אחרי שסיימנו את הטיול המעולה באי מריה, חזרנו להובארט ממנה המשכנו למחרת לפארק הלאומי קריידל מאונטיין, שמשמעות שמו הוא הר העריסה. כשמסתכלים על מפה גיאולוגית בםארק הלאומי מבינים היטב את משמעות השם. הדרך היתה על אוטוסטרדה (פעם ראשונה מאז שיצאנו מהובארט שנהגנו באוטוסטרדה מסודרת ומרווחת). הכבישים הקודמים שנהגנו בהם היו צרים וצפופים יחסית, ועם הנהיגה בצד ההפוך, היינו קצת לחוצים ונאלצנו לחשוב טוב לפני כל פניה (תבינו כשתיכנסו לכיכר מצד שמאל- ממש חשוב לנתח כל צעד כדי לא לנהוג כמו בישראל ולהקלע, חלילה, למצב בעייתי). הדרך מהובארט היתה נעימה, מזג האוויר היה מצויין- שמשי וקר. רוב הדרך הינה על אוטוסטרדה, ולאחר מכן יורדים חזרה לכבישים בין עירוניים שוממים. לא מדובר בשממה כדוגמת נהיגה בארה"ב, הדרך זרועה בכפרים קטנים וחינניים שנראו ריקים מאדם, כמה סוסים וכמה כבשים כמקובל באיזור זה של העולם.
נהגנו כ 4 שעות, ואז הגענו לכניסה הראשית לפארק. ירדנו למרכז המבקרים וקיבלנו אינפורמציה על מסלולים מומלצים קצרים וארוכים. מזג האוויר היה קודר אך הגשם היה יחסית עדין עדיין. לא ניתן להכנס לפארק עם רכב פרטי אלא לפני השעה תשע בבוקר או אחרי השעה ארבע אחה"צ (שעות כניסת האוטובוסים לפארק). הדגישו בפנינו חזור ודגוש כי במידה ויצאנו אחרי רכב שמורה, יש לנסוע אחריו מאחר והם מתורגלים בנהיגה בכביש חד סטרי וחד כיווני. דהיינו, אם באה מולכם מכונית, יש לכם בעיה, כי הכביש צר במיוחד. מה שהאוטובוסים עושים הוא להיות בקשר זה עם זה במערכת הקשר, ולהכנס לאיים בצידי הדרך ברגע שמגיע אוטובוס מהכיוון השני. מאחר ואנו איננו בתוך מערכת הקשר, עלינו לנהוג אחרי האוטובוסים בלבד, ומכל מקום ברוב שעות היום לא ניתן להכנס עם רכב, כאמור.
לאורך כל הדרך מרגע הכניסה לשטחי הפארק ניתן לראות שלטים של החיות שניתן לראות בפארק עם בקשה לנסוע לאט ולשמור על חייהן.
בפארק יש כמה מבעלי החיים שאו שלא שרדו ביבשת עצמה, או שנותרו מס' פרטים קטן מאד מהם ולא ניתן לראותם כמעט כדוגמת יונקי הביב פלטיפוס- ברווזן, אקידנה- קיפודן, המוגדרים שניהם מאובנים חיים (רובם המכריע של היונקים הקיימים היום הם יונקי שליה ומעט יונקי כיס). כמו כן יש שדים טזמניים (חיה קורעת מצחוק למען האמת- יצור קטן ועצבני שרושף מעת לעת על חבריו בלי סיבה נראית לעין. כמובן, טאז המפורסם מהלוני טונס הינו שד טזמני (שלא ממש דומה לשד המקורי. אני הייתי קרועה מצחוק מהם). כמו כן מאד קשה לצלם אותם כי הם כל הזמן זזים מצד לצד, יצאו לי רק 5 תמונות טובות של הנבייל'ס.
ישנו במלון מדהים, המלון הכי יקר שישנו בו בטיול- peppers cradle mountain lodge, שעלה לנו 1088 ש"ח מוצדקים מאד ללילה. מדובר בלודג' על סיפו של הפארק כך שניתן לחנות שם ללא בעיה ולקחת תחבורה ציבורית פנימה לפארק. היה קר בטירוף כי המקום גבוה יחסית, והיינו לבושים היטב לאורך כל הטיול שלנו בטזמניה. לא מדובר בקור של אתר סקי, אלא בקור של מס' מעלות בודד מעל האפס או אפס מעלות. ירד גשם טורדני וזרזיפי ברוב הימים בטזמניה. בחדר עצמו היה אח מושלם, שיכולנו לייבש בו את רוב חפצינו ובגדינו הרטובים, מיטות מפנקות ובכלל, כייף לא נורמלי. אבל, חדר האמבטיה ללא החימום היה קטסטרופה קפואה.
בערב יצאנו לטיול סביב הלודג' בתחנות השונות באיזור. חיפשנו בעלי חיים שונים, אבל מצאנו וומבטים בעיקר. קיוויתי לראות פלטיפוס, אבל הסיכוי לכך כנראה לא גבוה כלל, למרות שנאמר לי כי הסיכוי לראות קיפודנים גבוה למדיי באתר. קיוויתי גם לראות אורורה אוסטרליס- אורות הדרום, אבל אותם ניתן לראות בימים קרים במיוחד וצלולים במיוחד וזה לא היה המצב שלנו.
בערב יצאנו לפארק השימור של השדים הטזמניים, שנמצא ממש כמה דקות מהלודג'. אחת הסיבות שבחרתי במלון זה היה קרבתו ליעד זה, כי הנהיגה בכבישים בפארק חשוכה לחלוטין בשעות אלה. מדובר במקום רחוק מאד ממקומות ישוב אחרים.
פארק השימור משמר ומחזיר לטבע שדים טזמניים שמעבר לעצבנותם הבלתי ניתנת להכחשה, חיבתם לבשר חי והתזזיתיות הבלתי פוסקת שלהם, מטפל גם בטורפים טזמניים נוספים כדוגמת quoll וכן שדה טזמנית קטנטנה שכינוי החיבה שלה הוא קרואלה דה ויל, שטיפסה על רגלה של המדריכה ונהמה לאורך הסיור. לא הפסקתי לצחוק מהעצבנות הבלתי נגמרת שנראתה לגמרי ללא סיבה. הסיור היה נחמד ופעם ראשונה שנחשפתי לחיה שנקראת quoll, שהיא סוג של נמיית כיס מפוספסת ונדירה למדיי. לפני הסיור ניתן לשוטט בין הכלובים ובשטח הפתוח שם מתרוצצים להם השדים הטזמניים הצעירים. כמו כן יש אזורים אחרים בהם משוטטים הבוגרים. הכלובים מסריחים מריח בשר חי שזו תזונתם של השדונים הקטנים. לפני ואחרי הסיור ניתן לבקר בחנות המזכרות הנחמדה. יש לזכור כי כל המחירים מצוטטים בדולר אוסטרלי זול למדיי.
חזרנו למלון וקיווינו לפגוש בעלי חיים בדרך אך התבדינו.
למחרת, אחרי ארוחת בוקר מצויינת, המשכנו לשטח לצעדה קלה שהפכה להיות מאד מטרידה עם גשם בלתי פוסק. בכל מקום בפארק יש עמדות מוגנות מגשם שם יש להשאיר שם מדוייק, אזרחות וטל' כדי שניתן יהיה לחלץ אתכם במידת הצורך. כמו כן יש להכניס שעת יציאה מהפארק מאותה עמדה בדיוק בה השארתם את הפרטים המקוריים. מדובר באיזור גבוה וקר, שפתוח לאורך כל השנה. כמו כן בהחלט יכול להיות מצב שיירד שלג בשל הגובה. בעת ביקורנו לא ירד שלג, אבל היה בהחלט קר מאד ולבשנו שכבות.
ס"ה מקום מיוחד לחובבי טבע ונופים מרהיבים. ללא ספק הייתי עושה זאת שוב.
