מסלול ארוך במנילה ”טיול שורשים בפיליפינים“

שלום לכולם,

לאחר שנתיים מיום נישואיי לאשתי הפיליפינית ג'ני החלטנו על טיול שורשים בפיליפינים.

עלינו על טיסת אל על להונג קונג שארכה 11 שעות ומשם טיסת המשך למנילה כשעתיים. נסענו ממנילה צפונה לפרובינציית פמפנגה כדי לנוח יומיים. 

חזרנו למנילה באוטובוס ומשם המשכנו לעיר בטנגס ומשם מעבורת לאי מינדורו אוריינטל - אי מקסים ומיוחד. שהינו בפוארטו גלרה בוויט ביץ. עלות לילה: 1000 פזוס (כמאה שקלים), במלון סי ג'אוול. באי טיילנו בטוסטוס ובואן והיינו בסבנג, בפונדרוסה, במפלי תמרוו ובעוד כל מיני מקומות, כולל שייט איים וצלילות בריף האלמוגים.

בוויט ביץ יש מגוון מלונות לכל כיס וגם המון מסעדות. אנחנו אכלנו בפוד טריפ, אצל מרק ראיוס - איש נחמד שעזר לנו בכל. תמסרו לו דש ממני. קחו בחשבון שאנחנו היינו באוקטובר ונובמבר שזה מחוץ לעונה ולכן המחירים נמוכים יחסית.

ממינדורו חזרנו במעבורת 200 פזוס + מס תיירות של 70 פזוס לבטנגס ומשם המשכנו בגיפני לאנילאו. אחרי רבע שעה עזבנו את אנילאו מקום מגעיל ומסריח ונסענו לטגאייטאי. 

מצאנו מלון קטן וחמוד בשם קני פו ולאחר מיקוח קצר שילמנו 1200 פזוס. בכלל תתמקחו על כל דבר כי הם מפציצים מחירים, במקרה שלי הם לא ידעו שאישתי גדלה בשוק באורדנטה. בטאגייטאי שהינו שלוש לילות נהנים מהנוף של אגם טאאל והר הגעש שלו, יש אפשרות לנסוע לשם ולשוט אל הר הגעש, הצחקתם את ריקרדו וויתרנו. הנסיעה מסוכנת והשייט עוד יותר. 

טיילנו בפיקניק גרוב, רכבנו על סוסים, אכלנו במסעדות טובות וביקרנו בקזינו - היה סבבה. לגבי שייט במעבורות - המעבורת תמיד מאחרת, מצב הבטיחות רע והצוות ממש לא משהו בלשון המעטה, אבל ברוך השם יש אלוהים ואיכשהו תגיעו. 

במקרים של מזג אויר גרוע, קרי טייפון, מבטלים את כל המעבורות ביטול גורף. לקח להם כמה שנים להבין את זה אחרי שכמה אלפי בני אדם טבעו. מוטב מאוחר מאשר אף פעם לא. 

נמשיך - חזרנו למנילה לעיר מאקאטי - מקום יפה, מזכיר קצת את מנהטן. אחרי שתי לילות עלינו על טיסת סבו פסיפיק לעיר קליבו שבאי פנאי, כדי להגיע לאי המפורסם בוראקאי. טיסה זוגית הלוך חזור עלתה 5500 פזוס. 

נשארנו שבוע באי שטנו טיילנו אכלנו ארוחות בבופה כל ערב ונהננו מהופעות על חוף הים של אמנים מקומים. חזרנו למנילה ועלינו על אוטובוס לעיר באגיו שש שעות. 

באגיו בירת הקיץ של הפיליפינים, בזכות הגובה שלה כאלף מטר. לנו שלוש לילות בבאגיו ונהנו מכל האפשרויות שיש לעיר להציע. רצינו להמשיך לבאנאווי ולבטד. אז רצינו, אז מה, הצחקתם את גלוריה ארויו. הגשמים והטייפונים האחרונים הרסו את הדרכים ולמרות שהם עדיין פתוחים לא לקחנו סיכון. בכל מקרה הנסיעה לבאנאווי אורכת שמונה שעות.

לסיכום, הפיליפינים היא מדינת עולם שלישי נקודה. אל תטיילו במקומות סואנים. עצתי - טוסו לאיים כמו מינדורו, בוראקאי, סבו, בוהול, דומגטה ועוד ועוד. אל תזמינו מקומות מראש, אין צורך. תמיד תתמקחו וקחו הכל בקלות, כי אתם תחשפו למציאות מטורפת כמו לדוגמא התחבורה בפיליפינים. 

כמדריך ומלווה קבוצות בחול אני תמיד פותח מפה ולומד, בפיליפינים אין צורך במפה. היא להמלצה בלבד. אין קשר בין המפה למציאות - רוצים הסבר? בבקשה: כל הכבישים בפיליפינים הינם כבישים עירונים, זאת אומרת שהם עוברים בתוך הערים, בתוך הכפרים, בתוך המוניציפלים ובתוך הברנגאי. יתרה מזאת משני צידי הכביש יש בתים וחנויות ומוסכים וקניונים, הכל על הכביש. 

מאות אלפי טריסייקלים וגיפנים ומשאיות ואוטובוסים ובעלי חיים ואופניים ואנשים מסתובבים בכבישים הללו, הספיק לכם? חכו, בכבישים אין שום חוק ולא נעליים, איפה משרד התחבורה, איפה המשטרה, התושבים...פשוט מזעזע. 

טוב, אחרי שנרגענו - סעו, תטיילו, תיהנו ואל תעשו בושות. אתם תתקלו במעט מאוד תיירים בפיליפינים, בעיקר בבוראקאי. אנחנו פגשנו ישראלי אחד בלבד בכל שהותנו בפיליפינים, כשלושים ושש יום. זה היה בבוקר אחד באי בוראקאי, בערב הוא כבר התנדנד שיכור בחוף הים.