בבאזל הרגשנו שאנחנו יהודים

זה אולי ירתיע חלק מכם אבל אם החלטתם כמונו לטייל ביער השחור במשולש הגבולות כדאי לדעת למה לצפות. אנחנו טסנו עם איזיגט והיה בסדר גמור מבחינת הטיסה וההלוך. חיפשתי את המקום הקרוב ביותר לאיזור הדרום מערבי כי שם התמקמנו והתמקדנו. נחתנו בבאזל וחזרנו משם. הטיסה חזרה הייתה בשש בבוקר היו כמה אפשרויות. הראשונה לישון עוד לילה בצימר לקום בשתיים לפנות בוקר ולהגיע שלוש שעות לפני הטיסה. אפשרות שנייה לחפש מקום לינה במולאהוס. אפשרות שלישית שינה באוטו ליד השדה אותה עשינו. אפשרות אחרונה לינה בשדה. היו רבים שעשו זאת חלקם ישנו על הרצפה או כסאות. הסתובבו שם הומלסים ולא נראה כמו מקום להעביר לילה עם ילדים אין שמירה בלילה הכניסה לגמרי פתוחה...אנחנו הצטופפנו ברכב משפחתי להגיד שישנו נגיד ....נרדמנו מעולה בטיסה. זה היה החלק הנסבל יחסית. תהליך הצק אין החל לא טוב זה היה צריך לתת לי סימן. התבקשנו מיד לתת את בקבוקי המים. בשיקוף לקחו לי את הדבש שקבלתי מהצימר ופחדתי שישבר. לילדה יש גשר היא צפצפה וערכו עליה בדיקת גוף אחרי שבעלי ואני הסברנו לא התייחסו אלינו בכלל. העובדים שם קבלו הדרכה לא ליצור קשר עין או שזה באופי. לא יודעת... ילדה בת 13 שנוגעים בה, מה יש לא רואים? שתי שורות של ברזלים! עלינו לדיוטי פרי המחירים מזעזעים..בידוק דרכונים הדלתות ננעלות ואנחנו ברציף הכי רחוק בשדה ואין חזור. שעת בוקר מוקדמת רצינו לשתות משהו חם. היה שם בית קפה אחד שוב עם מחירים מופקעים. חיפשנו מכונות שתייה אף אחת לא עבדה. עלייה למטוס בידוק דרכונים אחרון עומדים בתור משתרך. פתאום אני רואה איך מבצעים מול העיניים שלי סלקציה. כל אדם חמישי בערך הוצא מהתור לצד התור מול כולם. אמרתי למשפחה מה זה? ונחשו מה? גם אלי ניגשה הבודקת העמידה אותי מול כולם בקשה שאפתח את התיק, אוריד נעליים, בידוק גוף מהגברים הורידו חגורות ממש היה חסר הפשטה ולמקלחות.... בקשתי מההתחלה באנגלית רהוטה שתוותר כי זה משפיל והילדים שלי מסתכלים. אתם חושבים שזה הזיז לה? אני מבינה את הקטע הבטחוני אבל יש דרך: חוצץ מסך חדר פרגוד וילון בוטקה, האדמתי כולי הרגשתי יהודיה ולא שזו בושה אבל אף אחד לא צריך להראות את אמונותיו ברבים. כל המחזות שגרמניה לא הצליחה להזכיר לי הציפו אותי בבושה ובחוסר כבוד. אני עם השוויצרים גמרתי ושמחתי על כך שבאמצע הטיול ויתרנו על מפלי הריין. שלחתי מכתב תלונה לשדה ענו לי שמטעמי בטיחות...איפה טעמי זכויות האדם? אני לא מאחלת זאת לאף אדם הרגשתי כמו עבריינית שלא לדבר על מה שנצרב בחוויות של הילדים. נכנסנו למטוס עם תחושה מגעילה. אחרי לילה לא לילה לעבור גם כזו השפלה. אני מקווה שמישהו ירים את הכפפה כי המכתב ששלחתי מוען גם למשרד החוץ שלנו בתקוה. בבאזל יסדו את מדינת היהודים ושם אנחנו עדיין מקוטלגים כך.