יום שבת-שלישי, 19-23.3:
אחרי חיפושים קדחתניים שהעלו חרס נזכרתי שלא היה ווייפיי באכסנייה בניו אורלינס ולכן אין מיילים. אז הנה תצוגה של הזיכרון הסלקטיבי שלי:
ביום שישי היתה לי נסיעת לילה מסן אנטוניו באוטובוס לניו אורלינס. הגעתי ב-7 ולקחתי מונית לאכסנייה כי לא היתה דרך להגיע אליה בתחבורה ציבורית. מתוך 3 אכסניות בקושי הצלחתי למצוא מיטה באכסניה למרות שזה כבר היה שבוע אחרי המארדי גרא. אגב, ניו אורלינס וגם נשוויל אחריה היו ספונטניות לחלוטין...בגלל שנשארתי פחות ממה שחשבתי בחווה בטקסס היה לי גאפ למלא ובדיעבד אני שמחה שהייתי בניו אורלינס.
עשיתי צ'ק אין מוקדם והתחברתי למיטה עד 10. האכסניה היתה במיקום נהדר- רובע גרדן ממש קרוב לקרונית. האכסניה היתה מול בית כנסת (היתה שם קבוצה של סטודנטים יהודים שנראה לי שאמא-אבא החליטו שהם צריכים להתחבר קצת לשורשים וכל פעם שדיברתי עם מישהו מהם הוא שאל אותי: "בחרת את האכסנייה בגלל שזה מול בית כנסת?"...התאפקתי לא לצחוק).
לקחתי את הקרונית לרחוב הראשי עם כל החנויות, נדמה לי שקוראים לו קאנאל סטריט. הלכתי לאורך הרחוב בכיוון הנהר. יש שם הרבה חנויות נחמדות...קניתי שמלה. בהמשך ראיתי מלון-קזינו מרשת הראס ואז את התחנה של המעבורת החינמית "The Algiers Point Ferry". ירדתי וטיילתי קצת באזור הקרוב ואז חזרתי. יש נוף נחמד של קו הרקיע אבל זה לא אחד הנהרות השווים שראיתי בארה"ב. ממליצה לעשות את זה לקראת השקיעה ואז אני בטוחה שיהיה יותר אפקט וואו.
פה אבד לי הסדר הכרונולוגי אז תזרמו איתי...
לקחתי את הקרונית לרחוב צ'ארלס עם כל האחוזות...באמת מרשימות.עזבו את הבתים, היה נדמה לי שהשכנים מתחרים בינהם למי יש את הגינה הכי שווה- הכל כל כך ירוק, שופע פרחים צבעוניים ומטופח...אחח הקנאה. ביום אחר עשיתי את הנסיעה גם בלילה...היה אפקט שונה לחלוטין.
בעיקרון יש לקרונית מסלול מעגלי, אני קניתי חופשי יומי ב-5$ ליום אבל במידה ואתם משלמים פר נסיעה תצטרכו לשלם על שני כיוונים שונים אם תגיעו לקצה המסלול. אגב, אם אתם עם ילדים הייתי נוסעת לסוף המסלול כי נראה לי נחמד לילדים לראות איך מסובבים את הקרונית והופכים את הכסאות לכיוון הנסיעה המתאים.
בדרך תראו גם את הפארק "Audubon", אני עצרתי ונכנסתי לטייל בו. פארק נחמד, עם הרבה צמחייה ומזרקות. קצת הסתבכתי כשרציתי לחזור שוב לקרונית...הוא לא כזה קטן כמו שנדמה.
אומנם פספסתי את המארדי גרא אבל כל העצים היו עדיין מקושטים בעשרות שרשראות ועדיין היו הרבה "שאריות" של הפסטיבל...בכלל יש בעיר הזו הרגשה נורא כיפית והמזג אויר היה עדיין נעים (בקיץ הבנתי שצריך לגרד את עצמך מהרצפה מרב חום ולחות).
ביום אחד בבוקר עשיתי סיור עצמאי ברובע הצרפתי...בתים חמודים, רחובות קטנים. ההיי לייט לטעמי היתהכיכר ג'קסון שמולה היה בניין שלי אישית ממש הזכיר טירה, בחוץ היו כרכרות עם סוסים ובין לבין מכוניות. אחת התמונות שיותר אהבתי בטיול צולמה שם.
הלכתי לאורךרחוב בורבון. יש באזור שוק נחמד בעיקר של פיצ'פקס (תכשיטים, בגדים, שטויות) וקצת ירקות ופירות. ממליצה לקפוץ לבית קפה-מאפייה המפורסם בשם "Cafe du monde". אני אישית ראיתי את התור וברחתי אבל יש סיבה שהיה שם כזה תור...
החלק שהכי נהניתי ממנו באיזור היה סיור ביצות שעשיתי ביום האחרון. יש הרבה מאוד חברות אבל כולן מציעות פחות או יותר את אותו הסיור. לא זוכרת את שם החברה שאני בחרתי בסוף אבל במידה והייתי מגיעה עם רכב לנקודת היציאה זה היה 24$. מכיוון שלא היה לי רכב אספו אותי מהאכסנייה וזה עלה לי 49$. ב-10:15 יצאנו, האוטובוס עבר בהרבה מקומות כדי לאסוף אנשים וגיליתי שיש בעיר הזו הרבה יותר ממה שראיתי...בכל פינה יש מבנה מעניין, כיכר נחמדה, בתי קפה חמודים...נסענו שעה בערך ואז עברנו לאוטובוס גדול והתחלנו בנסיעה של שעה וקצת לעבר הביצות. בדרך נסענו על גשר מעל נהר המיסיסיפי- מפלס המים היה כל כך גבוה עדיין בעקבות הורקין קטרינה שהוא כמעט נגע בגשר...ראינו גם את האזור שבו עדיין לא טרחו לשפץ את הבתים. אפילו בסיור עצמו בביצות היו הרבה מאוד בתים לאורך הנהר\ביצה שפתאום רואים מגלשה בתוך המים או שכל הקומה הראשונה של הבית בתוך המים.
הגענו לאזור, נרשמנו, התחלקנו לסירות קטנות (מציעה לבחור בסירות הקטנות ולא במפלצות הגדולות, גם נחמד יותר וגם הן פחות מבריחות בע"ח). היינו בסביבות ה-20 איש בסירה והתחלנו בשיט של שעתיים-שעתיים וחצי. סופסוף הרגשתי שאני מבינה באמת על מה מדברים בספרי ילדים עם הנרקיס בתוך הביצה.העצים בתוך המים...זה מראה מאוד שונה. הייתי בטוחה שנפגוש לפחות מיני מיני תנין אבל זו היתה רק תחילת העונה ולא ראינו אף אחד :( לפחות ראינו צבים ונחש ענק...בתוך עץ ענק...זה היה כמו מצא את אפי רק הרבה פחות חמוד. ממש נהניתי!
זו עיר כיפית, רומנטית ומלאה בהמון אוכל טוב...מומלצת בהחלט!
יום רביעי, ה-23.3:
הנסיעה הכי ארוכה בחיי...זה היה 13 שעות...16 שעות...אלוהים יודע. פתאום נסיעה מחיפה לת"א ברכבת מרגישה לי כמו 10 דקות.עליתי על זה- הנסיעה לנשוויל לקחה 13 שעות והנסיעה מנשוויל לוושינגטון לקחה 16 שעות. התכנון המקורי היה לטוס מניו אורלינס לוושינגטון אבל הטיסות היו מאוד יקרות כי חיכיתי לדקה האחרונה והיה ממש מסובך להגיע מהשדה תעופה לאכסניה אז החלטתי לעשות עצירת ביניים באמצע הדרך בין ניו אורלינס לוושינגטון וזה יצא בנשוויל, טנסי. היה עדיף אם זה היה לפחות ממפיס והייתי מבקרת בבית של אלביס. מיותר לציין שהקשר בין מוזיקת קאנטרי לביני לא קיים.
יום חמישי, ה-24.3:
בזבזתי חצי יום בממוצע על ללכת לרופא...קשה לשרוד 3.5 חודשים בלי לחטוף משו. אז אחרי 5 שיחות עם החברת ביטוח הלכתי לווקינג קליניק. אני אישית כבר משכתי מאות דולרים כי אני יודעת שטיפול רפואי הוא עסק יקר בארה"ב אם אין לך ביטוח בריאות. הכנתי את עצמי נפשית למכההכלכלית (ולשיחת טלפון אחרי זה להורים...). נתנו לי למלא טופס ובין השאר שאלו שם כמה ההורים מרוויחים. בארץ ההכנסה השנתית שלהם ביחד היא סבבה לגמרי אבל כשמחלקים את זה ב-4 כדי להגיע לדולרים יוצא שאנחנו משפחה שרעבה לפת לחם ..חחחחח...הקיצר, כשאמרו לי שזה רק 25$ הייתי בטוחה שלא שמעתי נכון ואז נפל לי האסימון שזה כנראה בגלל החלוקה ב-4.
מהדרום החמים הגעתי לקפור אימים...להזכירכם שני המעיליםשלי אבדו בדרך אז אחרי הצהריים הלכתי למרכז קניות כדי לקנות מעיל ובזה בערך סיימתי את היום.
בכלל, הרבה מהזמן שלי שם ביליתי במרכזי קניות זה היה הבילוי היחיד שם :]
יום שישי-ראשון, 25-26.3:
היו לי יומיים מלאים לטייל בעירהזו שיש לה כל כך הרבה מה להציע...או שלא. אם אתם בקטע של מוזיקת קאנטרי, פאבים עם מוזיקה חיה וכו' תבואו...אם אתם צריכים לישון איפשהו באמצע הדרך לכו על זה...אם אתם רוצים מקום מעניין ומשעשע עזבו אתכם. זה לא שם. גם האמריקאים ששהיתי אצלם בחווה בבפאלו טענו שזו עיר מוזרה...
ביקרתי בקפיטול...הוא נמצא במיקום ממש גבוה אז משם תצפית נחמדה על העיר.
בדרך ראיתי את בית המשפט העליון של טנסי והמוח שלי זעק "כל כך ג'ון גרישם"...
בשלב מסוים התחיל גשם וחזרתי לאכסניה. היו איתי בחדר שתים מאנגליה שהמליצו לי על פארק נחמד והרי הן כל כך רגילות לגשם שהחלטתי לאמץ את הגישה שאני לא אמס והלכתי ברגל לפארק. היה שם מבנה בצורה של פנתיאון (מה יש לאמריקאים עם המוטיב הזה?) ואגם נחמד עם אווזים [רוצים אנקדוטה? אנילא באמת שואלת אתכם... ;)נולדתי בארה"ב וכשהייתי תינוקת ההורים לקחו את האחים שלי להאכיל אווזים. גאוני הדור שמו את השקית לידי בעגלה ואז כמהאווזים התנפלו עליה...נכון שכולנו שמחים ששרדתי את התקרית הזו כדי לעשות את הטיול ולסכם אותו ?:)
