איטקרה. הולי פאקינג שיט.
לישראלים יש נטייה לנפח דברים מפרופורציות – חתכו אותי בתור והרסו לי את היום, ההיא לא יודעת לנהוג כמעט התהפכתי בגללה, פוקימון הסדרה הכי טובה שיש. וכשאנחנו מטיילים זה מגיע למימדים מפלצתיים. אם הייתי מקבל שקל על כל פעם שאמרו לי בטיול הגדול "יו אתה חייב לעשות את זה בזריחה", "אבויה זה לא טיול אם אתה לא שם!" הייתי משחק בשולחן קזינו במקאו מקנח את האף בשטרות של 200 ש"ח ומוקף בדוגמניות סקסיות מלוכסנות עין.
בברזיל זה נכנס להילוך גבוה. כנראה בגלל השמש. "פלורה זה הדבר!", "ריו זה השיט!", "מורו זה כמו בסרטים!!!" ומה אני אגיד, מקומות יפים וכל זה, אבל התאכזבתי. ציפיתי ליותר. ואל תכעסו עליי, יש לכם חלק גדול בזה- סיפקתם ציפיה נוסח טוויסט "החוש השישי", ובסוף קיבלתי טוויסט של "הכל בעצם היה חלום".
במורו שמעתי לראשונה על איטקרה – עיירת גלישה קטנה מוקפת חופים ואווירה מיוחדת, כמה שעות ממורו. "אם אתה רוצה לגלוש – זה המקום!" נאמר לי בישראלית, ועניתי בחצי סקפטיות "נשמע נחמד, יאללה ננסה". נסעתי ממורו במעבורת ל-ולנסיה ומשם לקחתי אוטובוס 4 שעות לאיטקרה.
שם הסקפטיות נגמרה.
ב-4 שעות האוטובוס עבר מגוון של נופים, מעירוני למדברי ועד ליערות. נכון שבטיול כל הזמן רואים נופים ושום דבר לא מחדש, אבל זה היה אחר – המעבר הבלתי פוסק בין הנופים נתן הרגיש כמו סיפור פסטורלי עם טוויסטים מגניבים שאתה לא מצליח לצפות למרות שאתה יודע שהסוף טוב וכולם ירכבו על הגל בדרך לשקיעה.
בירידה מהאוטובוס באיטקרה, עיר שהצבע המרכזי בה הוא שמש, פגשתי נער יליד המקום ששאל בפורטוגזית מבלבלת + המילה You איזה הוסטל אני מחפש. עניתי בישראלית מפורטגזת "צ'ה לגרטו", הנער חייך ואמר "אחריי", או שבעצם הוא לא אמר אחריי. אין לי מושג. בקיצור נצמדתי אליו והלכנו יד ביד.
אני יודע מה אתם חושבים – המניאק ניצל את חוסר ההתמצאות שלי בשביל להוביל אותי להוסטל תמורת כסף. ואתם לגמרי צודקים- הפקיד בהוסטל שילם לו. אחלה טוויסט, לא?
הצ'ה לגרטו ממוקם על הרחוב הראשי. המחיר סבבה – 25 ריאל ללילה במעונות, עם מיטה לה מחור ומקלחת, Wi-Fiסבבה ומחשבים, ארוחת בוקר סבירה ובר בקומה השניה עם שולחן ביליארד ומוזיקה טובה. כמובן שאפשר גם להתארגן כמה אנשים ולשכור דירה במחיר די דומה לאדם, ויש אחת ממש אחלה שני מטר מההוסטל, אבל זה לא כזה משנה- בכל מקרה אתה תמיד בחוץ.
ברחוב הראשי של איטקרה יש את כל מה שצריך – מסעדות משלל סוגים (וכן, יש קרפים ואסאי), חנויות בשלל פריטים ובר אחד( ה-Favela) שבלילה כולם מתנקזים אליו. אם ממשיכים על הרחוב מגיעים ל-4 חופים אינטימיים. אבל הנה טוויסט נוסף – איטקרה היא עיירת גלישה אמיתית. נטולת בולשיט. ובגלל זה, מלבד חנויות הגלישה, כל שאר החנויות בה נפתחות רק באיזור 2 בצהריים ונסגרות באיזור 8-9 בערב. למה? כי כל העיר גולשת. איזה בוסים.
בכלל, כל האווירה המידבקת באיטקרה היא של Chillin' ורוגע, בלי דאגות או לחץ. יום אחד פורסם שה-Favela יהיה סגור ליומיים הקרובים. כששאלנו למה נאמר לנו "לבעלים לא בא לפתוח אותו. הוא נח." אתם מבינים? כי פשוט לא בא לו! איזה הזוי!
סגרנו 4 אנשים דרך ההוסטל שיעור גלישה של שעתיים. פגשנו את המדריך והלכנו אל תחנת האוטובוס, שממנה ניתן לנסוע לעוד 5 חופי גלישה יפהפיים, כולם באיזור רבע שעה מהעיר – Jeribucacu, Havaizinho, Camboinha, Itacarezinho ועוד חוף אחד יפהפה – "החוף הסודי"Prainha)). אנחנו הלכנו ל- Engenchoca, שידוע כחוף גלישה מעולה.
(למפת חופים – http://www.hiperprop.com/brazil/images/articles/itacare-map.jpg)
אחרי שיעור מוצלח שבו למדתי איך לעמוד על גלשן וליפול אחרי 2 שניות כמו בוס, המדריך השאיר אצלנו את הגלשנים, ביקש שנחזיר אותם עד סוף הלילה ונפרד מאיתנו. 7 שעות נון סטופ גלשתי כמו גנגסטה וסיימתי את היום באפיסת כוחות, חיוך ענקי וחרטה גדולה שלא שמתי תחתונים- קיבלתי שפשפת מאדרפאקר. טוויסט.
איטקרה ידועה גם כמקום שהקפוארה בו היא דרך חיים. כל שני וחמישי בית הספר לקפוארה של העיירה עושה שיעור פתוח לקהל ליד ה-Favela, ומשאיר את כולם בשוק. מזאטוטים עד זקני השבט – כולם בועטים ומזנקים וקופצים בכזאת מקצועיות אולימפית שאתה פשוט רוצה להצטרף למעגל ולהראות לכולם שאתה חגורה שחורה בלא לעשות דבר אחד נכון. זה אפשרי – כל שלישי וחמישי אחר הצהריים המאסטר של בית הספר מעביר שיעור קפוארה חינמי בחוף הראשון בשדרת החופים של הרחוב הראשי. מומלץ בחום ברזילאי!
בהמשך הלילה כל דוכני השייקים והקוקטיילים מתכנסים ליד ה-Favela ויוצרים שוק חמוד שמציע בעצם אותו דבר. המחירים בבר לא גבוהים ותמיד יש מוזיקה טובה, בין אם היא מתוקלטת או לייב עם להקה. לילה שיכור וכיפי, בלי הרבה נזק לכיס, ועם הרבה זכרונות למוח.
וכך נסגר לו מעגל יומי קוסמי ורגוע, שמתחיל בהסתלבטות על החוף, ממשיך בגלישה ובשיעור קפוארה, ונגמר באיזה ארוחה טובה ובילוי רגוע בבר. אפשר להיות באיטקרה 3-4 ימים, אפשר גם שבוע ואפשר גם יותר. אל תתנו למורו ולריו לסנוור אותכם – הקסם האמיתי של ברזיל נמצא פה. אחלה טוויסט, לא?
תודה רבה לך איטקרה. אנחנו עוד ניפגש. מבטיח.
