מסלול חד יומי בהאי הצפוני ”טרק טונגרירו קרוסינג יום אחד“

טרק טונגרירו קרוסינג חד יומי, הינו היום השני של הטרק הארוך יותר בן 5-6 ימים של טונגרירו קרוסינג המלא. 

קצת רקע: אנחנו ישנו במקום שנקרא "National Park", קשה להגדיר את המקום, מאחר ואין בו יותר מדי דברים, הוא מאכלס כ-100 תושבים ויש בו בית הארחה ומכולת קטנה. בתוך בית ההארחה הדריכו אותנו לפני היציאה, לגבי מזג האוויר ונתנו לנו טלפון אליו נוכל להתקשר במידה ונתקענו במסלול ולא נספיק לחזור להסעה חזרה. הדגישו בפנינו כי אקלים טוב הוא גורם חשוב וקריטי במסלול. גם מאחר ואם יש ערפל אין אפשרות לראות את הנופים המדהימים, אך מעבר לכך, במידה ויש רוחות חזקות או אקלים אחר שאינו מתאים יש סכנת חיים של ממש מאחר ועולים לגובה רב. במסלול אין נקודות למילוי מים או מקום לקנות אוכל ולכן חשוב מאד להצטייד בכמות מספקת (אנחנו הצטיידנו במימיות הנוחות מ"למטייל" של שורש, שאפשר להוציא את הקשית מהתיק וגם די שומרות על המים שלא יתחממו והכנו סנדוויצ'י טונה וירקות וגם נשנושים).

תיאור המסלול: יצאנו בשאטל בשעה רבע ל-7 מ-"National Park" ותוך כ-20 דקות הגענו לתחילת המסלול והתחלנו בהליכה יפהפייה ונעימה ללא קושי כלל. אחרי זמן מסויים הגענו ל"מדרגות". כל מי שעשה את המסלול זוכר את ה-"מדרגות". מתחילים לעלות והמדרגות פשוט לא נגמרות. שווה מדי פעם להסתכל אחורה ולצדדים ולקחת אתנחתא, וליהנות מהנוף. אנחנו גם אכלנו באחת ההפסקות עליהן. בסוף המדרגות כשאתה חושב שהאתגר האמיתי כבר מאחוריך (בכל זאת, כל כך הרבה מדרגות זה מייאש) מתחילים בהדרגה לעלות על ההר המדובר כאשר בדרך רואים הר געש (שלא היה פעיל) בצבע אדום בוהק, מרשים ביופיו ועוד נוף שנפרש בפניך. ואז יש קטע בו יש עלייה פחות הדרגתית ובה מרגישים חזק את הרוח. אנחנו ממש טיפסנו כשאנחנו מחזיקות את הסלעים מסביבנו. הרוח הייתה כל כך חזקה שהרגשנו שאנחנו ממש עוד רגע עפות אם לא נאחוז בקרקע. מנגד, צריך לשים לב שיש אנשים שיורדים (עושים את המסלול ההפוך - הרבה פחות מומלץ בעיניי) ומפילים סלעונים לכיוונכם. כאשר מגיעים לפסגה יש אופציה לעלות להר דום (כן, ההוא מ"שר הטבעות") רק לפני כן, כדאי לוודא שאתם בסדר בזמן ולא מאחרים להסעה (אלא אם כן ארגנתם 2 מכוניות ואתם לא תלויים בהסעות) ושמזג האוויר מאפשר זאת ותהיה לכם ראות מהפסגה. לאחר מכן מתחילה ירידה (שחברה שלי עשתה על האחוריים כי האבנים היו בה די מחליקות) אבל השיטה היא לרדת בצעדים גדולים, כמו סקי וככה לשמור על אחיזה יציבה. עד החלק הזה המסלול הוא אכן מאתגר - אך מכאן ואילך (אחרי הירידה המחליקה) הכל כבר מישורי ופשוט בטירוף (ספויילר - מי שרוצה הפתעה במסלול שלא יקרא את החלק הזה) בסוף הירידה נשקפים האגמים בצבע תכלת טורקיז. בוהקים ומדהימים ביופיים. הם מפתיעים מאחר ואין קשר בין הנוף מסביב אליהם. הכל נראה כמו וואדי גדול כאשר לפתע צצים 2 אגמים טהורים, נקיים (אסור להתרחץ אבל!) מלאי חיים. כולם מצטלמים בנקודה הזאת.(סוף ספויילר!).

לאחר מכן ההליכה ממשיכה להיות מעניינת, כל פעם נחשפים לנוף אחר ולמסלול שונה, כאשר בסוף המסלול הולכים בין שעה וחצי (ואפשר להגיע להרבה הרבה יותר - מאד תלוי בקצב ההליכה - לנו לקחת בסביבות ה-3 שעות, כי חברה שלי עיקמה את הרגל בירידה מההר) בתוך יער גשם, החלק הזה הוא המשעמם ביותר כי הנוף לא מתחלף ומהר מאד ממצים את העניין, אך עד אליו הנוף משנה את פניו וקשה להפסיק לצלם. אני נהניתי מאד והלוואי והייתי יכולה לחזור ולעשות אותו שוב. למי שזה הטרק הראשון שלו ולא בשיא הכושר, ייתכן שלמחרת כל השרירים שלו ייתפסו, אבל זה שווה הכל.