יום מספר 12 - 9.9
לילה קשה עבר על כוחותינו.
סיימתי לעבור על התוכנית עם נקודות גי.פי.אס בשעה אחת בלילה והלכתי לישון.
בשעה ארבע לפנות בוקר התעוררנו מהקור. ה-furnace הפסיק לעבוד. בקרוואן יש air condition לקירור ופר-נס לחימום. האחרון עובד עם גז ועם חשמל (המאוורר). בחוץ מינוס ארבע.
עם עיניים דבוקות אני מסתכל בקונטרול - יש גז. אנחנו מחוברים לחשמל אז מה לעזאזל הבעיה? קררררר
העברנו את הילדים למיטה הזוגית שלנו שישנו עם ענבל. הם כמו סרדינים אבל מחממים אחד את השני עם חום גופם.
אני מנסה להבין מה התקלה. קורא במדריך עם פנס. לא מוצא רזולוציה. משום מה פורד החליטו שהחשמל מגיע מהמצבר של הקרון.
הוא התרוקן. אבל למה? הוא אמור להיטען בנסיעה מהמצבר של המכונית או בנייח מהחשמל בחוץ או גנרטור. אנחנו מחוברים לחשמל. אז WTF? מיואש. החלטתי להתניע את המכונית בארבע וחצי בבוקר. המנוע הענק של הפורד נהם כמו אריה. מביט על הקונטרול יש טעינה. מדליק את הפר-נס - הוא מתחיל לחמם - יש!!!
מכבה את הרכב לאחר חצי שעה והולך לישון במיטה בקבינה. בבוקר המצבר שוב התרוקן. צריך להתקשר לתמיכה.
היום נסענו לגספר בכביש מספר 93 בנסיעה ארוכה של כ-4 שעות שהינה ארוכה מזו של האוטוסטרדה בכמעט פי שתיים, אבל שווה את זה. הדרך הזו מבאנף לגספר ברוקיס הקנדיים נבחרה לאחת מעשרת הכבישים היפים בעולם. כעת שעברנו שם אנחנו חושבים שהרייטינג הוא בצדק. חששתי שתנאי מזג האוויר לא יאפשרו לנו להנות מהדרך הזו.
לאחר כעשרים דקות נסיעה מקנמור הגענו לבאנף להשתכשך בהוט ספרינגס. מדובר בבריכה שמתמלאת ממים טרמיים טבעיים. אתה יושב בבריכה במים חמים של ארבעים מעלות שבחוץ קצת פחות מאפס מעלות ומסתכל על הנוף הלבן. הראש בקור הגוף בחום. נפלא!!! מכיוון שהבריכה הינה מתחת לכיפת השמיים צריך לדאוג למציל. או במקרה שלנו מצילה. זו לא פמלה אנדרסון. וגם אם כן המצילה הזו לובשת מעיל ויושבת בתוך אקווריום זכוכית - בגלל הקור. יש למים ריח של גופרית אבל לא חזקה כמו בחמת. בכל זאת ואף על פי המקלחת הסחרנו כל היום מהריח הזה. בבריכה פגשנו זוג ישראלים - שכנים מכפר הס. הזוי!!! באמצע שום מקום להכיר מישהו שגר כל כך קרוב אלייך. אני מדבר עם הבעל. מספר לו על הצרות שלי מהלילה. הוא מציע בנונשלנטיות לבדוק את הפיוזים והממאטים.
ביציאה מבאנף השלג עוד ירד בחוזקה לפחות בחצי שעה הראשונה שלנו צפונה. אחר כך התברר שירד עוד 15 ס״מ היום בבנאף. השמיים עכשיו בהירים יותר אך האוויר בחוץ עדיין קר. בדרך לגספר עשרות אגמים יפים. רובם בצבע טורקיז בהיר - צבעם של הקרחונים. ערוצי נחלים זורמים בצידי הכביש מתמזגים ונפרדים. גשרים יפים נבנו מעל חלקם. מספר גשרים נבנו רק בכדי לאפשר לחיות הבר לעבור (מסקנה חכמה של ענבל). בדרך עוצרים לראות את קרחוני העד ומבקשים מאדם מבוגר שנראה לי בתחילה כמו המנחה האגדי של תוכניות הטבע של ה- BBC (נדמה לי שקוראים לו דוויד אטינבורו). שהוא מדבר אני שומע מבטא גרמני - זה לא הוא. הוא עושה מאמץ לצלם אותנו תמונות יפות. הצעתי לו לצלם אותו. בהתחלה הוא סרב בנימוס ואז הוא אמר לי שהוא מטייל לבד כבר חודש והוא צילם אלפי תמונות ובאף אחד הוא לא מצולם. אף אחד גם לא הציע לו. צילמתי אותו שתי תמונות. מסתבר שב- 1973 השנה בה נולדתי הוא שהה בישראל במשך יותר משנה. הוא העדיף לא לספר לאיזו מטרה. ענבל שאלה אותו ״מה אתה חושב על הישראלים״ והוא ענה: ״ישראל מקום עם תשתיות טובות והספקתי לראות את רוב המדינה, קרית שמונה, טבריה, אילת״, ענבל שציפתה לתשובה אחרת שאלה ״אבל מה אתה חושב על הישראלים״ ״הישראלים נחמדים״ ואז דחף את ראשו לחלון של הקרוואן ואמר ״אבל חלקם מאוד ארוגנטיים״.
בדרך עוצרים במפל מרשים שנקרא sunwapta falls. המים כאן זורמים בחוזקה. הם זורמים כך כבר שנים וימשיכו עוד שנים רבות. עשרות אלפי אגלים ורסיסי מים בשניה. המפל משתנה כל הזמן. לנו שרואים אותו רק דקות אין אפשרות לראות את זה.
מגיעים לגספר. עיירה קטנה ושלווה מוקפת הרים גבוהים עם פסגות מושלגים. אנשים שגרים כאן חיים בשלווה. הזמן כאן מתקתק לאט יותר. הם חברותיים ונדיבים. עושים השלמת קניות בסופר המקומי ונוסעים לקמפ whistler's campground ב- jasper national park. להפתעתי ה- site שלנו הוא לא קולד אלא full hookup עם pull through. מעולה. הריינגר בכניסה מזהיר אותנו ״לא לצאת בלילה״ לא להשאיר אוכל בחוץ״ ״יש דובים - תישמרו״
כבר בכניסה לקמפ אנחנו מבינים שאנחנו אשכרה הולכים לישון בטבע פראי. בצד הדרך במבי ואמא שלו מלחכים עשב. הילדים מתלהבים.
אני נותן לנויה להתחבר לחשמל, מים וביוב. היא מתלהבת. אני נזכר במה שאמר לי האדון מכפר הס. אני בודק את הפיוזים והממאטים ומגלה שאחד הממאטים למטה. פאק. בגלל הדבר הפעוט הזה קפאנו בלילה שעבר ונדפקה לנו השינה.
מחר ליהל יש יום הולדת - מתכננים לה הפתעה. היא לא מודעת כלל.
