כותרת: אז למה בעצם רואנדה?
כותרת משנה: "מיד אחרי יפן? תגידי לא הגזמת?"
***
אז זהו. שלא.
***
לרואנדה נסעתי במקרה.
כמו הרבה דברים טובים שקורים בחיים.
חברה (מהמגזר הדתי) הציעה שניסע יחד לחו"ל.
אמרתי לה שאפשר רק נסיעה קצרה.
היא אמרה "אז לא אירופה. זה משעמם".
תוך כדי הרהור באמירה הזו שלה, קיבלתי מייל על השקת קו טיסה חדש לרואנדה.
277 דולר הלוך ושוב. מחיר השקה מפתה.
חוץ מזכרון עמום שהיה שם רצח-עם לא ידעתי כלום.
שלפתי מיד את גוגל ואלה הדברים דברים שהכריעו את רכישת הכרטיסים הזריזה:
רואנדה היא אחת המדינות המפותחות במרכז אפריקה אם לא ה...
היא נקיה ויש בה מערכת כבישי אספלט מצויינת שנוהגים בה מימין.
בקיגלי, עיר-הבירה, ניתן לשהות בשבת.
החברה מהמגזר תשמור-שבת ואני אוכל לעשות בעיר הגדולה מה שבא לי.
הטיסה הסדירה הישירה עם רואנדה-אייר ממריאה הן בהלוך והן בחזור אחרי חצות.
אם כבר טיסה של 6 שעות, עדיף מבחינתי בלילה.
כידוע, מעולם לא בחלתי בכדורי שינה (כשצריך:)
הנסיעה היא בתחילת החופש הגדול, כשעיקר העיסוק שלי במרפאה הוא לתת אישורי עבודה לבני 15-17 (לתוהים, ברור שאני מקצינה ומגזימה..) ואת זה אפשר לעשות גם מרחוק.
לסיכום:
לא מכירה בכלל את אפריקה
וגם 'לא רוצה לזמביה',
אז למה לא.
***
בחמישה ביולי, בלילה שבין יום חמישי לשישי, בחצות וחצי, המראנו מבן גוריון לקיגלי.
עד לרגע ההמראה למדתי היטב את הסוגיה הגיאוגרפית כולל התעמקות בגוגל-מאפ.
לבקשת החברה שלי סגרתי עסקת-גורילות-יקרה-לאללה באוגנדה.
"פיצוי" על הטיסה הזולה.
כך קרתה התופעה הידועה ש'הזול יצא יקר'.
מצאתי מעט מאוד חומר בעברית על טיולים ברואנדה אבל אלה שכבר טיילו או "עברו בה" מכל מיני סיבות, הרעיפו קומפלימנטים.
***
חברה שלי הגיעה לכבוד האירוע למרפאת מטיילים.
חיסנו אותה שם נגד קדחת צהובה (בדיעבד, מיותר בעליל ולא נחוץ לבאים מישראל לרואנדה), ציידו אותה בהמלצה לרכוש חומר מקומי ליתושים ולקחת מלרון נגד מלריה.
כנראה שאין כ"כ מלריה ברואנדה אבל מחמת הספק, גם אני לקחתי מלרון (תודה לאל, עם אפס תופעות-לואי).
אגב2, האנטי-יתושים של LIFE מהסופרפארם, עבד מצוין.
***
נחתנו בקיגלי סביב 6 בבוקר ומכיון שכדור השינה שלי חי ובעט בעת הנחיתה - אני לא זוכרת דבר מהנחיתה.
הזמנתי לנו מבעוד-מועד נהג למלון Le Garni בקיגלי, שניאות (בנדיבות של מי שתפוסתו אינו מלאה) לעשות לנו early check-in.
***
בעשר בבוקר, יום שישי, אחרי שנת בוקר מרעננת, יצאנו לסיבוב קצר באזור המלון, לאחריו לקחנו מונית למוזיאון השואה הרואנדית.
***
השואה של רואנדה התרחשה ב1994.
100 ימים של רצח-עם הסתיימו ב-800,000 נרצחים ועוד מס' גדול של אנשים שנפגעו בגופם או בנשמתם. 8000 אנשים שנרצחו מידי יום, יותר מ300 הרוגים לשעה..
מתוך כמליון בני טוטסי, השאירו המרצחים, בני ההוטו, כ-200 אלף.
לפי גרסה אחרת היו שני מליון ונותרו מיליון.
***
רצח העם תוכנן בקפדנות.
זה לא היה מסע נקמה ספונטני, אלא יותר משהו בסגנון "הפתרון הסופי" כפי שנהגה בועידת ואנזה ב1942.
אמנם כלי ההרג העיקרי היה מאצ'טות (שיובאו טרם הטבח מסין) אבל היה תכנון מוקדם ותעמולה שיטתית ברדיו טרום הטבח.
האם היו בטבח הזה טובים ורעים?
ברור..אבל לא הכל לגמרי ברור.
על זה אספר בהמשך, אחרי שאספר על הביקור ב"יד ושם" הרואנדי, ההכרויות, השיחות והתובנות הנוספות שליקטנו במהלך הביקור.
***
***
הכתב הנפלא איתי אנגל היה ברואנדה אחרי הטבח.
הוא מתאר ביקור טראומטי שבו הוא ראה מאות אלפי גופות, אברים שנכרתו במצ'טות פזורים בצידי הדרכים, נשים שנאנסו מדדות מתוך ההריסות ויתומים ערומים שמהלכים בגבעות ללא כתובת.
***
ב-2009, 15 שנים אחרי הטבח, אותו איתי אנגל, עבר ברואנדה בדרכו לעשיית מצוות אנושיות בקונגו.
דיילת חביבה פתחה לו את המזוודה וביקשה להוציא ממנה ניילונים שכן "לא מכניסים את זה לרואנדה כי זה לא אקולוגי ופוגע בסביבה".
***
זאת רואנדה.
***
ארץ שעברה מהפכה שלמה תוך זמן קצר, עם נשיא (טוטסי) שמכהן בה כבר 17 שנה (פול קגאמה),
ארץ שיישמה ועברה תהליכי "פיוס" אינטנסיביים reconciliation (או בשפה מקומית "גצ'אצ'ה") בין שרידי הנרצחים (הטוטסי) לרוצחיהם (ההוטו),
המקום שנחשב הכי בטוח באפריקה,
מדינה מסודרת, נקייה ויעילה.
ארץ שמרושתת באינטרנט מהיר, שחייבים לרכוב בה על אופנוע עם קסדה, שחייבים לשים חגורת בטיחות, שיש בה משטרת תנועה שאוכפת מהירות נהיגה מותרת,
עיר בירה שיש בה אחת לחודש "יום ללא נהיגה" ו"יום נקיון",
שבעלי העסקים בה מחוייבים לנקות את סביבתם בסוף יום העבודה,
ארץ שיש בה ביטוח בריאות לכולם, חינוך חובה לכולם והשקעות זרות למכביר.
ארץ שרוב הפרלמנט שלה מורכב מנשים,
ארץ שאין יותר בתעודות הזהות שבה הפרדה בין טוטסי להוטו, גם אם ההבדלים עדיין קיימים ובמקומות מסויימים גם נוכחים, חשובים ומשמעותיים.
***
תהליך הפיוס ברואנדה הוא תהליך שאין לו שום אח ורע ברחבי העולם.
שמענו עליו ממס' אנשים בטיול שלנו.
מגברת שפגשנו בAZIZI LIFE, מגבר (טוטסי, בן 49) שכל משפחתו נרצחה ומעוד אנשים.
***
ברואנדה התחולל תהליך פיוס ותהליך סליחה כי הם הבינו, כך הם אומרים, שאם הם לא ימחלו, הם לא יוכלו לחיות כשכנים. לדבריהם, רק אחרי תהליך של סליחה, אפשר להתחיל מחדש.
***
יחד עם ההצהרה הזו, ההפרדה בין טוטסי להוטו, גם אם אסור על פי חוק לדבר עליה, היא שרירה וקיימת.
יש שלא ירשו לבן/בת שלהם להתחתן עם בני ה"עדה" השניה.
***
המשך יבוא.
