רשמי מסע ממונגוליה

יום ד' 18-07
Ovorkhangai Aimag -; Kharkhorin מחוז אוברקאנג'י- העיר חנחורין -;
המונגולי הממוצע התרגל לימי גשם בקיץ ולקור חודר עצמות בחורף. כך שמדי בוקר מסתכלים לשמיים לנסות לנבא מה יוליד יום . שמש? גשם? או סתם מזג אוויר אפרורי? , היום השמש זורחת ומחממת . בעלת הבית מביאה לנו תרמוס מים חמים בשעה 07:30 . בוקר טוב, לקום...את הקפה או שקיות התה תביא מהבית. אגב, כך נהוג בכל מקום בו לננו.
לפני שיוצאים החלטנו לחגוג עוד פעם אחת במעינות החמים. טוב, אז אי אפשר. זהו יום ניקוי הבריכות. 2 נשים עובדות עם מברשות בגדלים שונים על מנת לקרצף את הבריכה שרוקנה ממים. המברשות החל ממברשת בינונית ועד מברשת שינים. כן, הבנתם טוב ..מברשת שיניים. הם עובדות ביסודיות רבה. חבל שאי אפשר לשכנעם לבוא לארץ ולנקות את הבית שלי. הוא בוודאי יבריק מניקיון. אני מניחה שעוד כמה נשים כרגע נאנחות ואמרות" הלואי והעוזרת שלי היתה כזו"
לפני שיצאנו לדרך ראינו כיצד מפרקים גר. לקח ל- 2 אנשים כרבע שעה . זה הכל. כל הגר על בדיו ומוטות העץ שלו היו ארוזים על עגלה נגררת. קדימה לדרך..עוברים דירה. מזכיר מאד את הבדויים אצלנו.
היום מועדות פנינו לבירתו של ג'ינגסיחאן.- בן השמיים - אותו מצביא דגול שבמאה ה-12 איחד את שבטי המונגולים תחת דגלו ויצא לכבוש את העולם. ארצו היתה ענקית. מסין ועד אוקראינה , הונגריה וכו'. בשנת 1227 הוא נפטר, ומקום קבורתו לוט בערפל, מוכר מאיזה מקום? כן, משה רבנו שלנו, המצביא שהביא אותנו לארץ. מתחילים בנסיעה קופצנית. נראה לי שכשאבוא למקום ישוב, מקום עם כבישים מסודרים יחסרו לי קפיצות אלו. מזג האוויר ,כמובן, הופך גשום. הגיע שעת הצהרים. שעה כמעט קבועה בו השמים מתקדרים ומתחיל לרדת גשם.
הנהג עוצר למנוחת צהרים. היכן? ברור, במקום שיש תחרויות של פסטיבל הנאדאם. כבר הזכרתי שתאריכי הנאדאם משתנים בין המחוזות השונים. כולם נערכים באמצע יולי ואילך. הגענו לסוף תחרות ההאבקות. בגאווה רבה מספר הנהג שמכפר זה יצא מתאבק שהגיע למקום שני במונגוליה. עכשיו, מובן, מדוע עצרנו. אמנם שעת צהרים היא. אמנם יש לאכול צהרים, יחד עם זה מסניפים מעט נאדאם לורידים. חבל, הגענו לסוף תחרות ההאבקות. מה שלא הצלחתי להבין הוא האם אחד מהמתאבקים הזוכים הוא המתאבק הידוע ? לא נורא , אוכל לחיות עם חוסר ידע זה.
הגשם אינו פוסק, כך אנו מגיעים למתחם העיר חנחורין , למתחם הארכיאולוגי הקרוי היום : :
- ארדן זוו -; במתחם המגודר ישנו מנזר המשמש כיום כמוזיאון . פסלי בודהה ופסלי אלים אחרים מוצגים בו. כמובן, שגם פועלו של גיגנגיסחאן ומשפחתו תופסים מקום של כבוד. באמת מרשים.
הגשם הופך להיות חזק ואנו רטובים אך מרוצים נוסעים אל הגר בו נישן הלילה. גר שיש בו חשמל, מקלחת אחת עם מים חמים . המים מגיעים ממיכל מים בן 250 ליטר היושב על גבי משאית ומוזרם בעזרת משאבה לברזי המקלחת. במטבח אין מים זורמים. עובדת המטבח איננה זכאית לנוחות זו. היא איננת משלמת כמו התירים עבור המים.
בערב מגיעים 2 אנשים בלבוש מונגולי נושאים בידיהם כלי נגינה מונגוליים. הם אינם מתעצלים ועוברים בין הגרים השונים ( 7 במספר) להזמין את האנשים. מגיעים עוד 2 זוגות פרט לנו. הם שרים שירים מונגולים בעודם פורטים על כינור בעל 2 מיתרים העשויים משערות זנב הסוס. בקצהו של הכינור העשוי עץ מגולף ראש של סוס. כן הם מנגנים גם בנבל עתיק. זהו לוח מלבני ועליו מיתרים משערות זנב סוס. הנגינה מלווה את שירתו של המוסיקאי השני המצטיין בשירה גרונית. השירה הזו ייחודית למונגוליה. ישנם 3 כפרים שתושביהם יכולים לשיר מגרונם , מבית החזה ומהסרעפת. השירה היא בטון גבוה , נשמעת יותר כצווחה מאשר כטנור גבוה. טוב ששמענו , כך אנו יודעים מהי שירה גרונית המצוינת בלונלי פלנט כיחודית למונגולים
 הגשם הממשיך לרדת , מעצבן. .והולכים לישון עם תנור כמובן..