לאחר 6 חודשים של תכנון, ארגון והכנות פיזיות ומנטליות, מוכנים לתקוף את ההרים, יצאנו ביום ראשון, 5/6/11 בצהריים לג'נבה, בטיסת Easy Jet. הצטיידנו במרצדס ויטו, מרווחת שכאילו תוכננה מראש בהתאם לגודל המזוודות שלנו. אזור הרכיבה המיועד נקרא Oisans, אזור "אלפ דואז", האזור של הפסגות המיתולוגיות באלפים. יצאנו לדרכנו באוטוסטראדה A41 לכיוון גרנובל, ממנה פנינו לכיוון הכפר "בור ד'אוזיון" (Bourg d'Oisans) השוכן למרגלות העלייה ל"אלפ דואז". מהכפר הכביש מטפס, מגובה 720 מ' לגובה 1,500 מ' עד לכפר La Grave. יום ב'- 6/6/11 מולנו מתנוסס לו בגאון קרחון ה"מאיז'" (Meije)
ובשקט שמסביבנו ניתן לשמוע את רעש המפל. בחדר האוכל התמקמנו בשולחן הגדול שמכאן ואילך יהיה שולחננו הקבוע. ארוחת הבוקר טובה, לחם צרפתי, קרואסונים, גבינות, נקניק, ריבות, דבש ושלושה סוגי קורנפלקס, וכמובן בננות ומיץ פירות. נסענו בחזרה לכפר "בור ד'אוזיון" ושכרנו אופניים בחנות במרכז הכפר. שם פגשנו את ז'אן מרק, המלווה שלנו (להלן ז"מ). את הקשר עם חנות האופניים והמלווה שלנו לרבות הפרטים הטכניים הסדרנו מהארץ. בכפר הייתה אווירת פסטיבל בזכות אלפי רוכבים הולנדים אשר פקדו אותו לרגל אירוע התרמה שנתי (שש עליות רצופות ל"אלפ דואז"!). לאחר שעה קלה יוצאים לכיוון ל"ווז'אני" (vaujany). בקטעים מסוימים רכבנו בשבילי אופניים ובאחרים הנהגים נותנים כבוד לרוכבים. לאחר כשבעה ק"מ מתחילים בטיפוס קל מעל האגם,
כאשר ז"מ מכוון אותנו לכביש צדדי קטן שמוביל אותנו בין העצים, לתחילת העלייה לכיוון "ווז'אני", בכביש שאורכו 7 ק"מ, לגובה מצטבר של 650 מ'. בקצה העלייה מצפה לנו מסעדה כפרית קטנה, בה עצרנו לארוחת פסטה.
זו הזדמנות להכרות מעמיקה יותר עם ז"מ. אשר מקבל הסבר לגבי שם הקבוצה שלנו ("הכול בראש") ומתלהב. הוא יזכיר לנו אותו גם בעברית וגם בצרפתית ("c'est tout dans la tête") בכל אחת מהעליות הקשות המצפות לנו. ז"מ מתגלה כבחור כארז כפי שהתברר לנו מהקשר איתו עוד מהארץ. ארנון משלם מהקופה המשותפת ואנחנו עושים דרכנו במורד, לאזור הסכר. משם מתחילים בטיפוס השני של היום, באורך כעשרה ק"מ וצוברים עוד 600 מ', עד לבית קפה בכפר "וילאר רוקולה" (Villard Roculas). הדרך למטה עוברת ב "מרפסת", ממנה נשקף מראה מרהיב של העמק, יורדים בירידה המיתולוגית של "אלפ דואז", כולנו בתחושה של רכיבה באתר היסטורי. הרכיבה מסתימת בביתו של ז"מ, שם השארנו את האופניים בכול ערב בסיום הרכיבה. יום ג'- 7/6/11 יום מעונן. התכנון היום לרכוב כ-100 ק"מ, 1,750 מ' טיפוס. יצאנו לכיוון "קול דה-אורנו" (Col d'Ornon). יחד איתנו מטפסים עוד רוכבים ורוכבות הולנדים. העלייה ארוכה ולאחר פחות משעה מתחיל גשם קל. ההולנדים רגילים ומצוידים היטב. ז"מ מלווה אותנו ומי שמעוניין מצטייד בביגוד מתאים. לאחר 12 ק"מ וכ- 600 מ' טיפוס הגענו למעבר והתמקמנו בבית קפה, אצל חבריו של ז"מ שם הוגש לנו סל מלא דובדבנים, קפוצ'ינו ועוגת טארט פירות יער טעימה. הגשם לא מפסיק ולכן אנחנו מחליטים לשנות את המסלול ולחזור על פעמינו לכיוון "בור ד'אוזיון". מייד אחרי פניה לדרך צדדית מקסימה, החלטנו לטפס את שלושת הק"מ הראשונים והקשים של העלייה המיתולוגית ל"אלפ דואז", יחד עם עוד עשרות רוכבים, עד "לה גרד" ( La Grade). משם אנחנו לוקחים דרך צדדית, על "מרפסת" נוספת, הצופה אל העמק
ומטפסים לאורך 8 ק"מ כ- 400 מ' לכיוון הכפר Auris. זהו כביש שנסלל לראשונה בשנת 1902. תהום פרוסה לאורך הכביש מה שמזמן מידי שנה מספר מקרים של מתאבדים בקפיצה. בקצה העלייה אנחנו מגיעים לכפר הקטן "לה-קור" (Les Cours) ונכנסים למסעדה במעלה השביל, בה אנחנו האורחים היחידים. ז"מ מזמין לנו רטטוי ורביול (הגרסה הצרפתית לרביולי). משם יורדים חזרה לכפר בדרך כיפית ומספיקים להשתכשך מאוחר יותר בג'קוזי במלון. יום ה'- 9/6/11 לאחר יום מנוחה בו בילינו ב"גרנובל", היום הגדול הגיע, בו אנו מתכננים לטפס ל"טלגרף" ול"גליביה". נוסעים ברכב לתחילת המסלול בכפר "סאין מישל דה מורין"(Saint-Michel-de-Maurienne) ועוקבים בדריכות ובחשש אחר המסלול הקשה והתלול הצפוי לנו במזג אוויר קריר ומעורפל. ק"מ מהפסגה יש פניה ימינה, בעוד הכביש ממשיך לכיוון מנהרה, שנפתחה בשנת 1881, וחזרה לפעילות בשנת 2002, לאחר שהייתה סגורה במשך כשלושים שנה. המנהרה מאפשרת לחצות את פסגת ההר ללא צורך לטפס בשיפוע חד דרך הפסגה. מסביבנו רצועות שלג שאט אט הופכות למשטחים גדולים יותר. לאחר יותר משעה וחצי של נסיעה אנחנו מגיעים לכפר "סאין מישל דה מורין "(Saint-Michel-de-Maurienne) ומתחילים לטפס לכיוון האנטנה בפסגת ההר (ה"טלגרף"), כ"א בקצב שלו. חנוך מרמרי מתאר זאת היטב בספרו "על האופניים"– "הדרך לפסגת הביניים, הטלגרף, מתפתלת וצוברת 856 מטרים. זהו טיפוס רציף ללא כל הקלות והנחות, בשיפוע ממוצע של יותר משבעה אחוז. כשאני חולף על פני נקודת חצי הדרך, מתעוררת תחושת ההישג והדכדוך מתפוגג כפי שגם החום מתחלף בצינת פסגות". בפסגה הצטלמנו למזכרת כשאנו נושאים בגאון את דגל ישראל. מפסגת הטלגרף
הכביש יורד לאורך 4 ק"מ עד לכפר "ואלויאר" Valloire, בו עצרנו לשתות קפה. לאחר מנת הקפאין התחלנו בעלייה מתונה יחסית. ז"מ מלווה אותנו ברכב ומזכיר לנו ש"הכול בראש". לאחר 10 ק"מ הגענו לעיקול ולאבן דרך המציינת שנותרו עוד שמונה ק"מ לפסגה, אלה שמונה הקילומטרים הקשים ביותר. הנוף שנפרס מתחתינו מרהיב. חנוך מרמרי מוסיף ומתאר בספרו - "29 קילומטרים כבר מאחורי ועוד חמישה נותרו. הקשים ביותר, הטיפוס אל הקיר, המאמץ מורגש ברגליים, הגב כואב האוויר הצונן מתמזג בצינה הפנימית, קור של עייפות עמוקה. אני עוצר בעיקול לצד הדרך וממתין לפאסאט שאמור להשיג אותי כל רגע". באחד העיקולים, כאילו יצאה מהספר, ראינו את סוניה "אשתו של חנוך". במקרה שלנו מדובר באשה בלגית עם מצלמה, שעומדת ליד רכב חונה ומחכה לבעלה שצפוי להגיע עוד מעט עם האופניים. לפחות במקרה שלה לא השתרכה שיירת מכוניות שלא הצליחה לעקוף אותה... התיאור של חנוך מרמרי הדהד בראשנו, "הקילומטר האחרון הוא סיוט גמור. כמעט עיוור ממאמץ ועייפות, אני מנתק רגל וחונה בצד הדרך למשך שתי דקות תמימות, לשאוב עוד כמה קלוריות לפני החזרה לאוכף. אלה כבר ייסורי הגאולה. הפסגה נכבשה, אני יודע." הרכיבה התנהלה בערפל, בקושי רואים משהו. מידי פעם ירד לאט רכב או רוכב, שדואג לעודד שנשאר עוד מעט מאוד עד הפסגה. קירות השלג לצידנו מבשרים על הפסגה המתקרבת. העלייה ארכה שעה וארבעים דקות. לאט לאט הגיעו כול הרוכבים, עייפים אבל נמרצים. הצטלמנו, לבשנו ביגוד חם, חלקנו עולה לרכב של ז"מ והיתר יורד ברכיבה. הידיים קרות והאצבעות קפואות, למרות הכפפות החמות. הירידה הייתה איטית, מסביבנו היה ערפל ורוח.
לאחר 8 ק"מ וכ-600 מ' ירידה קרה הגענו למעבר ה"לוטרה", שם נכנסנו למסעדה להתחמם ולאכול מרק ירקות טעים ופסטה. משם, לבושים היטב, יצאנו לרכיבה בירידה כייפית לאורך 12 ק"מ למלון שלנו.
עשינו זאת-עלינו על ה"גליביה"! יום ו'- 10/6/11 היום עולים ל"אלפ דואז". בבוקר אביבי ובלי אף ענן בשמיים. הגענו לקראת השעה 10 לז"מ ויצאנו לתקוף את העלייה. את שלושת הק"מ הראשונים הכרנו כבר מיום רכיבה קודם. נאמר לנו שאלו הקשים יותר. אחריהם הרגשנו שיש עוד 6 ק"מ לא פחות קשים, עד העיירה "הואז" (Huez) שאליה הגענו ביום הראשון. העליה כוללת 21 עיקולים כאשר בכול עיקול מצוין עוד כמה עיקולים נותרו, כמו טבלת ייאוש. יחד איתנו עולים עוד מספר רוכבים, רובם הולנדים, שלא מיצו אתמול את העליות. זכינו להראות להם, שהרוכבים מישראל גם ראו עלייה או שתיים בחייהם. לאורך הכביש יש סימון במרחקים של כ- 1.4 ק"מ המציין את שיעור התקדמות, 10%, 20% וכך הלאה. ככל שהתקדמנו, הבחנו בבתי הכפר בפיסגה. במדרונות רבים רואים רכבלים שמשמשים בעיקר את גולשי הסקי בחורף.
העלייה רציפה, ללא כול הקלה או הפסקה. נכנסנו לכפר ורכבנו ברחובותיו עוד שני ק"מ עד קצהו העליון, שם יש שילוט המציין את סוף הטיפוס, ומהווה מקום צילום פופולארי. אכלנו פסטה במסעדה נחמדה במרכז. לאחר ההפסקה יצאנו לכיוון מעבר "קול דה סארן" (Col de Sarenne), בעמק מדהים. הרכיבה איטית ומיד פעם חוצים את הכביש מעברי מים קטנים. מתחתית הגיא חזרנו לטפס כ- 250 מ' עד למעבר עצמו בגובה 1,999 מ'. שם התחילה הירידה לעמק "פארון" (Vallée de Ferrand) המקסים.
כמו קודם גם כאן הירידה תלולה בכביש משובש עם הרבה מעברי מים קטנים, שיורדים מההר ומצריכים רכיבה איטית וזהירה. עצרנו בבית קפה קטן בכפר "קלאבנס-לה-בה" (Clavans-les Bas) לקפה ועוגה. משם הירידה ממשיכה ומתחברת לכביש D1091 שיורד מהמלון שלנו ליד הסכר. התגלגלנו למטה וסיימנו בשבעה ק"מ של רכיבת שחרור עד הכפר. ז"מ ארגן לנו בחצר ביתו מפגש סיכום כולל שמפניה ומתאבנים. יום שבת- 11/6/11 לקראת השעה תשע פגשנו את ז"מ ויצאנו לרכיבה אחרונה.פתחנו בחימום קל בשבילי הכפר הנחבאים, ליד הנחל. לאחריו התחלנו לטפס בעלייה האחרונה, בכביש צר שמתפתל ועובר בין מנהרות חשוכות ורטובות.
.
הרכב של ז"מ נסע מאחורינו והאיר לנו את הדרך. המשכנו לטפס וגמאנו 800 מ' ותשעה ק"מ, עד הכפר הקטן, משם המשכנו בשביל צר שבפסגה הפך לדרך עפר כבושה היטב באורך כ-2.5 ק"מ עד לכפר "וילאר-רימון" (Villard Reymond). במסעדה היחידה בכפר, באכסניה הקטנה, אכלנו ארנבת עם פולנטה. שבעים יצאנו לירידה האחרונה להחזיר את האופניים בכפר. נרגשים נפרדנו מז"מ, לא לפני שהענקנו לו מזכרת, תמונה משותפת ממוסגרת.. בדרכנו חזרה במרצדס שלנו עברנו שוב דרך פסגת ה"גליביה", שם פגשנו זוג רוכבים הולנדים, שאך זה סיים לטפס יחדיו לפסגה. סיכום- בילינו שבוע באחד המקומות היפים בצרפת ואחד היפים בעולם. באזור שולט מראה העמקים הירוקים, ההרים הגבוהים, השלג בפסגות, הכבישים המתעקלים וכמובן, הרוכבים הרבים. היינו ב"מכה" של האופניים. יצאנו חבורה של שמונה רוכבים מוכווני מטרה, לאחר חודשים של הכנה, שבועות של ציפייה, וימים של חשש מפני הצפוי לנו בכבישים הצרים המתפתלים בין הפסגות האימתניות. היינו נחושים לכבוש את הפסגות המיתולוגיות, בעליות תלולות וארוכות, בגשם ובערפל, בגילוי של דבקות במטרה ורצון להוכיח איש איש לעצמו ולשאר חברי הקבוצה, שקורצנו מחומר מיוחד, שאפשר לנו להתגבר על הקשיים הרבים, על מזג האוויר והקור המקפיא. יכולנו לקשה ולגבוה ביותר. בתחושת סיפוק זו, ברמה האישית והקבוצתית, אנו מסכמים טיול זה ומתחילים לדמיין לעצמנו את האתגר הבא, הרי לשם כך אנחנו חיים. אגב, הטיול עלה כ- 1,050 אירו, כולל טיסה, השכרת אופניים ומלווה מקומי.
אודה מאוד על קבלת פיידבק לגבי הכתבה- גם לצורך הכנת הטיול, גם לאחריו, תוספות/חוסרים. אשמח גם להארות לגבי העניין בקריאה עצמה.
קישור לתמונות בפיקאסה picasaweb.google.com/mikia111/FranceBicycleJune2011Oisans
