אחת הערים היפות בעולם המדורגת בשנים האחרונות בראש רשימת המקומות בהם כדאי לגור היא סידני.
היבשת הקטנה בעולם (24 מיליןן תושבים) שהתגלת לראשונה בשנת 1770 על ידי קפטן קוק המפורסם והישוב סידני (כ- 4 מיליון תושבים) שהיה לראשון ביבשת שיושב בשנת 1788 נמצאים כעת בשיא פריחתם.
אמנם ידרשו 20 שעות שעות טיסה (אל חשש, מחלקים ל-2 טיסות לילה נפרדות עם עצירה ״לתדלוק״ המזוודות בבנגקוק או הונג קונג) אך הפיצוי לכל שעה ושעה כפול ומכופל לכשמגיעים ליעד הנכסף.
העיר בת 236 שנים אך מלאה בהיסטוריה הקרובה לזמננו. החל בתרבות האבוריג׳נית העשירה, המשך במתישבים הראשונים ועד גלי ההגירה הרבים מארצות המזרח והמזרח-התיכון ששינו לחלוטין את פניה של העיר ממוצא אנגלי-אירי.
אין כמו להתעורר לבוקר עם שמים בצבע משולב של אדום-כתום-צהוב כאשר קולות התוכים הצבעוניים או הקקאדו מעירים אותך עם חיוך, לצאת לטיול/הליכה/ריצה/רכיבה של בוקר לאורך המים הכחולים (העיר בנויה על שפת מפרץ ג׳קסון ,נהר הפרמטה והאוקואנוס הפסיפי הדרומי), לעלות על המעבורת המובילה בין נופים יפים ממקום למקום בשלווה ובביטחה, לטייל בעיר ובפרבריה השונים שכל רחובותיהם מלאים בפרחים וצמחייה טבעית מטופחת כיאה לצאצאי האנגלים. ובערב לאחר יום טיול מהנה באחד מאתריה הרבים של העיר להכנס לפאב אוסטרלי טיפוסי ולהזמין את אחת הבירות הטובות או לקנח ביין אוסטרלי מקומי (השיראז מומלץ מ א ו ד) ליד אחד הנמלים או בעיר הישנה ולחזות בפופע אורקולי מרהיב (לא דומה לשום דבר אחר) של זיקוקין ומוזיקה בנמל (ואם תכננתם נכון- אז בערב השנה האזרחית החדשה).
בסופי השבוע הצורך הטבעי לשופינג ומתנות יענה במסע בין השווקים הרבים (בגדים, אוכל, וינטאג׳ או יד שנייה) הפזורים ברחבי העיר, ואילו חופי הרחצה הגדולים עם החול הרך והלבן הפזורים לאורך האוקיאנוס הפסיפי וגולשי הגלים הרבים יענו על הצורך במנוחה/רביצה ללא מעש והנאה מהשמש המדהימה (לא לשכוח קרם הגנה). למי שהשמש הישראלית עונה על צורך זה בבית, יוכל לבחור בנסיעה ל״הרים הכחולים״ שמורת טבע אוסטרלית כ 100 ק״מ מערבית לעיר סידני, שהוגדרה כאתר מורשת עולמי.
לא משעמם ואין אף רגע דל בעיר הזו המהווה גן עדן לצלמים מקצועיים וחובבים כאחד.
מה שמייחד את הייבשת הוא שכל התושבים הנם קרובי משפחה לא רחוקים של זרם זה או אחר של מהגרים שהגיעו לא מכבר (236 השנים האחרונות) לאוסטרליה, אלא אם כן אתה צאצא של שבט אבוריג׳ני, התושבים הראשונם שחיים במקום למעלה מ- 40,000 שנים, תטה לספור את עבר משפחתך במקום בעשרות או מאות שנים, לא יותר. סידני גדלה בקצב מסחרר כקהילה בינלאומית משגשגת והשלטון מקבל כל הגירה חדשה בזרועות פתוחות, אם כי התושבים אינם ששים כל כך יותר למדיניות היד הפתוחה של הממשלה בנושא ההגירה.
המקום הראשון שכל תייר מחפש בהגיעו לסידני הינו המראה המרהיב של בית האופרה, אחת האייקונים המפורסמים בעולם ובית הציבור היפה שבהם. לאחר שבחנו מספר תוכניות ארכיטקטוניות שהוגשו לפניהם באמצע שנות ה-50 של המאה הקודמת, נבחרי העיר וראש העיר בראשם קיבלו את תוכניתו של הארכיטקט הדני יורן אוטזון (Jorn Utzon) הכוללת תכנון מבנה הדומה לספינה עם מפרשים (או יש שסוברים מבנה קונכייתי) וכניסה מרשימה הדומה לדלת קתדראלה ענקית. הבעייה היחידה והעיקרית בה נתקלו היתה כיצד להוציא אל הפועל את התוכנית, כלומר- להניף את גגות המפרשים אל על. אולם, התכנון היה כל כך מדהים עד שלא הסכימו לוותר עליו, והמהנדסים מצאו פתרון להגשים את החזון. לאחר 14 שנים של בנייה והקמה נפתח בית האופרה בשנת 1973 ובמהרה נעשה לסמל תרבות וארכיטקטורה בין-לאומיים. כיום בית האופרה משמש כאכסניה של אומנות, בלט, קונצרטים, הצגות, מופעי מוסיקה במגוון רב, ובו 4 מסעדות ובתי קפה.
למי שמפנה את מבטו מבית האופרה לעבר נהר הפרמטה (Paramatta) המהווה את מפרץ ג׳קסון (הנמל), מתגלה ברוב הדרו גשר הנמל (Harbour Bridge). התיירים מכנים אותו הקולב הגדול בשל צורתו המזכירה קולב לתליית בגד, אלא שהמקומיים מפנים הבעת בוז למי שמעז לומר זאת בפניהם. תושבי סידני גאים בגשר שנחשב לארוך ביותר בין כל גשרי הקשת בעולם ולרחב ביותר שבהם (6 מסלולים לרכבים, 2 מסלולים לפסי רכבת, מסלול להולכי רגל ומסלול לרוכבי אופניים). טיפוס של 200 מדרגות בדיוק יביא את המבקר במגדל הדרומי של הגשר לתצפית מרהיבה על אזור הנמל וחלקי העיר (13$ לאדם). לחילופין ניתן להצטרף לאחת מהקבוצות שעולות ומטפסות על קשת הגשר מהצד הדרומי ועד לראשו. מראה מושלם וחוויה מדהימה למי שאינו מפחד (לשם כך תיאלצו להפרד מכ-180$ לאדם, לא כולל רכישת תמונה שלכם לבושים בסרבל הבטיחות שצולמה על ידי מצלמה אוטומטית המיועדת לגרום לכם להשאיר עוד כמה עשרות דולרים במקום).
אבל- אם חשקה נפשכם להתמקם במקום הטוב ביותר, בשורה הראשונה, על מנת ״לנשום״ ממראות הנמל והנופים שסביבו, הכסא של גברת מקווירי (Mrs. Macquairy chair) הוא המקום לכך. הגברת אליזבת מקווירי היתה אישתו של המושל החמישי ביבשת החדשה לוכלאן (Lochlan) מקווירי. במקום זה סיתתו הפועלים שעבדו במקום, מתוך כבוד והערכה למושל ואישתו, צורת מושב בסלע בו היתה הגברת יושבת על כיסאה ומביטה בתנועת הספינות הנכנסות והיוצאות בנמל ונהנית מגן העדן לו זכתה.
אם אתם כבר נמצאים במקום זה כדאי מאוד להיכנס לגנים הבוטניים הנמצאים במרחק הליכה של דקות מעטות. לא תתאכזבו. בין בניין האופרה לכסא של גברת מקווירי מצוי פארק רחב ידיים מרהיב במקום בו נהגו ילידי המקום האבוריג׳ינים לדוג, והיכן שהאירופאים הראשונים ניסו את מזלם בחקלאות (זו הסיבה שהמפרץ היפה נקרא Farm cove). תוכלו לראות כאן את תושבי סידני רצים את ריצת הבוקר/צהריים/ערב או את המשפחות והזוגות מבלים יום שמש חם ברביצה על הדשא או במשחקים שונים, או להעיף מבט בבית המושל שנמצא במרום הגבעה. בשיטוטי הרבים בעיר אני אוהב לשבת ולהרגע בבית הקפה שנמצא במרכז הפארק בין העצים הנדירים שהובאו מכל העולם לכאן ועליהם זני ציפורים מיוחדות. ובכל פעם שאני מוביל מטיילים להכיר את העיר זה המקום שרוב המצלמות עובדות בו שעות נוספות בכדי לתעד את המראות המיוחדים שיש כאן.
