פסטיבלים, חגים ופולקלור מקומי בבהוטן

בהוטן מחולקת ל 20 מחוזות. מחוז הוא בדרך כלל עמק או מספר עמקים סמוכים. לכל מחוז יש פסטיבל שנתי שנמשך מספר ימים. תאריך הפסטיבל שונה מאזור לאזור. ישנם ארועים שונים במסגרת הפסטיבל, לא כולם מענינים את התייר הישראלי. מה שכבש את העין שלי היו התלבושות שלבשו המקומיים, חגיגה לעיניים. בזמן הפסטיבל האנשים לובשים את הבגדים החגיגיים ביותר. הנשים לובשות תלבושת עשויה בדרל כלל ממשי צבעוני ומעוטר בריקמה או הדפסים. אין בגד אחד דומה לאחר. לפי המדריך כל בגד מחירו אלפי דולרים שהוא סכום עצום עבור תושב בהוטני. הגברים לובשים גם בגד יפה אבל לא ממשי ויותר סטנדרטי שחייב לענות על כמה כללים, קצה השרוול לבן, וצעיף לבן יורד מהכתף למותניים באלכסון. אני כותב כאן על סמך טיול אחד והשתתפות בפסטיבל אחד בפארו בחודש מרץ 2018. אין לי אפשרות להשוות בין החגיגות בפארו לחגיגות באזור אחר. אני רק יכול להניח שבפארו וטימפו שהן הערים הגדולות והמפותחות בבהוטן רמת התלבושות גבוהה יותר מאשר באזור כפרי נידח. בעיני ובעיני חברי לטיול, הפסטיבל היה אחד מגולות הכותרת של הטיול. ממליץ לשלב פסטיבל במסלול טיול בבהוטן.

בעיניי בהוטן יקרה ומאכזבת- ואין תמורה הולמת למחיר הטיסה והשהות היקרים, חזרתי משם לפני שבועיים מביקור של 4 לילות (חמישה ימים), מייד בשדה התעופה הצמידו לנו מכונית נהג ומדריך. המסלול היה מתוכנן מראש ולא יכולנו לסתות יותר מדי, הארץ הררית מאד והכבישים מפותלים - דבר שלא מקל על הניידות. המלונות ברמת טובה, אך השירות בהם מזכיר מדינות קומוניסטיות מהעבר - עושים טובה שעונים לתיירים. האוכל חוזר על עצמו בארוחות הגדולות (ערב וצהרים), בבוקר מקבלים את המינימום.

בכל המדינה -יש איסור על העישון, אך ראינו שאנשים מעשנים בסתר וזה חיזק את התחושה שמשהו לא אמיתי ולא טבעי והפיקוח הוא אשר מניע את העם ללא שמחה וספונטניות. גם כשיש מופעי פולקלור במלונות כמעט אף אחד לא מגיע, כי אף אחד לא מנסה לעודד ולהזמין את האורחים ורק במזל אפשר למצוא את האטרקציות. בחנויות למזכרות אף אחד לא פונה אליך אם לא תבקש. יש מין אדישות לא מוכרת. 

מה שכן יפה, הטבע ירוק, הנחלים נקיים, המקדשים יפים, אך האם זה מצדיק לשלם את המחיר של 200 דולר ליום וטיסה יקרה כל כך כי אין חברה אחרת שמגיעה, אלא רק החברה הבהוטנית.

»