בלוג ברלין
ברלין בקצרה - הגעה ביום ראשון בערב ועזיבה ביום חמישי אחר הצהריים.
יום א׳ - טיסה של ישראייר, נוחה יחסית ולא ארוכה מדי, ואני בברלין. חשבתי שאמתין ארוכות בביקורת הדרכונים והופתעתי לטובה.
שימו לב לטרמינל שבו נוחתים וליציאה ולכניסה, כי המעבר ביניהם הוא בהליכה, והרכבת לעיר נמצאת מתחת לטרמינל 1.
הגעתי בסביבות תשע בערב למלון ברלין ברלין של רשת רדיסון, בלוטצפלאץ. מכאן ניתן להגיע לכל העיר בתחבורה ציבורית שנמצאת בסמוך למלון. M29 וקו 100, בכביש ליד המלון, הם הכי נוחים לשימוש. יש מלונות במיקומים מרכזיים יותר. המלון אינו ממוקם בקרבת מוקדי עניין רבים, אך יש כאן חניה, יש שקט, יש מסעדה מצוינת במלון וארוחת בוקר נדיבה במיוחד.
החדרים בגודל סביר. יש מכונת קפה, קומקום ומקרר שמצריך הפעלה. אצל חברה בחדר הייתה רק מכונת קפה. החדרים שפונים לרחוב מוארים יותר מאלו שפונים לחצר/גג פנימי של המלון. למי שנוף חשוב: א. לבקש חדר שפונה לרחוב. ב. לא מדובר ברחוב סואן ויש קצת ירוק, אבל לא מדובר במשהו יפה באופן מיוחד.
החדרים לוקים בתאורה מצומצמת. לא ניתן לקרוא בערב ספר במיטה, למשל. החדר נעים ונקי, אבל לא מפנק. המיטה נוחה. יש מזגן, וזה חשוב!! יש ימים חמים מאוד בברלין. המזגן לא יורד מתחת ל־19 מעלות.
ביום א׳ בערב הסופרים סגורים. אני אכלתי במלון. המסעדה פתוחה עד 10. לאחר מכן יש בלובי מיני־חנות, בעיקר של שתייה קרה וחטיפים, שנגישה מסביב לשעון.
יום ב׳ - טיול באזור שער ברנדנבורג, ככר פריז והרייכסטאג, למי שרוצה להיכנס , וכדאי מאוד- צריך להזמין מראש כרטיסים, בטח באוגוסט. הליכה לאנדרטת הזיכרון לשואה. משם לאזור משרדי הגסטפו. באמת שאפילו לעלות על הכתב את תיאור המקום קשה עבורי. מה יש להגיד... נוראי ומציף. בכל מקום כזה ניתן להיות המון זמן. יש מוזיאונים בקרבת כל מקום, כך שתמיד ניתן לשלב עוד ועוד.
צריך לקחת בחשבון שהמפגש עם קורות העם היהודי בברלין מעורר רגשות עזים. ברלין מנציחה את שואת העם היהודי, אינה מתחבאת ואינה מסתירה את העבר, ומנסה לקחת אחריות ולדאוג לכך שהזיכרון יישמר גם בתודעה הלאומית הגרמנית. מי שצריך למנן את החשיפה, כדאי שיתכנן את המסלול בהתאם.
לא חוויתי התרחשות אנטי־ישראלית. כן ראיתי פרסומים, סטיקרים ודגלים שלא אוהדים אותנו. כל עוד זה מסתיים בהבעת דעה פוליטית באופן הזה - אין שום בעיה. מעבר לאזורי A ו־B - אזורי התחבורה בברלין - הבנתי שיכול להיות פחות נעים. אבל לא הייתי שם, אז אני לא יכולה להעיד.
חזרתי למלון בסביבות שלוש, ויצאתי לקניות בסופר הקרוב מאוד - נטו. אמנם יש גם אדקה קרוב, אבל אני חושבת שהנטו כאן קרוב יותר והרבה יותר נעים.
לפנות ערב נסעתי לאזור הקה־דה־וה, חנות הכלבו המפורסמת של ברלין. יקרה, אך שווה. למי שיש ילדים שאוהבים את טרנד הג'ליקאט - זה המקום!
טיול לאורך רחובות הקניות, קו־דאם והרחובות הסמוכים, מחזיר אותי בתשע למלון, למקלחת מצוינת ולפיקניק בחדרי.
שימו לב: החנויות נסגרות בשמונה בערב על הדקה. המסעדות באזור נסגרות ב־11. יום ראשון הוא יום שבו רוב החנויות סגורות.
יום ג׳ - טיול בשכונת האקשה הופה, אלכסנדרפלאץ ואזור אי המוזיאונים.
שכונת האקשה היא אזור שהיה פעם עני מאוד והפך לטרנדי ובלייני. אלו מבני מגורים ועסקים הבנויים סביב חצרות פנימיות שחוברו יחדיו. כיום יש כאן חנויות בוטיק, מסעדות וברים, והיום והלילה אחד הם.
בעבר גרו כאן יהודים רבים, מעוטי יכולת כלכלית. באחת החצרות עמד מפעל המברשות של מר ויידט, חסיד אומות העולם. כיום פועל במקום מוזיאון המנציח את פועלו של האיש המכובד והמוסרי. המפעל שלו הציל יהודים, ובהם גם עיוורים וחירשים. סיפור על יוזמה נעלה בצל הצורר הנאצי. רחוב רוזנטאלר 39.
שימו לב שבברלין יש אבני מדרך שהן חלק מפרויקט לזכר נרצחי השואה. אלו אבנים שככל שדורכים עליהן, הן הופכות לנוצצות יותר. שווה להביט מטה ולראות אותן.
לאורך גשר הרכבת שצמוד להאקשה אפשר ללכת ולהגיע עד לאזור האלכס - כך קוראים המקומיים לכיכר אלכסנדרפלאץ. סביב הכיכר יש את מגדל הטלוויזיה, שניתן לעלות בו לתצפית וגם למסעדה. יש קניון גדול ופריימרק גדול. מצדה השני של הכיכר נמצא בית העירייה האדום הישן. יש גם כנסייה שבה ציור שעוסק בשוויון של כל אדם מול המוות.
יש פסל של מרטין לותר - מייסד הכנסייה הלותרנית ומאבות הזרם הפרוטסטנטי בנצרות. לא היה מאוהדי היהודים, יש לציין. סמוך לפסל, לכיוון הכביש - ברחוב שפנדאו 68 - עמד ביתו של אחד מגדולי ההוגים היהודים של גרמניה, משה מנדלסון, מאבות ההשכלה היהודית ואחת הדמויות שהניחו את היסודות ליהדות המודרנית על שלל גווניה, כמו כיפה סרוגה והלאה. כיום יש במקום אנדרטה בצורת מתאר הבית.
משם, דרך קתדרלת ברלין והלוסטגארטן, מגיעים לאי המוזיאונים - אי מעשה ידי אדם על נהר השפרה. בו נמצאים מוזיאונים נהדרים. המעניין מבחינתי - פרגמון - סגור לשיפוצים עד קיץ 2027. אבל גם האזור וגם כל אחד מהמוזיאונים שם שווים ביקור.
למרות שמבנים רבים בברלין נראים עתיקים, הם לא. הם תולדה בעיקר של אדריכל אחד פרוסי - שינקל, שנולד בסוף המאה ה־18 ופעל בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה־19.הנאו־קלאסיציזם היה הסגנון האהוב עליו, וכך בנה את ברלין בעידודו של הקיסר. כיום משחזרים מבנים בסגנון זה, וחלקם חדשים ממש.
ארוחת ערב במסעדת המלון, בסגנון איטלקי - טובה מאוד.
יום ד׳ - פוטסדאם וקאריוורסט
נסיעה לכיוון פוטסדאם, העיר שבה מצד אחד יש ארמון וגנים ששמם "ללא דאגות", ומצד שני, לא רחוק משם, המקום שבו התקיימה הוועידה בעניין הפתרון הסופי. אם זה לא היה כה אמיתי וכה צורב, זה בהחלט יכול היה להיות ציניות וביקורת תיאטרלית נוסח מחזות חנוך לוין.
נסיעה לרציף 17 הנוראי בתחנת הרכבת גרונוולד, בשכונה היוקרתית של ברלין, שממנו גורשו יהודים למחנות ולהשמדה. יש שם אנדרטה, ופשוט מזעזע לעמוד במקום האחרון שממנו נעקרו בני אדם מחייהם ונשלחו אל מותם בשל הדת שאליה נולדו.
משם לווילה ואנזה. העיר שמעבר לנהר האוול היא פוטסדאם. אזור ואנזה הוא אזור קיט. זהו מקום שבו, בווילה שהייתה שייכת לסוחר תרופות ולאחר מכן ליזם, והולאמה על ידי האס־אס, ישבו 15 אנשים, נציגי אגפים שונים של הממשל הנאצי, בחדר הצופה אל הפסטורליות של האזור, ועסקו בשאלה כיצד להשמיד את העם היהודי - "הפתרון הסופי".
במקום יש מוזיאון. אין באמת דרך לתאר את התחושה מול הרוע בהתגלמותו. הפחד מול נוראותו של האדם, המסוגל לדון בדבר כזה ולבצע אותו. והנה, ב־7 באוקטובר, גרסה של הדבר הזה חזרה על עצמה. יהי זכר כל הנרצחים צרור בצרור החיים.
משם לארמונו של המלך פרידריך הגדול - סנסוסי. מלך עם ביוגרפיה של אלימות ונוקשות לצד נאורות וצניעות. הגרמנים מעריכים אותו עד היום. קברו נמצא בקרבת הכניסה העליונה לגנים המפוארים, מכיוון הארמון. את הקבר אפשר לזהות לפי תפוחי האדמה שפזורים עליו (המלך דאג לגידול תפוחי אדמה כמקור הכנסה לחקלאים וכמזון מזין לעם) והקברים של 11 מכלביו האהובים. איש משונה, כבר אמרנו?! סיפורו מעניין מאוד.
הגנים ענקיים ויפים מאוד. אין טעם לנסות לבקר במתחם כולו. הוא פשוט גדול מדי. הירידה מהארמון דרך הטרסות יפה מאוד.
טיול ברחוב ההולנדי ובמדרחוב של פוסטדאם נחמדים מאוד. יש שפע של בחירה מה והיכן לאכול. יש שוק מקומי שפועל בסמוך לכנסייה בכניסה למדרחוב בסמוך לחניון הגדול לה.
בדרך חזרה לברלין החלטתי לאכול את הנקניקייה המפורסמת שלהם - הקאריוורסט. לפנות ערב, ואני שוב באזור הקו־דאם. אכלתי בקיוסק "האורגינלי" של הקאריוורסט. כל קיוסק איכשהו מנכס לעצמו אורגינליות... היה טעים.
ממה מורכבת הנקניקייה ומה יש ברוטב? מקורה באישה יזמית שקנתה תבלינים שהיו אהובים על חיילים בריטים שהוצבו בברלין אחרי מלחמת העולם השנייה. אותה גברת הויוור מכרה את התרכובת כרוטב לנקניקייה רגילה מבשר לבן ונחלה הצלחה אדירה, שנמשכת למעשה עד היום.
יום ה׳ - חומת ברלין ולשדה
היום יום קצר. ביקור באתר ההנצחה לחומת ברלין. בלילה שבין 12 ל־13 באוגוסט 1961 החלה הפרדת ברלין המזרחית מהמערבית, במה שהפך להיות חומת ברלין המושמצת, שנפלה רק ב־1989. האתר מציג את תולדות החומה ואת סיפוריהם של מי שקיפחו את חייהם בניסיון לחצות אותה. האתר נמצא בחלקו על שטחו של בית קברות נוצרי, מה שהופך את המקום לקודר עוד יותר.
משם לגלריית איסט סייד - גרפיטי על שרידים של החומה. כולל הציור המפורסם - נשיקתם של המנהיגים ברז'נייב הסובייטי והונקר המזרח־גרמני. בקרבת מקום יש קניון ומתחם תרבות ואוכל.
זהו, ברלין בקצרה, בכאב, בעניין. לשדה, לטיסת ערב הביתה.
כמה טוב שיש בית. מברכת על ישראל תמיד, ואחרי ברלין ברור כל כך למה.
