וליקה פלאנינה ”ביקור ב-Velika Planina, הרמות הגדולות“

ביקרנו במקום באמצע חודש יוני. בהכנה שעשינו נכתב שבמרומי הרמות “קור איימים” יחסית למרגלותיו. ביום שביקרנו היה מעונן עם סיכוי גבוהה לגשם ועל כן הצטיידנו בג'קט, מעיל גשם ומטריה. החנינו את הרכב, ושמנו פעמינו לרכבל, שיוצא פעם בשעה. קנינו כרטיסים והקופאי, שהסתבר שהוא גם מפעיל הרכבל, שאל אם אנחנו רוצים כרטיסים גם לרכבל הכיסאות. בגלל חוסר הבנת השפה האחד של השני ויתרנו על רכבל הכיסאות.

חשוב לדעת, שמרגע שנכנסת למתחם לא ניתן לחזור. מכיוון שחיכינו 20 דקות אני מציעה לחכות מחוץ למתחם העלייה לרכבל. בשעה הייעודה עלינו עם הרכבל, ירדנו בתחנה והבנו שאולי עשינו טעות שלא קנינו כרטיסים לרכבל הכסאות. מסתבר שעל מנת להגיע לפיסגה נצטרך לטפס רגלית במעלה ההר כשעה וחצי. תחילה עליה מתונה, אך בהמשך די תלול. טוב אנחנו בטיול. טיפסנו לאורך נתיב רכבל הכיסאות. לקראת סוף העליה שמנו לב לערפל שמתחיל לטפס איתנו.

לאורך הדרך מרבדי פרחים. בדיעבד היה נחמד: הגענו לכפר. ציפינו למקומיים לבושי לבוש מסורתי, שהרי הגענו ביום ראשון, על פי ההמלצות. למעט זוג מטיילים נוסף ושני מקומיים לא ראינו אנשים כלל. כן ראינו המוני פרות מסומנות בסביבה. גם הקור המקפיא לא היה. היה נעים בהחלט, על אף שהיה מעונן. סיבוב קצר והחלטנו שנרד ברגל ולרדת זה באמת קליל. ליד רכבל הכיסאות ישנה מסעדה. ורק שם יצא לקראתנו מקומי בלבוש המסורתי, החל לרדת גשם, פתחנו מטריות ועשינו דרכנו למטה במטרה להגיע בשעה עגולה לרכבל שיוריד אותנו. בתחנת הרכבל שירותים נקיים, הסבר מפורט על אפשרויות קניית הכרטיסים באנגלית, והסתבר שאפשר כל כרטיס לקנות בכל תחנה.