מסלול עד שבוע במרכז הונשו ”טיפוס על הר הפוג'י“

הר הפוג'י הינו הר געש בצורת חרוט מושלמת ואין אחד שלא מכיר אותו. כל יפני רוצה לטפס על הפוג'י לפחות פעם אחת בחייו ובדרך כלל לא יותר. ההר מתנשא לגובה של כ-3,700 מטרים. ההר מחולק לתחנות מתחתיתו ועד לפסגה. עד לתחנה 5 בגובה 2,200 מטר ניתן להגיע בשאטל מתחתית ההר ובאמת חבל לבזבז כוחות כדי לטפס עד לנקודה זו. יש מי שרואים בהגעה לתחנה מספר 5 סוף מסלול, ואת זה אפשר לעשות פחות או יותר בכל ימות השנה.

האתגר האימיתי מתחיל בתחנה 5. המטייל הממוצע בא לטפס על הפוג'י כדי לראות את הזריחה מהפסגה. המשמעות היא לטפס עד תחנה 8 או 9 בשעות אחר הצהריים עד רדת החשיכה (עד לגובה 3,500 מטר בערך), לישון בתחנה 8 או 9 ואז בשעה 2:30 לפנות בוקר להמשיך לפסגה כדי להגיע לזריחה. בפיסגה מקיפים את לוע הר הגעש ויורדים חזרה. המסלול הזה פתוח בחודשים יולי אוגוסט (למרות שיש המטפסים גם בתחילת ספטמבר).

יש להזמין מקומות לינה מראש בחודשים יולי אוגוסט ולצפות ל"פקקקי תנועה" בטיפוס להר. הלינה היא על דרגשים ולכל מטייל מוקצה רוחב של שק שינה לצד מטיילים אחרים. אין אפשרות רחצה, והתנאים מינמליים ביותר ומחיר הלינה יקר ביותר כ-90$ לאדם כולל ארוחת ערב יפנית וארוחת בוקר יפנית (לא מהטובים ביותר, אבל יעיל).

יש מי שעושים את המסלול ללא הפסקת לינה בדרך. בכל מקרה יש לקחת בחשבון שמגובה 3,000 מטר ומעלה, יש להערך למחלת גבהים עקב הדלדלות האוויר בחמצן, ולכן הלינה בגובה מעט מעל 3,000 חיונית להסתגלות הגוף. יש מי שלוקחים איתם בלוני חמצן אישיים. מסלול הטיפוס שאנחנו לקחנו היה ארוך יותר ופחות תלול (יש שלושה מסלולים בתלילות משתנה) ולמרות זאת, הטיפוס היה מאתגר ולקראת התחנה השמינית הרוחות התחזקו והקשו על הטיפוס בקטע האחרון.

לבקשתנו, עשו לנו השקמה בשעה 2:30, כדי להגיד לנו שאסור לטפס על ההר בגלל רוחות חריגות ושאף מטייל לא מורשה להמשיך בטיפוס. ב-5:30 שכחה מעט הרוח ותנועת המטפסים חודשה. מומלץ בחום לקחת מקל הליכה, נעלי הליכה טובות וחליפת גשם/סערה (יש המון אבנים וסלעים ולעיתים קרובות גם יורד גשם). חובה לקחת כשלושה ליטר מים לאדם (בתחנות יש לקנות מים ושתיה, אבל יקר), אוכל ונישנושיים אנרגטיים. אין טעם לסחוב ציוד נוסף כבד ולא שימושי, שימרו על הכוחות. לאורך המסלול בתחנות יש שירותים כימיים בתשלום 100 עד 200 ין. גם בביקתה בה ישנו נדרשנו לשלם עבור הכניסה לשירותים בכל פעם מחדש.

למרות כל התלאות והטיפוס המאתגר, הנוף פשוט עוצר נשימה וחוויית הטיפוס הינה מיוחדת גם בגלל אופיים המיוחד של המטיילים המקומיים. מאחר שההר הינו סוג של אתר קדוש, נתקלנו בעולי רגל בלבוש מסורתי, קבוצות של מטיילים חדורי מוטיבציה והוואי מיוחד.

בתחנה מספר 5 אפשר לקנות מקל עץ להליכה (אם לא הבאתם מהבית) ובכל תחנה בדרך לקנות חותמת על המקל (כל חותמת עולה 200 ין שזה כ-2$. נחמד לראות את המטיילים שיורדים מההר עם המקלות החתומים שלהם.