מסלול בן שבוע-שבועיים בויאטנם ”מסלול לא סטנדרטי - אפשר גם אחרת“

כמו כולם התחלנו לבנות מסלול לווייטנאם לפי האינטרנט - כמו כולם נתקלנו בבעיה שכולם מציעים אותו דבר ועל פניו זה נראה לנו מתוייר מידי ומשמים מידי. לא התעצלנו ומצאנו דרך אתר למטייל בחור בשם אודי מאירי שבונה מסלולים ומייעץ בכלל על וייטנאם וקמבודיה. קבענו פגישה וקיבלנו הרצאה מקיפה על כל נקודה ונקודה. הגדרנו מה אנחנו מחפשים וביחד בנינו מסלול.

התוודענו לאזורים שאף אחד לא מזכיר שבדיעבד היו גולת הכותרת של הטיול. באזור סאפה מומלץ לקחת מדריך טוב ולא לעשות את הכפרים הגדולים והמתויירים אלא פשוט להיכנס פנימה בטיול רגלי ולהגיע לכפרים נידחים של 4-5 משפחות- שם רואים את השבטים באמת ואיך הם חיים- נכנסנו לבתים, ראינו, שאלנו והיה מקסים. ויתרנו בהמלצתו על הואה, מייסון ועוד אתרי ארכיאולוגיה שלא ממש מעניינים אותנו והגענו לאזור שהיה גולת הכותרת.

דאלאט- אגם לאק- בון מה טוט- וכן הלאה. אזור מדהים שגדל בו קפה, גומי, קינמון, פלפל שחור, תה, קשיו, קסאווה, אורז וכן הלאה. שבטי באהנאר, ג'ראי וכד' שלא קיימים באזור סאפה. מפלים, אגמים, טבע אינסופי ואוכלוסיה שמתרגשת עדין לראות תייר התארחנו בחתונה מקומית ככה במקרה, עשינו סנפלינג בתוך מפלים, נכנסנו לבתים פרטיים שהם- מפעל נודלס, מפעל לייצור דפי אורז, מגדלי פקעות משי, מכין הסכינים של הכפר ועוד ועוד. המסלול בהרי המרכז גומע כ-5 ימים וזה לא מעט אבל ללא ספר שווה כל רגע ובטח שעדיף על הדלתא של המקונג שהתגלתה לנו כממוסחרת, מלאה תיירים, מלוכלכת ומבחינה ויזואלית די משעממת- שטח מישורי שגדלים בו המון שדות אורז וזהו.

השוק הצף היה מאוד מאכזב במיוחד למי שביקר בשוק הצף בתאילנד- כמה סירות מסחר גדולות עמוסות בפירות או ירקות- לא צבעוני ומרשים כמו שציפינו. הגענו לדלתא של המקונג אחרי שהיינו כמה ימים בהרי המרכז וכנראה שזו הסיבה שמאוד התאכזבנו. בכל אופן קחו ייעוץ זה שווה זה עושה סדר בראש- תפתחו ותצאו מהשבלונה שכולם עושים ורק תרוויחו.