מפל סקאקאויטסה ”מפל סקאקאויטסה - הנסיגה והכיבוש (כמעט)“

זה התחיל מהשמועה שיש מפל לא רחוק מאגמי הרילה ששווה לראות. למזלנו, לא הסתמכנו על ה-GPS או אתרי אינטרנט, אלא שאלנו את בעל המלון הנחמד שבו לנו – איך מגיעים לנקודת תחילת ההליכה.

לפי אתרי האינטרנט – אפשר להתחיל מתחנת הרכבל של אגמי הרילה, אבל מסתבר שיש דרך קצרה יותר. כשלושה ק”מ נסיעה אחרי שעוברים את פנישיסטה (זה כפרון קטנטן של שניים-שלושה בתים, כ-10 ק”מ מספרבה בניה לכיוון אגמי הרילה), וקצת לפני הרכבל התחתון, יש מזלג דרכים. הימני מוביל במעלה דרך פתלתלה ומשובשת, אבל עבירה לרכב פרטי, אל צריף (לא זוכר את שמו, אבל אי אפשר לטעות כי הדרך פשוט נגמרת). משם מתחילה הצעידה ברגל.

ולמה הנסיגה? כי הגענו לשם בשעה ארבע אחה”צ, והתחלנו לצעוד, ואז פגשנו זוג צעיר ושאלנו איך הדרך למפל. הם הסבירו לנו שיש קטע הליכה קשה וארוך, ושזה לוקח כשעתיים לכיוון אחד. אז החלטנו לסגת ולחזור למחרת מחשש שנקלע לחשיכה. טוב עשינו, כפי שהתגלה למחרת. אז בפעם השניה הגענו לשם בשעה 1 אחה”צ ויצאנו לדרך.

השביל בתחילתו מסומן היטב, וגם רחב וקל להליכה, אבל זה רק הק”מ הראשון. משם מתחילות הצרות… שלט צבעוני עם מפה בצד ימין של השביל מודיע שלסקקויטסה יש לפנות ימינה. אז קודם כל שכחתי לציין שהשילוט רק בבולגרית, אז למדתי לזהות את שם היעד הנוכחי בבולגרית. הצרה השניה, שהשביל שהובלנו אליו לא ממש שביל, אלא דרך עיזים במעבה יער בטיפוס על אבנים, כאשר כל מה שיש זה סימון צבע בין העצי ואין נפש חיה מסביב.

כך טיפסנו במעלה היער כשעה וחצי. מפעם לפעם פגשנו שלט בבולגרית שאמר לנו שאנחנו בכיוון הנכון, מפעם לפעם גם קלטנו GPS שעזר לנו לזהות כמה נשאר. בסוף מגיעים לבקתת סקאקאויטסה. מהבקתה למפל דרך נוחה יותר, אבל לא היינו מוצאים אותה בנקל לולא הגברת שמצאנו בבקתה שסימנה לנו היכן השביל.