שלושה ימים ,ילד ונערה, במינכן

הטיול התחיל ברגל שמאל. שלושה שבועות לפני חברת טואי , אצלה הזמנתי את הטיסות הודיעה לי שהטיסה מבוטלת? למה? ככה! אז נאלצתי להזמין טיסות אחרות, יותר יקרות ובשעות פחות נוחות.

שתיהן אגב דרך טורקיה. טיסת ההלוך יצאה מכאן באחת בלילה, עם טורקיש, אחלה חברה אגב. אבל הקאץ' הוא שנתקעים ארבע [4!!!] שעות בקונקשן בשדה התעופה. לפנות בוקר כשאין מה לעשות, כולם הרוגים והקטנצ'יק חוטף התקפת מרץ רצינית.

אבל בסוף הגענו, גם המזוודות!- שעה ורבע נסיעה משדה התעופה ואנחנו במלון נובוטל מסה. הפקידה בקבלה מציעה לנו להצטרף למועדון של חברת המלונות , בתמורה אנחנו מקבלים דרינק חינם לכל אורח. ומכיוון שיש שני ילדים אז יצא שאשתי ירדנו בשקט שני ערבים ללגום קוקטייל חמוד בסוף היום. נחמד!! גם היה שימוש חופשי במיניבר אבל אני לא סגור אם זה לכל אורח או לחברי המועדון. המלון ממוקם ליד מרכז קניות גדול ומגוון. יתרון, אבל מצד שני רחוק כ 20 דק' נסיעה ממרכז העיר.

לאחר צ'ק אין מוקדם [תיסלם למלון] אנחנו נכנסים למרכז המסחרי, יורדים לסופר וקונים מצרכים לארוחת הצהריים אותה אכלנו בחדר.

השעה כבר שעת צהריים מוקדמת ואנחנו נוסעים לארמון ניפמנבורג. ארמון יפיפה בסגנון צרפתי [תחשבו ורדאי אבל בקטנה]. המבואה שלו מרשימה ביותר. ממנה רצוי לפנות שמאלה לחלק שהיה האגף של המלך ואחר כך לחלק הימני, שהוא יותר מרשים, שהיה האגף של המלכה ושיאו בגלרייה בה כ -30 ציורים של נשים יפות. כמובן שאחרי זמן מה הקטנצ'יק מתחיל להשתעמם , את המסדרונ הארוך הוא מנצל לריצות מהירות וכשהגענו לגלריה הוא מחליט להתאמן על גלגולי ג'ודו. לפחות הוא לא הרעיש במיוחד.

כשקונים כרטיס לארמון יש אפשרות לקניית כרטיס גם למוזיאון הכרכרות והוואזות /פורצלן. אני ממליץ לא לוותר על זה . תוספת התשלום לא רצינית . מוזיאון הפורצלן מציג לא רק סטים של צלחות וגו' אלא גם אודפי אמנות פורצלן מרשימים ומגוונים. ומוזיאון הכרכרות הוא על גבול המטורף, בעיקר כרכרותיו של המלך לודוויג השני. הביקור בארמון אורך כ- 45-30 ד', ונאמר עוד שעה שעה וחצי גג לשני האחרים. לא משהו כבד מדי, כשיצאנו חשבתי לבקר קצת בגני הארמון אבל הילדה עייפה ומקטרת שקר לה וגם ככה כולם היו די עייפים מהלילה החצי לבן שעבר עלינו. אנחנו מתחילים להתגלגל בחזרה למלון ובדרך עוצרים בקאופהופ שבכיכר קארל לחפש לנערה מעיל במקום המעיל הדקיק שלה שלא מתאים לקור אירופי.מצאנו משהו נפלא אבל לא במידה שלה.

את ארוחת הערב אנחנו קונים בקניון- לילדים פיצה טעימה מהמסעדה האיטלקית [CALABRONE]. ולנו מרשת דין אנד דייויד שמוכרת סוג של אוכל בריאות. סלט גדול לאישה, מרק עגבניות טעים אחד לי [ אבל הוא מספיק לשניים] וקארי עוף בסגנון הודי. אני מעדיף אותו יותר חריף. הכל טעים ולא מאוד יקר יחסית.

למחרת אנחנו קמים בנינוחות ויורדים לארוחת הבוקר הפשוט מדהימה של המלון. אין מילים לתאר את השפע, הגיוון והאיכות. לקראת עשר וקצת אנחנו יוצאים למרין פלאץ על מנת לחזות במופע הפעמונים במגדל העיריה. טוב, זה משהו שכל תייר חייב לעשות. חביב ותו לא. משם אנחנו מתחילים לשוטט ברחבי העיר העתיקה תוך שילוב של כניסה לכל מיני בתי כלבו וחנויות ספורט בחיפוש אחרי המעיל הנכסף לנערה. בסוף מצאנו! מעיל של אדידאס, מחיר טוב, המידה מתאימה והצבע ורוד חתיכי! ברחוב בין קרלספלאץ למרינפלאץ יש לא מעט חנויות אותן ניתן לפקוד. בין לבין אני גם פוקד את כנסיית סנט מייקל ואת מה שהיה בית האזרחים. שניהם מאוד מרשימים. ואם כבר בענייני כנסיה גם כנסיית יוהן מנפומוק יפה ביותר [אפשר רק להציץ מהכניסה].לקראת הצהריים המאוחר חשבנו לאכול בכיכר השוק הססגונית [ויקטואלמרקט- ממש מאחורי המרין פלאץ]. הכיכר מלאה בדוכני אוכל מגרים, אבל לבסוף נכנסנו למין מסעדה אסייתי שמגישה סושי יקר אבל גם מנות ענקיות של מרקים אסייתים שונים. יש תשעה או עשרה סוגים שונים וקערת מרק כזאת שוות ערך לארוחה. אגב, בהתאם לסגנון היפני יש מין דוגמא מפלסטיק של כל מנה כך שאתם יכולים "לראות" מה אתם מזמינים. המחיר 8-11 יורו לקערת מרק.

למחרת יום מעונן וזעוף. גשם טורדני ירד כל היום. קמנו מוקדם על מנצת להספיק להגיע למוזיאון המדע [ה –DEUTCHES MUSEUM] אך אללי. למרבית האכזבה כשהגענו לשם מסתבר שהיום הוא יום שישי הטוב שלפני חג הפסחא, המוזיאון סגור. החלטנו לנסות לבדוק אם הפינקוטק [מוזיאון גדול וחשוב לאמנות ] פתוח ונסענו לשם. יורדים בקוניגספלאץ המרשימה, שם הנאצים ערכו את העצרות שלהם. הגשם הטורדני מתחזק וממש מציק אנחנו נכנסים לתפוס מחסה של רגע בבניין מודרני [שנמצא בדרך ל-] שעליו כתוב שהוא מרכז המסמכים של מינכן. [DOKUMENTATIONZETRUM] או משהו כזה. מסתבר שנפלנו על פנינה. במקום יש תערוכה בגרמנית/אנגלית על התפתחות הנאציזם במינכן. מרתקת, יסודית וממוסמכת כדבעי , כולל סרטים. ממלחמת העולם הראדונה ועד הרבה אחרי השנייה. נופל טוב לגבירה בת ה -14 שלומדת קצת על השואה בבית הספר. אנחנו מבלים שם כשעה ו קצת אבל ביקור יותר מעמיק יכול לקחת שעתיים או יותר כמו כלום. עם תום הביקור אנו צועדים רגלית לכיוון העיר העתיקה, משם עולים למטרו ונוסעים לשכונת שוואבינג הציורית/בוהמית. אנחנו משוטטים ברחובות המקבילים לשדרת לאופולד [מתחנת מונשנר פרייהייט לכיוון אודיאונז פלאץ], עדיין בגשם לצערי, אבל המראה מלבב ותוך כדי אנחנו משלבים ארוחת צהריים. השכונה מלאה במסעדות בעלות אופי יותר "קליל". מינכן קצת אחרת ואני משער שבימים יפים המקום מלא והומה בצורה ססגונית.

משם נוסעים לאצטדיון האולימפי במינכן. הגשם מתגבר והטיול בחוץ לא ממש אפשרי, אז "דוגמים" חלק מהקונסטרוקציות הנפלאות. לצערי המצב לא אפשר חיפוש והגעה לאנדרטה לספורטאי ישראל שנרצחו במקום אבל אנחנו נכנסים למרכז המבקרים של ב.מ.וו [לא לבלבל עם המוזיאון!]. מרשים ביותר, גם למי שלא כזה חובב מכוניות . במקום מוצגים עשרות דגמים של הקונצרן מאופנועים דרך היברידיים וכלה ברולס רויסים!

יום אחרון- שוב נוסעים למוזיאון המדע. הפעם הוא פתוח ומזל שהגענו נוקדם כי התור המשתרף הולך ומתארך מדקה לדקה. המוזיאון נמצא בשיפוצים אז לא כל חלקיו פתוחים , ועדיין. זאת חתיכת מפלצת מרשימה, אפילו מדהימה. עושר של מוצגים שמלהיב מכיל 5 ועד גיל 80. לאחר שעתיים שלוש אנו חוזרים למלון לביצוע צ'ק אאוט. קפיצה קטנה לקניון לקניות אחרונות ומשם לשדה התעופה. טיסת פגסוס דרך איסטנבול. סולידי, בלי פינוקים כמו טורקיש אבל גם בלי המתנה מורטת עצבים בשדה. שעה לקונקשן כמו שצריך.

סיכום קל: העיר זולה , אבל לא כמו ברלין, עם המון אפשרויות לבילוי גם בסביבתה. מאווווד ידידותית למשפחות ולילדים שלא פעם נכנסים חינם למוזיאונים וכו'. אפילו במערכת ההיסעים הציבורית ניתן לרכוש כרטיסיומי למשפחה במחיר של 12.2 יורו המאפשר נסיעה חופשית לעד חמישה איש.