אלבנים באלבניה

במרבית האזורים במדינה האנשים חמים, מאירי פנים ומכניסי אורחים. העובדה שמרבית האוכלוסייה הבוגרת לא דוברת אנגלית איננה מהווה מכשול כלל ועיקר. מנגד תוכלו להיתקל במקומות שונים, אפילו נידחים ביותר, נוער הדובר אנגלית ברמה טובה מאד ואף מעבר לכך. מערכת החינוך משתדלת להקנות לנוער את השפה, כולל חוגים, שעורי עזר, מחנות קיץ למצטיינים וכדומה. מחוץ לערים תוכלו לשבת בבית קפה להניח את הסמרטפון על השולחן, ללכת לשירותים ולמצוא את הטלפון בדיוק היכן שהשארתם אותו. בערים הגדולות אל תנסו להעמיד פרט זה במבחן! כדברי השוער באחד המלונות בטירנה, שהסב את תשומת ליבי שהשארתי חלון פתוח ברכב "רק לרגע, אני כבר חוזר" אמרתי והלה השיב "This is Tirana my friend, don't do that" (זו היא טירנה חבר, אל תעשה את זה) נתקעתם הסתבכתם בדרך, תבקשו הכוונה (גם אם הצטיידתם במפות ובGPS ) השילוט בדרכים לוקה בחסר וזאת בלשון המעטה. מצאתם שילוט המציין את הכיוון למחוז חפצכם, שמחים וטובי לב אתם נוסעים בכיוון. ברוטונדה (כיכר) הבאה אין זכר לשילוט. הכלל אומר, המשיכו בכיוון המקורי. הכלל אמרנו? יש יוצאים מן הכלל והם רבים. הסתמכות יתרה על השילוט עלולה להובילכם למחוזות אחרים.
לפעמים יש בכך משום חוויה כשלעצמה. לכשתבקשו הכוונה, על פי רוב תזכו במאור פנים ותקבלו את מרב הסיוע, על אף שמרבית התושבים מחוץ לעיר אינם שולטים באנגלית. אם תנועות הידיים והציורים על הנייר לא יעזרו, יכנס האיש לרכבו ויוביל אתכם לנקודת ציון ממנה אפשר להמשיך. מרבית האנשים יסכימו להצטלם ואף יזמינו אתכם פנימה לתוך הבית לאכול משהו או לשתות ללא כל תמורה. עצם החוויה, המפגש עם
זרים ושבירת השגרה מהווה עבורם תמורה. כאמור הילדים בשכבת הגיל של 15 עד 25, רב הסיכוי שהם דוברים אנגלית ולעתים משובחת.