החוויה ההונגרית שלי

בודפשט מחולקת למספר מינים של שני חלקים: בודה ופשט, נעימה וחריגה, יקרה וזולה, גלויה ונסתרת. טיול קצר בה מבליט את סוגי החלוקה, תוך הקפדה על כלל כמעט קבוע בכל מקום שבו נמצא המבקר: וויתור על נוחות. הסבר בהמשך, החלוקות הפנימיות של העיר מושכות לשלב הזה הרבה מבטים:

האוכל ברובו זול, האופנה יקרה. התחבורה הציבורית זולה, השמישה לנסיעות פרטיות (מוניות)בעיקר זולה אך גם יקרה. תנועה בעיר היא נעימה. שהות בהצעות הבילוי בה חריגה. והנוחות מחרידה.

סוף שבוע אחד מאפשר ביקור באתרי החובה כמו בעיר בודה, הרכיב המשלים של בודהפשט. אפשרויות הנסיעה אליה מגוונות, יש הסעות, קרוניות, רכבי תיור חשמליים ומוניות. אפשר להיות חצי יום בארמון נבחרי העם, סביבת האתרים הדתיים שמהם התפתחה החברה המקומית, מקומות העבודה של ההונגרי שהתגורר בעיר וגר בה היום ושרידי עבר מפואר ומרשים. תחתיה נמצאת העיר החדשה שהיא המשך לחיבור עם פשט וביחד הן יוצרות חוויה מעניינת של נופים עירוניים משולבים בטבע ותוואי קרקע ונהר הדנובה זורם ביניהם.

בשורת אתרי החובה נוסע אוטובוס תיירים, ששליחיו קופצים על המבקרים בכל פינה בעיר ומציעים כרטיסים ליום, יומיים ואף יותר. ההסבר על אירועי הדרך נעשה בנוחות ושפות שונות כולל בעברית. אפשר לרדת בכל תחנה שלו ולעלות אליו שוב בכל אחת מהנקודות הרבות בהן הוא עובר, עד שעות הערב. מרחבה המצומצם של העיר מאפשר גם הליכה בין האתרים, עד שלפעמים השאלה בדבר כדאיות הקניה מעלה הרהורים.

גופי תיירות שונים מציעים בדרכים שונות סיורים בעלי יחודיות מקומית שונה. כך אפשר להצטייד באופנועים חשמליים ולטייל על פי ציר שמותאם לרוכב או לנסוע בכלי רכב מסוגים שונים, מאופניים עד מכוניות מראשית המאה הקודמת. השווקים, רחובות החנויות והקניונים השונים קורצים כמו מלכודות תיירים ומציעים שלל מותגי לבוש, ציוד תקשורת, מזכרות, מזונות וכל מה שכסף יכול לקנות. חלק מהם זולים, חלקם יקרים. המגמה בתחומים האלה שונה.

סיור מעניין הוא זה הלוקח מבקרים לחוות את לילות הבילוי והאלכוהול. סיור כזה מביא למפגש עם הניגודיות של בודפשט החיצונית וזו הפנימית. ניגודיות כזאת נראית במקומות רבים בעיר. בית קפה קטן, כמו אלפים אחרים, מזמין להסבה חיצונית. כניסה פנימה, מפגישה עם מקום שונה באופן מובהק, דבר ההופך את הניגודיות למעניינת במיוחד.

הסיור מוביל אל המבנים הרקובים שנותרו מהשפעת שלטון ברית המועצות והפכו להיות מאורות שתיה, שביעה ואהבה. רבעי העיר הישנים מלאים בהם. כך למשל הפכו מגורים זנוחים של משפחות פועלי בית חרושת לבירה, למרכז שוקק של מסבאות קטנות, דוכני מזון ושוק זערורי. זהו מקום ייחודי בשם סזימפיה (פשטות), ראשון לתופעה של יצירת מקומות בילוי מבוססי פשטות במקומות הרוסים, כמין מחאה למציאות שהמקומות האלה סימלו בעברה ההקשה של העיר. יזמים שונים השתלטו על בתים נטושים והפכו אותם למרכזי בילוי, חלק גדול מהם אגב ברובע היהודי של העיר. כך נוצרו בסמטאות עלובות שווקי רחוב שהם חמודים ומכוערים ביחד. כך נולדו רחובות שלמים שמתפרנסים מאירוח בפאבים בדרגות איכות שונות בהם נמכרים אלכוהול לסוגיו ומנות אוכל ממטבחים רבים ובשלל טעמים. מבלי העיר - גם הם מגוון עמים ושפות ולשונות, בהם תיירים, בהם סטודנטים ובהם מקומיים המשתלבים בחגיגות הלילה. פינה אהודה במיוחד הוא מתחם הקרוי אקווריום ובו שוק דוכני מזכרות, צעצועים, כובעים, חפצי עור ופריטי לבוש. בשדרותיו המקבילות יש באר משקאות ואוכל פתוח וגן שעשועים גדול וכן אולם ריקודים מחולק לכמה מתחמים שבכל אחד סיגנון מוסיקה שונה. כל אלו, משאירים תחושה שבירת הונגריה מתפתחת בקצב ומאפשרת יד חופשית כמעט ליזמות של בילוי ופנאי.

רשימת אתרי החובה כוללת הרבה מקומות הנצחה לעברה של העיר, שההסבר עליהם ניתן במסגרת הסיור באוטובוסי התיירים. שניים לאיזכור הם אתרים הקשורים למורשת היהודית: בית הכנסת הגדול, שבחצרו נרצחו אלפים מבני הקהילה בשואה והם קבורים שם בקברי אחים ורציף ההוצאה להורג של יהודים, שם נותרו עשרות נעליים שהוצמדו לבטון הקר, חלקן נותר מאותם ימים אפלים.

נעימות השהות בבודפשט מופרעת במה שניתן לכנות 'העדר נוחות'. גם אצל מי שרגיל לחיי צנעה ואימוץ פשטות נטולת טרוניות, יכולה המציאות הזאת לגרום למטרד קשה. אפשר לחשוב שמדובר בתופעות חד פעמיות ש'קורות וקיימות בכל מקום', אלא שהתרחבות מספרן לאורך הביקור, קצר או ארוך ככל שיהיה, מצביע על וויתור מצד העיר ותושביה על דברים בסיסיים שבסך הכל עושים את החיים יותר נעימים. איך זה נראה? מתחיל בכיסא המטוס, שעליו ואליו יהיה יחס בטור נוסף. אולם מקבלי הפנים בנמל התעופה מכיל גם בשעות הלילה ממתינים רבים, שמצפים על פי תכנון לתיירים. הם מכוונים אליהם נהגי הסעות, לאחר שהנחו היכן להמתין. ההמתנה – בעמידה, יכולה להגיע גם לחצי שעה. ספסלי ישיבה – אין.

משכירי דירות פורחים בבודפשט נוכח מספרם הגבוה של הצרכנים, בהם תיירים, אורחי משפחה ותלמידי אקדמיה. בדירה בה שהינו, כיסחו באכזריות רגלי כורסאות את בהונות הרגלים, שפת מקלחון כנ"ל, והעדרם של ארונות בלט במיוחד. אפשר היה להסתפק בכך ולהגיד 'נו טוב, קורה'. עלייה לקומה השניה של אוטובוס התיירים מפגישה את הבאים עם גג נמוך שמחייב התקדמות מכופפת לכיסא תוך ספיגת מכות בראש ממוטות מתיחת יריעה, גם בספסלים צפיפות הישיבה בעייתית. צפיפות כזאת קיימת גם ברכבי ההסעה לעיר בודה. אפשר לשבת שעות על שרפרף וליהנות מהסביבה שבה זה קורה. כשהוא נמוך במיוחד או מכיל בליטות שניתן בקלות להסיר – זה מצרף גם אותו לרשימה וכך למעשה מקומות ישיבה רבים באתרי בילוי, אפילו על סיפונה של סירת נהרות, שנועדה להסיע תיירים לשיט מודרך בדנובה.

העדר הנוחות הזאת, נראה בכל מקום, בלט והמשיך להטריד. קפה גדול במסעדת רשת מוכרת, הוגש בפנכה בעלת שתי ידיות, שכלל אינה נועדה לשתיה. חיפוש פריטים בחנות בגדים, גם כן מרשת ידועה, התבטלה בגלל תור ארוך (לפחות 40) של משלמים, נוכח קופאית אחת. היו שם כמה אחרות, שעסקו (לידה) בקיפול פריטים וסידורם. אפילו ישיבה בפאב פתוח, כרוכה היתה ביישור כיסא על משטח אבנים קטנות, כשמסביב עשרות מבלים אחרים, מקומיים וזרים, שפשוט וויתרו כבר על מידת הנוחות האנושית.

קשה לשים עניין שכזה בסיכום ביקור בעיר שהיא כל כך נעימה ואפילו משגעת באפשרויותיה, מעט, של מי שיכול להתרגל מהר מאד גם לכיסא של פאקיר. אלא שהמציאות הזאת כל כך משפשפת, שהיא פשוט נותרה כחלק מהחוויה ההונגרית שלי.