מסלול עד שבוע באוסטריה ”טיול אופניים לאורך הדנובה“

אנחנו זוג בשנות ה-40 המאוחרות שחובבים רכיבה על אופניים ומקדישים זמן, כמעט בכל סוף שבוע, לרכיבה רגועה לאורך של כ-30 -40 קמ'. בדרך כלל, אנו עוצרים למנוחה (קפה), באמצע הדרך או בסופה. רצינו מאוד לעשות חופשה בסגנון אחר ושמענו על טיולי אופניים במקומות שונים בעולם. הבעייה היא שרוב הטיולים המאורגנים מהארץ הם לרוכבים קצת יותר מנוסים ומתגלגלים על הרים. 

אנחנו חיפשנו משהו יותר רגוע ושלו, כך שבמקרה שמענו מקרוב משפחה על חברת טיולים אוסטרית, שמארגנת טיולים באירופה בכל מיני סגנונות. כך נוצר הקשר הראשוני עם גב' פוהר. חשוב לציין שהיחס הוא מדהים והתגובות ניתנות במהירות, כך שניתן לראות את הרצינות של החברה.

יש מס' סגנונות (עירוני, הרים, קל, בינוני, קשה), רמות אירוח שונות (חוות, 3 כוכבים, 4 כוכבים), אופציות שונות, כגון, רגוע, מהיר, ספורטיבי, עם או בלי מדריך ועוד.

אנחנו החלטנו לצאת יומיים קודם בטיסה למינכן ולטייל בעיר לפני שנעבור לפסאו, נקודת ההתחלה. הגענו לפסאו, שזו עיר בגרמניה בחבל בוואריה על גבול אוסטריה (עיר שלושת הנהרות). ברגע שהגענו למלון קיבלנו לידינו את הוואוצ'רים והסבר ראשוני לגבי חנות לקיחת האופניים. למחרת בדוא"ל נאמר לנו להגיע לחנות עד השעה 08:00 כדי שנספיק להגיע לשייט שיוצא ב-09:00. במלון משום מה, אמרו לנו שהשייט יוצא רק ב-12:00, מה שגרם לנו להאמין למלון ולניירת שקיבלנו הגענו לחנות האופניים ב-08:45 כדי לאכול ארוחת בוקר בנחת ולהספיק לטייל קצת בפסאו על אופניים. שוב בחנות אמרו לנו שכנראה לא נספיק לשייט של 09:00 אלא אם כן נזדרז. לקחנו את האופניים, משאבה, צמיג רזרבי, כלי תיקון, בקבוק מים, ושני תיקים לסבל (חשוב מאוד), מקל על הגב ודהרנו לעבר הנמל. אחרינו במס' שניות, ראינו את הספינה עוזבת, אמרו לנו שאם נמהר נשיג אותה בתחנה הבאה. לא השגנו אותה והחלטנו להירגע ולעלות על האונייה של 12:00 בקטע האחרון שנגיע אליו. כך קרה שביום הראשון רכבנו בערך 70 ק"מ, במקום כ-45 קמ' והגענו למלון הראשון בלינץ. שם ניצלנו את הוואוצ'ר של 2 פרלינים לכל אחד - טעים ביותר.

ביום השני יצאנו לרכיבה מלינץ לבאד קרויצן ושם לקחו אותנו עם האופניים במעלה ההר, לפנסיון משפחתי חביב מאוד. כל הרכיבה מתקיימת במסלול מסומן לאורך הדנובה, כשאתה מחליט באיזו גדה ברצונך לרכב, שכן מקבלים ספר עם סיפור דרך לכל גדה ולפי נקודות הציון מחליטים מה עושים ובאיזה יום. כמו כן מקבלים וואוצ'ר אחד פתוח למעבר ב"פרח" - מעבורת מצד לצד, במקום שאין גשר לחצייה. בבוקר ירדנו עם האופניים מההר במהירות של כ-45 קמ"ש וחזרנו למסלול הדנובה עד לפוכלרן. בדרך עלינו למאוטהאוזן, מחנה הריכוז, העלייה קשה אבל חובה לבקר במקום כדאי לראות את הסרט לפני הסיור במקום. הסיור במקום לא עולה כסף, אלא אם מעוניינים להיכנס לאיזור המחנה - הצריפים והקרמטוריום. מפוכלרן המשכנו לכיוון קרמס, מכיוון שהמסלול נראה לנו קצר מהרגיל, החלטנו לסטות מהמסלול הצמוד לדנובה ולקחת את המסלול שעובר בעיירות הציוריות ולרכב במסלול שוברט. המסלול הזה קצת יותר מסוכן, כי רוכבים בכבישים ולא על שביל אופניים. בדרך עברנו ביקב וקיבלנו בקבוק יין אותו יכולנו לבחור (וואוצ'ר) על פי טעמנו.

היום האחרון לכיוון וינה הוא מסלול באורך 75 ק"מ, מכיוון שהחלטנו שרכבנו מספיק, ניצלנו את כרטיס הרכבת שקיבלנו בחוברת הוואוצ'רים. כך בעצם הגענו למסלול רכיבה סביר עם זמן מספיק לטייל בוינה, שם קיבלנו גם כרטיס אחד לחשמלית מתחנת הרכבת עד למלון. וינה הוא המקום היחיד בו שכנו במלון של 4 כוכבים ובכל שאר המקומות במלונות 3 כוכבים. אני חייב לציין כי החברה דואגת להכל, מא' ועד ת' וכל מה שנשאר הוא בעצם ליהנות.

עכשיו אנחנו מתכננים את החופשה הבאה, כך שנעשה את הקטע השני מוינה לבודפשט דרך ברטיסלבה. אני חייב לציין כי האוסטרים היו חביבים ביותר בכל המקומות בהם היינו וניסו לעזור. כדאי לקחת בחשבון שרמת האנגלית שלהם אינה גבוהה (אני דובר גרמנית) ולעיתים זה עלול להפריע. מזג האויר באוגוסט היה חם מאוד (36 מעלות), למרות שלאורך הדנובה מוצל ושם זה פחות מורגש. במלונות אין מזגנים והלילות קשים מאוד.