״שיקגו היא העיר השנייה הכי אהובה עליי. יותר ממנה אני אוהב רק את אשתי ואת ניו יורק״, אמר המדריך בסיור הרגלי בשיקגו. הוא לא היחיד שחושב ככה. למעשה, כל כך הרבה אנשים חושבים ככה עד ששיקגו הפכה להיות ידועה בכינוי ״העיר השנייה - The Second City”. אולי תחשבו שזה מעליב או לא נעים, אבל תופתעו לגלות כמה לא מפריע לעיר השנייה לא להיות במקום הראשון. בתור אחד שלא יודע להתמודד עם הפסד, למדתי בשיקגו איך היא עושה את זה נכון
אני שונא להיות במקום השני
בלילה הראשון שלי בשיקגו יצאתי עם ברוק, חברה שהכרתי במקטע באיטליה לבר שמארח משחקי קליעה למטרה. למרות שהייתי שלוש שנים בצה״ל והיא הייתה שלוש שנים באוניברסיטה - היא ניצחה אותי בכל המשחקים, כך שאני סיימתי במקום השני. אתם אולי תחשבו ש״זה רק משחק״ וש״צריך לקחת את זה בקטנה״. אבל בגדול, קצת נעלבתי. אני שונא לא לנצח. אני שונא את זה שאני לא יודע איך להתמודד עם זה. או לפחות לא ידעתי לפני הביקור בעיר השנייה.
שיקגו - תמיד במקום השני
קצת כמוני בקליעה למטרה, שיקגו נמצאת מאז ומתמיד במקום השני. נמצאת בה תחנת הרכבת השנייה שנבנתה בארצות הברית, היא תמיד התחרתה והפסידה מול ניו יורק על היותה המטרופולין המוצלח יותר, עד לפני כמה עשרות שנים היא הייתה העיר השנייה בגודלה בארצות הברית. בגדול - שיקגו אף פעם לא הגיעה למקום הראשון.
העיר השנייה - כמה שניות של היסטוריה
אבוט יוסף לייבלינג היה עיתונאי מפורסם שחי בשיקגו. כמה מפורסם? מספיק מפורסם כדי להשריש ביטויים בניב המקומי. באחד הימים החליט לייבלינג לעבור לניו יורק - והתאהב. כמו המדריך שלי, גם הוא החליט שהוא אוהב את ניו יורק יותר. הוא פרסם סדרת מאמרים על שיקגו בשם ״העיר השנייה״, שהפכה לאט לאט לביטוי ידוע ומוכר בכל אמריקה.
מעליב קצת, לא?
לשמחתי, בשיקגו פגשתי אנשים ממש שמחים. זו לא עיר פשוטה מבחינת אוכלוסיה, אבל אנשים היו ממש נחמדים ונעימים אליי. היה בהם משהו מאוד חיובי; גם במדריך שלי. ״אני לא מצליח להבין אותך״, אמרתי לו, ״במקום לשכנע אותנו שהעיר שלך היא העיר הכי טובה בעולם אתה משכנע אותנו לאורך כל הסיור למה היא רק העיר השניה הכי טובה. למה שתעשה את זה?״, הוא הסתכל עליי במבט משועשע. ״מה זאת אומרת? זו הדרך שלי להתמודד עם זה. אני צוחק על זה. כל העיר צוחקת על זה. יש לנו שתי אפשרויות - או לצחוק על זה, או לעבור לניו יורק. ובוא, אין סיכוי שאשתי תסכים שנעבור לניו יורק״. צחקתי.
והוא לא היחיד שצוחק
החלטתי לצחוק על העובדה שהפסדתי בקליעה למטרה אתמול בלילה. אם שיקגו כולה יכולה לצחוק על ההפסד המוחץ שלה, מי אני שלא אצחק על ההפסד הקטן שלי? נפרדתי מהמדריך ויצאתי לסיבוב בעיר.
באחד הרחובות, ראיתי שלט אפור וגדול עם הכיתוב ״The Second City״. הייתי חייב לבדוק מה יש שם בפנים. ״היי, מה זה המקום הזה?״, שאלתי בקבלה. ״רואים שאתה תייר״, אמרה לי המוכרת, ״ברוך הבא לThe Second City, כבר מעל 60 שנה שאנחנו מועדון הסטנד-אפ הכי מוכר בסביבה. תרצה לקנות כרטיס? יש לך פרצוף של מישהו שצריך לצחוק קצת״. צחקתי, היא צחקה אליי בחזרה.
