אחד המרכיבים החזקים בחווית טיול, הוא חיפוש שבילו האישי של המטייל. לכן רשמיו של טיול שורשים משפחתי לדוגמה, יהיו חזקים יותר מהליכה במסלול נופִי יפה המסומן ומטויל ע'י רבים.
להלן תקציר סיפור דרך של מסלול אישי שלי המתגלגל על פני מקומות, זמנים וספֵירוֹת אחדות.
באחד האיים בים-האגאי נעצרתי בעוון נהיגה ברכב שכור ללא רשיון (היה לי רשיון כמובן אך משום מה זה לא התאים למקומיים). לצידי בחדר הריק הצמוד לאולם המשפט המאובק המתין בחור שתקן, יושב על הכסא היחיד בחדר ומעשן ללא הבעת עניין בי או בזבובים.
סַנצֵ'ז, ידידי השתקן שמוצאו הלאומי לא הוברר לי, נאשם בנהיגה ללא רשיון ברכב ללא רשיון. הוא נוסע עם הרוסינַנטֵה שלו, פורד-קנדה מודל 1942 חַבוּט בין הכפרים באי, מגיע לכל מקום, מחפש גרוטאות בבתי כפר עזובים ובחוות נטושות ומוכר אותן לסוחרי חלקים, חלפים, מתכות, מציאות ועתיקות. כשנגמר מְצַאי הגרוטאות באי הוא עובר לאי אחר. הוא דמות מוכרת במערכות המשפט באיים אך היות ואינו מזיק, מכינים לו מלאי עבודות שרות. בדרך כלל, עבודות השרות באי הזה הן שיפוץ חזיתות מבני ציבור כי השופט הוא בעלים של חנות חמרי הבנין בעיירה. העונש שפסק לנו השופט הוא שיפוץ חזותם של אחד-עשר בתי-השימוש העירוניים שחלקם בשולי העיר שהיא בסך הכל עיירת המחוז. כשנגמור את המשימה, נזמין את השופט שיבדוק את העבודה לקבלת אישור העבודה והשחרור עם הדרכון ומפתחות הרכב שהוחרמו ממני.
כדי לפצות על הפגיעה באֶגוֹ שלי, לתרום לקהילה ולהשאיר חותם תרבותי בתולדות המקום, הודעתי לסנצ'ז שאני לא זז מכאן אלא אם יסכים לצבוע כתובת בכל בית-שימוש שנשפץ את חזיתו. הוא הסכים בלי לשאול איזו כתובת.
בסוף שנות השישים הגעתי בטיול כמה פעמים לאתר מכרות הטורקיז העתיק בסַרביט-אל-ח'אדם בדרום סינַי, שם ראיתי כתובות בנות 3500 שנה. חרוטים באבן החול, שורה מעל שורה, נראים ציורי הירוגליפים מצריים ואותיות מרובעות, ראשית המעבר לכתב המרובע, אבי הכתב הארמי-כנעני, אבי הכתב העברי. מאז אני מתיחס ביתר כבוד לשרידות המילה הכתובה.
קוּרט וונִיגַט מצטט באחד מספריו את אִימרת השֶפר הבאה, אותה גילה לטענתו על קיר משתֵנָה ציבורית:
האימרה הזו זכתה לגלגולים רבים ומשונים ואני חשבתי שכדי לשמור על הרמוניה קוסמית, עלי להחזיר עטרה ליושנה ולהשיב את המיכמן הזה למקורותיו. וכך עשינו בכל המשתנות שאת חזותן המשמימה הארנו במברשותינו בצבעים שתרם כבוד השופט מחנותו במחיר מלא. סנצ'ז רב התושיה, חרץ "שַבּלוֹנָה" לתפארת בקרטון בעזרת סכין גילוח ששלף מחגורתו שהקלה עלינו בצביעת הטקסט, והתגלה כאמן משתנות וציורי קיר בכלל. מכחולו מרקד במיומנות על הקירות כאילו הוא מוסיף אילוסטרציות לתיקרת הקפֵּלה הסיסטינית בוותיקן ולא לאתַרֵי שחרור של לחוצי שלפוחית באי נידח. חובש קסקט שחור, מותניה חומה וחולצה אפורה, שורק נעימות ג'אז צועניות של גַ'אנגוֹ רַיינדהַארט, מתעלם ממני ומצפירות נהגים מזדמנים.
כך עברו להם במהרה שבעה ימי תֵרַפיה באמנות וערבים ארוכים של סיפורי בדים בבארים עם סנצ'ז.
השופט היה מרוצה וכך גם אני.
לאחר שנים, יצאתי כהרגלי ל"מחנה הסתיו" השנתי בו אני שוהה חודש באי קטן כלשהוא בים-התיכון. באחד הערבים בטוַורנה המקומית, באי התורן – נַקסוֹס, לאחר כוס הבירה השניה סיפרתי את הפרשייה המתוארת למעלה לידידי המקומי, סוציאליסט מריר עם תארים בכלכלה ומינהל, בעל חנות תמונות והדפסים. הוא חייך והזמין אותי לבוא אליו למחרת בשעות האור ואז יראה לי את הפסוק המופלא חקוק על קיר.
למחרת נפגשנו, ירדנו לסימטה שהתנקזה לכיכר קטנה, ממנה נראו במורד המדרגות התלולות שרידי טוורנה-פאב המיועד להריסה או חידוש. ידידי בדק את הקיר הלבן שלימיננו, חקר אותו מקרוב לאורכו ובישר שכאן היתה חקוקה בַּטיחַ האימרה המפורסמת של שלושת מאורות הגולה, סוקרטס-סרטר-סינטרה. סוף מסלול.
למיטיבי לכת - העניין שלי בפסוק, התחדש לאחרונה כשנתקלתי בו בספר בן זמננו, ולכן יצאתי במעקב מחודש אחר הפסוק ואלו מִמצאַי:
להורדת הספר "שישה שבילים" (חינמי, למחשב ומכשירים ניידים, eBook PDF, Audio Book MP3). שישה סיפורים קצרים על טיולים ומסעות, מַסוֹת ומעשיות ממורדות ההימליה, דרך הים והמדבר למחוזות הקריאה והתודעה.
