תיאטרון אלה סקאלה ”לראות אופרה בלה סקאלה בעמידה“

בעת שתכננו את ביקורנו במילאנו, בדקנו באינטרט אם יש בלה סקאלה אופרה בעת שהותנו בעיר הזאת והאם יש כרטיסים. ובכן, יש אופרה, לה בוהם, אבל אין כרטיסים, כולם נמכרו. יותר מאוחר סיפרו לנו יודעי דבר שהכרטיסים יצאו למכירה חודשיים מראש והם נחטפו תוך כמה דקות. כשהגענו למילאנו שאלנו במשרד כרטיסים השוכן באחת מתחנות הרכבת התחתית אם במקרה מישהו ביטל, אמרו שלא והוסיפו שביום ההופעה עצמו מוכרים מאה כרטיסים וכדאי לגשת למשרד הכרטיסים בבית האופרה בשעה 12:00. הערכנו שתהיה התנפלות ואכן כשהגענו למקום ב-10:15 כבר היו שם כמה עשרות ממתינים. התייצבנו בסוף התור והתחלנו להמתין. די מהר יצרנו קשרים עם אלה שעמדו בתור איתנו והזמן חלף במהירות. היינו כולנו גם צריכים להשגיח שאף אחד לא יסתנן לתור; היו שניסו והיו גם כמה שהצליחו. לאחר שלוש שעות של המתנה קיבלנו תור ונתבקשנו לחזור בשעה 17:00. כשחזרנו, אחרי המתנה של כשעה רכשנו כרטיסים. כרטיס עלה 12 יורו. הסתבר שרכשנו כרטיסים ליציע החמישי. כשהגענו לשם התברר שמהמושבים הם בשורה השניה ומהם לא רואים את הבמה אלא רק את הצופים ממול. כאשר האופרה החלה הסתבר שגם לא שומעים כל כך טוב. די מהר הגענו למסקנה שאם כבר צריך לעמוד, אז כדאי לעמוד במקום טוב והלכנו למרכז היציע. האופרה הייתה מרשימה ומרהיבה. במערכה השניה חולקה הבמה לשני מפלסים ועל המפלס העליון נערך מצעד. מהיציע החמישי ראינו רק חלק מהמפלס העליון. אני מעריך שהצופים ביציע הששי ראו עוד פחות. במערכה הרביעית מימי ורודולפו שרים את את הדואט 'סונו אנדנטי', מימי נופחת את נשמתה והאופרה מסתיימת. אנחנו יורדים למטה, מחליפים כתובות של הדואר האלקטרוני עם מכרינו החדשים, מבטיחים לשמור על קשר, ומתחבקים לשלום. היה שווה לעמוד כל כך הרבה שעות!