ליפתא - החיים כמו עצרו באחת מלכת בכפר הציורי הנטוש ליפתא בפאתיה המערביים של ירושלים. בכפר בתי אבן גדולים, הרוסים בחלקם, הבנויים על מדרון ההר הירוק היורד לנחל שורק (מתחת לכביש 1 העולה לירושלים) הכפר מעוטר בעצי שקד הפורחים בחודש שבט, במלא יופיים.
המעיין שבלב הכפר, השבילים המיוחדים הנוף ובתיו המיוחדים הופך אותו לאחת משכיות החמדה של ירושלים.
הכפר ליפתא המוכר בשמו המקראי מי נפתוח, הוקם לפני מאות שנים. ככל הנראה בתקופת הברזל התפתח יישוב יהודי סמוך למעין, ובבתי הכפר נתגלו שרידים שהיוו עדות לחיים יהודיים שהתקיימו בו , כמו בארות מים ומקוואות.
בתקופת המרד הגדול' במאה הראשונה לספירה, נודע הכפר בשם בית לפתפי. מקורות מהתקופה הביזנטית מזכירים יישוב בשם ׳נפטו׳ שסבל מבצורת. בתקופת שלטון הצלבנים, במאה ה 11 נקרא הכפר בשם קלפסטה.
בסוף המאה ה 19 היתה ליפתא הכפר הגדול ביותר באזור ואדמותיו השתרעו עד שכונות מאה שערים שיח ג'ראח ועין כרם.
בתי היישוב המודרני נבנו ברובם בתקופה העות'מאנית ובתקופת המנדט, אך יש מבנה אחד שמתוארך לתקופה הצלבנית. תושבי הכפר היו ערבים עד תחילת מלחמת העצמאות
על פי סקר הכפרים שנערך בשנת 1945 השתייך הכפר לנפת ירושלים, שטחי אדמותיו הוערכו ב־8,743 דונם עות'מאני ומספר תושביו הוערך ב־2,550.
יהודי היישוב הישן של ירושלים ניהלו חיי מסחר ושיתוף עם ערביי ליפתא ואף נהגו לרדת למעין ליפתא לשאוב "מים שלנו" לאפיית מצות יד מהודרות לחג הפסח, אתרוגי הכפר היו נמכרים ליהודי העיר לקראת סוכות.
ערביי ליפתא האמידים היו בעליהם של שטחי אדמה נרחבים בעיר המערבית של ירושלים, והם מכרו אדמות אלו לטובת הקמתן של שכונות יהודיות חדשות שנבנו במאה ה־19 מחוץ לחומות, כמו למשל שכונת "מאה שערים".
במאורעות תרפ"ט (1929) נטלו תושבי הכפר חלק פעיל במעשי השוד ובתקיפת השכונות היהודיות הסמוכות.[בנובמבר 1934 נרצח סוחר קרקעות תושב הכפר על ידי התארגנות מקומית של ערבים לאומניים שהתנגדו למכירת קרקעות ליפתא ליהודים. מוכתר הכפר, מחמוד עיסא, קיבל גם הוא איומים ברצח על רקע דומה גם במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט) "המרד הערבי הגדול") השתתפו תושבי הכפר במעשי תקיפה נגד השכונות היהודיות והתחבורה בכביש ירושלים־תל אביב. ביוני 1938 דיווח עיתון דבר על הקמת תחנת משטרה בכפר ששימש כ"אחד המקלטים העיקריים של המרצחים הערביים"
בתחילת דצמבר 1947 קיבלו תושבי הכפר הוראה מהוועד הערבי העליון לפנות את הנשים והילדים, ובכפר הוצבו אנשי הנג'אדה והוא שימש כבסיס להתקפות על שכונות יהודיות ועל כבישים המובילים לירושלים. חודשיים לאחר מכן הם נסוגו מן הכפר.
אחרי המלחמה יושבו בבתים הנטושים פליטים יהודים משיח' ג'ראח ולאחר מכן יושבו בו עולים מתימן ומכורדיסטן.
לאחר הפינוי פעלו בחלק מהמבנים הנטושים בית הספר ליפתא ומרכז הגמילה ליפתא. בשנות ה־80 של המאה ה־20 הוכרזה באזור שמורת טבע עירונית על ידי העירייה. לאחר פינוי 13 המשפחות האחרונות ב־2017, הוכרז המקום כשמורת טבע לאומית.
