דצמבר
היום קיבלתי כמה מיילים תמהים על השקט וטלפון מאמא שלי היקרה שמודאגת כי אין מייל.
באמת קשה לי יותר לכתוב בזמן האחרון, גם אני מרגישה שאין הרבה חידושים וגם לא הכל רגעים של אושר כפי שהיה עד לא מזמן. ש' ואני מדברים על זה והוא אומר שיש לי מחסום כתיבה מכיון שאני לא משתפת בהכל, ושזה אך טבעי ומצופה לעשות זאת-לדבר גם על הקשיים וגם על הלבטים ואפילו לא הוגן לא לשתף.
אז ככה - מאז שחזרנו מחופשתנו על האי, התחדדה ההרגשה שאין לנו מה לעשות בבית הזה לתקופה ארוכה של חודש נוסף. מתחילה הרגשה של סתם להעביר את הזמן. מצד שני,
אנחנו חתומים על חוזה עד ה-12 בינואר ולראשונה אני מרגישה ממש געגועים. בכל פעם שש' מדבר על עוד ועוד טיולים, אני נלחצת במקום פשוט לדבר על זה.
לאחר כמה ימים עם רגעי מועקה (לפחות בזמן שישבנו בבית), החלטנו שנישאר בבית לעוד שבועיים, בהם נצא לטייל באזור ההרים לכמה ימים, ובעוד שבועיים נעזוב עם העגלה לטיול ברחבי קמבודיה. הכוונה היא לעלות לכיוון פנום פן, דרכה עוברים כל הכבישים צפונה, ולהמשיך לאזור מאונדולקירי,שהוא אזור הררי, יש בו אגמים וכפרים קטנים והוא גובל במקונג.
כל זאת בתקווה שהעגלה והאופנוע יקחו אותנו לשם, ואם לא - אז נמצא אלטרנטיבות. לש' היקר עולים בינתיים עוד רעיונות מוזרים. כמו למשל להפוך את העגלה לקרוואן, לקנות מיטה מתקפלת, לחבר לה עמודי תמיכה מתקפלים מברזל ומוטות במבוק שיהוו בסיס לקירות (וכיסוי של בדים וכילות כמובן). מטבח ואביזרי מטבח כבר יש לנו, ובכל מקום שנגיע אליו נצטרך רק להתחבר למים, שזה אומר צינור. בהתחלה חטפתי קריזה רק מהרעיון ויותר מהכל נלחצתי. הוא מתעורר באמצע הלילה וחושב וחושב, וכשאני מתעוררת הוא מפגיז אותי ברעיונות המהפכניים שלו. מנסיוני עד כה, לרעיונות שלו יש נטייה להתגשם (הרבה מהם בתמיכתי המלאה גם אם לאחר היסוסים רבים), ולרוב הם איכשהו מוצלחים. למשל, הסיפור עם העגלה - כבר כמה שבועות שאנחנו מסתובבים ברחבי העיר בעגלה, מרגישים כבר בטוח ואף מעיזים לחשוב על טיול איתה. בינתיים סיכמנו שנראה......
מאז ההחלטה (אתמול), העניינים רגועים יותר ואנחנו מצליחים להעביר את הזמן בבית בנעימים. קנינו לונלי פלנט של קמבודיה ומפת דרכים בחנות ספרים יד שניה של גי האיטלקי שהוא כבר ידיד ומלא התפעלות מהטוק-טוק שלנו. אגב, לפני יומיים היה יום זכויות האזרח בקמבודיה שהוא יום שבתון, ושיירה ארוכה של טוק טוקים הפגינה ברחובות וכולם צפצפו, חייכו ונופפו לשלום. כל נהגי הטוק-טוק מתפעלים מהעגלה שלנו.
ש' הפתיע ושלח אותי למסאג', שהיה אגב מעולה (על ידי עיוור - זה להיט כאן). פיתח פטיש למשקפי שמש אז בימים האחרונים אנחנו נוסעים לחוף התיירותי ונהנים מן ההיצע בכל יום קונה זוג נוסף שיתאים לצבע חולצת הצווארון שהוא לובש (בשקלים בודדים כמובן). כל המוכרים בחוף כבר מכירים אותנו ויודעים בדיוק מה אנחנו קונים.
שמנו שלט "בית להשכרה" על העגלה , נקוה שילך לנו יותר טוב מבקדיתא (ננסה להשכיר לחודש הזה עד סוף החוזה). קנינו לילדים חגורות הצלה קטנות והם נהיו ממש דולפינים קטנים, מרגישים מאוד נוח במים עם משקפת. אנחנו מבלים הרבה שעות בים וחוזרים אחר הצהריים שזופים ומרוצים (אל בהלה, אנחנו יושבים מתחת לשתי שמשיות רוב הזמן).
במשך יומיים השבוע לא התקיימה ארוחת הבוקר המסורתית בשכונה, ואנחנו הלכו לאכול באחת המסעדות שבסביבה. אכלנו אורז, בשר צלוי על גחלים, חמוצים וקערת מרק שהיה ממש טעים. אתמול פגשתי את סריי פאו שחזרה מביקור בכפר הולדתה, היא סיפרה שהייתה אצל אמה החולה ומסתבר שאבא שלה נהרג (חוסל?) על ידי פול פוט וחבריו. האמת היא שהייתי מעדיפה לאכול גם היום את האורז והבשר שאכלנו אתמול, אבל הנאמנות גוברת על הכל. כשישבתי אצלה אתמול היא נתנה לי לטעום פרי מכפר הולדתה, זה נראה כמו קוקוס קטן ובפנים עיסה בצבע חום כמו תמר. היה לזה טעם של פרי שהחמיץ עם קצת אלכוהול, היא הוסיפה לזה סוכר והם כולם ליקקו את האצבעות. אני נחנקתי מכמה ביסים ואז החזרתי את הצלחת (לא נעים, כבר פעם שנייה אני נחנקת אצלה).
ש' אמר שנעבור משכן לשכן ונשאל מאיפה הוא במקור, נעשה סיבוב בכפרים של כולם וניקח מהם מכתבי המלצה. מסתבר שאן היא מהעיר שאליה אנחנו רוצים להגיע. הצענו לה לבוא איתנו אבל אני לא חושבת שהיא לקחה אותנו ברצינות. אם כבר אז קרוואן אז זה יהיה נהדר להסתובב איתה.
הילדים בסדר גמור, עסוקים הרבה בים ובחול, באצות שהם מוציאים מהמים, מהצ'יפס שהם מזמינים במסעדה עם הרבה קטשופ, בילדים הקמבודים שנכנסים למים ומשחקים איתם. נתנאל ניסה היום במשך רבע שעה לעמוד - עמד ונפל, עמד ונפל ואני מאוד התרשמתי מהדבקות שלו במשימה.
נועם ועומרי עשו היום הצגה של כוכב נולד (הם ראו את זה בדיוק פעמיים שלוש) - עומרי היה הזמרית (הטעות במקור), נועם שם שיר במחשב, עומרי החזיק מיקרופון, זימר ובעיקר רקד, נתנאל הזיז ראש מצד לצד (מסתבר שכך הוא רוקד). נועם ישב על כיסא והיה השופט, הוא סיכם במשפטים כמו: "אתה לקחת שיר מכוער, פירקת אותו, ובנית ממנו משהו ממש יפה"...והשתמש במילים כגון יצירתיות, הגזמתיות והתגברות.
אני מנסה לראות את האח הגדול במחשב, דבר שיכול להיות די מתיש, משתדלת להתעדכן
כל יום בדו"ח היומי וכבר יש לי פייבורטים.
נזכרתי איך לפני שנה חזרתי עם נתנאל מבית החולים, ובחודש הראשון פשוט לא הצלחתי להישאר ערה עד תשע ולראות האח הגדול ואיך ש' היה מספר לי בבוקר את תקציר הפרק.
