הפיסגה - The Peak

יער ירוק, אויר צלול, פסגת הר, מפלט מגורדי השחקים של הונג קונג.

שילוב מנצח של ספורט וקניות היתכן?

קצת אחרי שבניני המגורים של איזור Mid-Levels בהונג קונג מסתיימים, חבוי מסלול תלול המוביל אל פיסגת ההר הגבוה ביותר (552 מטרים) באי המרכזי של הונג קונג. מכאן שמו של ההר ״The Peak״.

בסינית שמו של ההר ״הר הנפת הדגלים״ ממנו היו מניפים דגלים כדי לבשר על אוניות שנכנסות לנמל.

החלטתי לצאת לטיול עם מאיה ביתי הקטנה, במעלה מסלול זה. אני אטפס ואדחוף והיא תעודד אותי מהעגלה. רעיון העידוד ניגנז די מהר, מאחר והקטנטנה נרדמה לה. התחלתי לצעוד ללא חת, ללא אויר בראות כשאני נוטפת זיעה. בחוץ חם ולח מאוד. (החודשים המומלצים לטייל בהונג קונג הם נובמבר אוקטובר, בחודשים מאי-אוגוסט מומלץ לטייל בין המזגנים. למה אני אף פעם לא מקשיבה לבעלי...)

היער המדהים משני צידי המסלול הסלול דרבן אותי והצל עלי, משב רוח קל מבין צמרות העצים בהחלט החייה את רוחי. לא רק אני צעדתי שם, המסלול הוא אתגר לספורטאים בכל הגילים. כך שמידי פעם אני זוכה במבטים (מלאי חמלה) מצעירים חסונים, אמרות שפר מנשים ״מגיע לך כבוד- המסלול גם ככה קשה גם ללא עגלה״ היו גם כאלה שחזו את העתיד עבורי ״אני מקווה שגם היא תדחוף אותך כשתצטרכי.. (אני ממש מקווה שלא אצטרך אני ממלמלת).

וממשיכים..ממשיכים לטפס. העליה מנקודת המוצא הזו היא בערך קילומטר, 30 דקות מעריך שלט קטן, 30 דקות מאוד ארוכות ותלולות. (כפי שנאמר כבר...)

הטיפוס הרגלי עם העגלה מזכיר לי שכך גם טיפסו במחצית הראשונה של המאה ה-19. אולי קצת יותר בסטייל, הנוסע היה יושב במין כיסא סגור המחובר לשני מוטות. שני אנשים היו סוחבים אותו, האחד בראש והשני בזנב. באנגלית המושב קרוי: “Sedan Chair”. בשנת 1888, החליטו להתייעל, במשך 3 שנים, נבנה הטראם של הפיק ״The Peak Tram”. מאז מתוחזק למופת. טראם תיירותי והיסטורי כאחד. כרטיס הלוך ושוב למבוגר עולה כ-20 ש״ח. הנסיעה בו חביבה מאוד, עם זאת לא מומלץ לנסוע בו במהלך סוף שבוע. ההמתנה לרכישת כרטיסים מיייגעת והתורים ארוכים…

כמובן שיש אפשרויות נוספות כמו: אוטובוס (מספר 15), מיניבוס (מספר 1) ומוניות. (לכל אלה שחייבים להגיע בסוף שבוע ולכל אלה שיש להם בעיות ברכיים למינהם… ואינם יכולים לטפס)

סוף סוף הגעתי לפסגה, נוטפת ונושפת. קבוצות תיירים מסין מציפות את המקום, תלמידי בית ספר, תיירים זרים, הונג קונגים מקומיים, על אף כל אלה, אני עדיין מצליחה להנות מהאויר הצלול ומהנוף המדהים שמתגלה לעיני.

שני מבנים מרכזיים נמצאים על הפיק. האחד “The Peak Tower” מבנה שגובהו כבניין בן 8 קומות. אדריכל בריטי העניק לו את צורת ה ״ווק״ (Wok) העכשווית שלו. השיפוץ שנערך בשנים 2005-6 עלה לקבוצת המשקיעים ״מלונות שנחאי״ 100 מליון דולר אמרקאי.

במבנה יש את תחנת הטראם, מוזיאון ״מדאם טוסו״, ״חוויה הסטורית בהונג קונג״- תצוגה של פריטים מיוחדים ומוזרים מכל הזמנים, חנויות, מסעדות וכמובן על הגג תצפית של 360 מעלות על נמל ויקטוריה ואבארדין (נמל מדרום מערב לאי הונג קונג). כדאי לוודא שהראות טובה, כי אחרת אין טעם לכל הטיול. עננות וזיהום אויר ערפילי מאוד שכיחים בהונג קונג.

המבנה הנוסף הוא ״The Peak Galleria״ קניון עם חנויות, מסעדות. אחת המסעדות היא ״קפה-דקו״ ממנה ניתן לצפות על זיקוקי הדינור של ראש השנה הסינית. כמובן שהתענוג כרוך בהזמנת מקומות מראש ובתשלום על ארוחת ערב מפנקת של כמה מנות. בנוסף יש במבנה גם גן שעשעועים ועוד נקודות תצפית חינמיות.

התאוששתי עם כוס קפה קר מסטארבקס והמשכתי לעבר מסלול יפיפה ששמו ה – ״Morning Trail”. מהפיק יוצאים מסלולי הליכה רבים ובדרגות קושי שונות. המסלול שלי הוא מסלול מעגלי שאורכו 3 ק״מ, מוקף עצים עבותים המצילים על המטיילים, מפל מיים קטן ונקודות תצפית יפיפיות על האיזורים המקיפים את הונג קונג. (מתאים לעגלות, אופנים וסקוטרים).

הקטנטונת שלי התעוררה, זמני תם, צריך לחזור הביתה. כמו שאבא שלי אומר ״בסוף כל עליה יש ירידה..״ משהו כזה …

אז מה את אומרת מאיה, קבענו שוב לשבוע הבא?