנחנו התיירים מתאהבים בפשטות הזאת.. פשטות יוצרת קירבה, יוצרת קשר בלתי אמצעי .והשירה הקובנית מבטאת את היופי הזה.. מה יקרה? נראה קובה אחרת שתאבד את אופייה הכפרי? שהקאמפאסינוס האיכרים אוהבי האדמה יהפכו לקומץ ,ובתי המלון יהיו הסמן הימני? ותרבות הצריכה תשחית כל פינה?
אי אפשר יהיה במחי יד להרוס את המכנה המשותף בין הגיוון האנושי שנטמע בתרבותה של קובה הטרובדורים היוצרים המוזיקלים הצעירים ,האומנים החקלאים האורגנים יהיו שומרי הסף החדשים..
