יום מספר 13 - 10.9
לדושי יש היום יום הולדת.
קמים בבוקר לנוף מיוער ויפה. האוויר נקי.
הלילה הזה ישנו כמו בולי עץ. היה לנו חם. שום דוב לא ביקר אותנו. מעולה. שרים ליהל שירי יום הולדת מחבקים, מנשקים ומפנקים אותה. החלטנו עוד אתמול שביום הזה צריך לעשות כל מה שיהל מבקשת. היא אהבה מאוד את הרעיון. הוא יתברר בהמשך כבעייתי.
מוציאים לפועל את התוכנית להפתעת יהלל. נוסעים לגספר. אני יורד עם סתיו ונויה לקנות ליהל בובות חדי קרן. אחד צהוב היא קנתה כבר בקנמור. כאן האחים קונים לה ורוד וכתום. עוצרים בחנות נוספת לקנות בלונים. חוזרים לקרוואן. יהל לא חושדת בכלום. אני לוקח אותה לסיבוב ובינתיים ענבל והילדים מכינים את הקרוואן להפתעה. כשמגיעים חזרה היא מופתעת ושמחה. איזה כייף - היא מאושרת!!! חיכתה לה עוגה אוריאו, נר בצורת 6, בלונים, גלידה, קצפת והמון פינוקים.
המשכנו לקניון maligne. קניון צר ועמוק כשלושים מטר עומקו. הביטוי אבנים שחקו מים תופס כאן נהדר. במשך אלפי שנים המים שזרמו כאן איכלו בסלע. הניני ניני נינים של אגלי המים של פעם ממשיכים את המסורת של אבותיהם. בשנת 3014 הקניון יעמיק בעשרה מטרים נוספים.
קר מאוד בחוץ. אנחנו ערוכים עם בגדים חמים. הדרך חזרה לרכב היא בעליה. דושי מנצלת את יום מלכותה ומורה לי להקים אותה על הכתפיים. עליה קשה. קשה קשה. אנשים שעוברים מולנו בשביל מסתכלים עלי כאילו הייתי שרפה טיבטי.
משם המשכנו למפלי אנטבסקה.
לפני שהתחלנו את המסלול הקצר למפלים התיישבתי לכתוב את הפוסט של אתמול בשולחן פיקניק מעץ. בזמן הזה ענבל הכינה את הילדים ליציאה. אני יושב וכותב ורואה בזווית העין עורב קנדי גדול. ממשיך לכתוב. העורב רעב. הוא מתקרב אליי יותר ויותר עד שהוא עולה על שולחן הפיקניק. עכשיו הוא קרוב ומסתכל לי בלבן שבעיניים ואני בשחור שלו. הוא רעב. ולי אין מה לתת לו.
אני חוזר לקרוואן ולוקח שקית בוטנים (שמיניות סגורות). המשפחה מצטרפת ואנחנו נהנים מהאטרקציה שמתהווה לפנינו. העורב בוטח בנו יותר ויותר. תחילה הוא לוקח בוטן שני מטרים מאיתנו, מטר ואז אני מניח לו בוטן על השולחן. הוא עולה לוקח ויורד לאכול למטה. אח״כ עשינו ניסוי. שמנו לו 3 בוטנים. הוא קיפץ על השולחן והרים אותם אחד אחרי השני לתוך מקורו. משם עף לא רחוק משם. וניסה לארגן לו מאגר. כיסה אותם עם חתיכת עץ ואח״כ עם עלים. וחזר אלינו. הפעם איתגרתי אותו והצעתי לו לקחת בוטן מהיד שלי. הוא התקרב והסס. הוא התקרב פתח את המקור שלו וניסה לחטוף את הבוטן מהר. ההיסוס שלו החליץ אותי. לא התחשק נשיכה ממקור חזק גם אם הוא לא מתכוון. לאחר כמה ניסיונות יש הצלחה. הוא והילדים לומדים שזה אפשרי והוא אוכל מידיהם של סתיו ונויה.
המשכנו למפלים. הם עצומים. הקנדיים התקינו עמדות צפייה מעולות אחת מהן מאוד כיפית, שם אגלי מים מרטיבים אותך. אני מאוד אוהב מפלים. עומד מהופנט. יכול להתבונן בהם ארוכות. הסאונד של המפלים שובה, צליל של חיים. חזרנו לגספר לסידורים. בדרך יהל שוב מנצלת את יום מלכותה ומשתלטת על המסכים. נויה צועקת: ״אוף יהל יכולה היום לעשות מה שהיא רוצה״.
קנינו גז, חלב, פירות ואינטרנט. חוזרים לקמפ לארוחת ערב בתפריט: ציפס, סינטה ואנטריקוט. טעים!!!
