ויזה ומעברי גבול בסאפה ”מעבר הגבול בין סאפה בויטנאם למונג קוואה בלאוס“

קראתי הרבה דברים מלחיצים על הדרכים המשובשות וחוסר הנוחות בדרך. בפועל זה לא היה נורא כמו שזה נשמע. יצאתי בשש וחצי בערב באוטובוס לילה לכיוון העיר דיין בן פו (15$). הדרך הייתה קופצנית, אבל אפשר היה לישון. הגעתי לדיין בן פו, שהיא עיירת גבול וחוץ מהקרב שתנהל שם מול הצרפתים אין סיבה לעצור שם ליום. השעה הייתה חמש וחצי בבוקר והתחנה המרכזית הייתה הומה אדם. משם נסעתי בשעה שש וחצי במיניבוס לכיוון מעבר הגבול ומשם למוג קוואה בלאוס (115 דונג). זאת תחבורה ציבורית והנהג מעלה כל מיני שקי אורז וארגזים. נסענו למעבר הגבול, שם פגש אותנו פקיד וייטנאמי שהסביר לתיירים באנגלית על מעבר הגבול. שער ההמרה שם לא טוב, אבל על הויזה צריך לשלם בקיפ או בדולרים ואם אין לכם דולרים כדאי בכל זאת להמיר את הדונגים לקיפ. 

נכון ל-2.2014 הויזה עולה 30$/ 240 קיפ. הפקיד ניסה לרמות אותי לגבות ממני 300 קיפ. תבררו מה שער הדולר ותחשבו בעצמכם כמה זה יוצא. ברגע שהראתי לו עם מחשבון הוא לא התווכח. הנסיעה בתוך לאוס הייתה קופצנית ובשלב מסויים עלו עוד אנשים על המיניבוס והיה צפוף, החלק הזה של הנסיע היה מתיש. הנוף הררי ויפה כך שזה מעביר את הזמן. סך הכל הנסיעה לקחה 6 שעות כולל מעבר הגבול. במונג קואה אין מה לעשות, ישנתי בהוסטל בשלוש דולר ללילה ולמחרת המשכתי למונג נגוי.