תחבורה ציבורית ומוניות בדלהי

נהגי הטוקטוק והמוניות לא מפסיקים לרמות. לרוב יתקשו להבין לאן אתה צריך, יגידו לך כן כן ובסוף תטייל לאן שלא צריך ובמחיר גבוה ממה שסגרת איתו (אז מה אם סגרת, הוא לא הבין אותך ובסוף כשהבין יבקש יותר ולא יוותר).

הפתרון אפליקציית Ola (לינק להורדה מחנות גוגל). עם האפליקציה לא יהיה אי הבנות, ותשלם גרושים.

מסתבר שכל נהג שני יש לו את זה. אתה מזמין באפליקציה את המונית, וכותב שם לאן אתה צריך ותוך דקות בודדות הוא אצלך (אתה רואה אותו מתקדם אליך במפה), הוא רואה את היעד שלך ונוסע לשם בהנחיית התוכנה.

העלות מחושבת לפי המרחק והזמן ואין משחקים, אתה מקבל בכל נסיעה את החשבונית לאי-מייל שלך, ומדרג את הנהג...הם לא מעיזים לרמות, כי הם רוצים נירוד גבוה.

בקיצור, עם האפליקציה הזאת הסתובבתי בלי סוף, ומבלי להתווכח עם אף אחד. פשוט תענוג (ואת זה למדתי בדרך הקשה...)

בקדמת כל רכבת מטרו בדלהי מוקצה אזור מיוחד המיועד לנסיעת נשים בלבד. אזור זה מסומן ברציפי התחנות ויוצר גם אזורי המתנה לרכבת שגברים אינם מורשים להיכנס אליהם. דבר זה מקל מאוד על נסיעת נשים במטרו בשעות העומס, ומאפשר לנשים לנסוע במטרו לבדן. כמובן שאין כל מניעה שנשים תסענה בקרונות המטרו המעורבים. הסדר זה , כמו הוראות אחרות הקשורות למטרו, נאכף בקפדנות, והוא הופך את המטרו לכלי תחבורה ידידותי נוח מהיר ויעיל לא רק לתושבי העיר, אלא גם לתיירים.

מתחנת המטרו: ניו-דלהי (קרובה מאוד למיין בזאר), תוכלו להגיע לצ׳אנדי צ׳וק (מרחק שתי תחנות בקו הצהוב, צפונה, לכיוון ג׳האנגיר פורי, ובעלות שמונה רופי), ומשם רגלית למבצר האדום, למסגד הגדול, ולרבים מהשווקים. אותו קו, בכיוון הפוך (כיוון: הודה סיטי סנטר), יביא אתכם לקוטאב מינאר.

מאותה תחנה הקו הכתום יביא אתכם לנמל התעופה (הנסיעה לנמל התעופה מהירה, גם בשעות העומס והפקקים, תכיפות הרכבות גבוהה, והעלות היא מאה רופי. מאוד מומלץ ונוח. הרכבת מביאה אתכם לטרמינל 3 (זה של טיסות הפנים).

קל להסתדר ברכבת: יש קופות עם קופאים, אצלם קונים את הכרטיס, ואפשר גם לשאול אותם שאלה, אם יש לכם חוסר בהירות. הקופאי נותן לכם אסימון (מעין מטבע) אותו אתם מניחים היכן שהמקומיים מניחים את הכרטיס החכם שלהם, ונפתח לכם המעבר. בתום הנסיעה, מכניסים את האסימון לחריץ המתאים בשער, ואז הוא נפתח ליציאה. תמיד יש במקום עמדה עם עובד שיכול לעזור אם יש בעיה.

מחיר הנסיעה מגוחך, תכיפות הרכבות גבוהה, מהירות הנסיעה גבוהה, גם היא, וכן בתוך הרכבת ההכרזה על התחנה אליה הרכבת מגיעה מאוד ברורה (ויש גם לוח דיגיטלי). למטרו יש עוד יתרון אחד חשוב: התחנות שלה ברובן מתחת לאדמה, כלומר קרירות, והקרונות עצמם ממוזגים. בדלהי הלוהטת זה פיצ׳ר שאין להקל בו ראש.
 רק טיפ קטן: עת אתם נכנסים לתחנה, ואם ברצונכם לצאת מהמקום שבו נכנסתם, אזי שימו לב למספר היציאה ממנה נכנסתם, שכן לכל תחנה יש כמה יציאות, שמובילות לכיוונים שונים, ואם תצאו מיציאה אחרת, זה יכול להיות מבלבל.

נייניטל – יעד יפהפה שסוטה משביל החומס (בפי ההודים והבריטים מכונה היל-סטיישן). איך להגיע ליעד המבוקש והמדהים הזה (בעיני כל ההודים שתפגשו שם)? ערכנו סקר שוק בסוכנויות הנסיעות במיין בזאר ולמרות שהעדפנו להימנע מהליכה בזרם – צ’ארלי (מול הבית חב”ד) הציע את המחיר הזול ביותר: 750 רופי לאוטובוס ממוזג. לצערנו האוטובוס היה ברמה ירודה וכמו לוקאל משופר. הנסיעה החלה בשעה 21:00 והגענו בערך בשעה 5:30.

נסיעה מדלהי לאגרה באמצעות רכבת היא זולה ודי נוחה. המחיר לכרטיס ל-Second Class (צפוף יותר מסליפר, אבל זול משמעותית) ברכבת אקספרס הוא 70 רופי (וכנ"ל בחזור). רכבת יוצאת בתדירות של כל שעה-שעתיים, ואין שום צורך להזמין מראש, פשוט קונים בקופות (אל תאמינו לסוכני נסיעות קשמיריים שיגידו לכם שאין כרטיסים וצריך להזמין מראש ב-200 רופי!). הנסיעה אורכת 3 שעות בקווי האקספרס ו-4 שעות בלא אקספרס.

אגב, ביציאה מהרכבת באגרה יציעו לכם מונית לכל היום, מהרכבת לטאג' ומשם לשאר האתרים ובחזרה לרכבת בערב - תמורת מחיר מפוקח של 650. נשמע זול, אבל רוב הסיכויים שייצא לכם יותר זול פשוט לקחת ריקשה כל פעם.

המטרו בדלהי לוקח אתכם כמעט לכל מקום. הוא מרשת את כל העיר, יש לו תחנה במקום מאוד קרוב למיין בזאר. לא לפספס אותו כשמגיעים, הוא מרגיש כמו מנהרה בעליזה בארץ הפלאות. יש בו אפילו קרון לנשים בלבד, שלא רוצות "להתחכך" בגברים. כשהייתי שם ראיתי ממש מעט תיירים, אולי כי לא הרבה מכירים.

מסתבר שבעיר דלהי המלוכלכת, יש כמעט לכל אורך ורוחב בעיר רכבת תחתית מסודרת להפליא וזולה. הרכבת השימושית ביותר שאני מצאתי, היא זו המחברת בין אזור "המיין באזר" לשדה התעופה, הרכבת בכיוון הזה עולה כ-80 רופי, והיא מגיעה ישירות אל שדה התעופה העולמי ומספקת פרידה נעימה מהודו. אלו הצריכים להגיע אל שדה התעופה הפנימי, יכולים משדה התעופה העולמי לקחת אוטובוס שעובר בכל שעה. חשוב לוודא את שעות הפעילות של הרכבת מכיוון שלפי דעתי זו אינה פועלת בלילה.

כשנתיים קיימת מערכת מטרו בדלהי, היא נהדרת! היא אומנם לא מגיעה לכל מקום בעיר ולפעמיים צריכים חיזוק של אוטו ריקשה לעוד כמה דקות, אבל השימוש בה מהיר וקל. בפעם הראשונה תבקשו מפה. אחר כך לכו לקופה ותציינו לאן אתם רוצים להגיע, המחיר נקבע לפי מרחק הנסיעה. תשאלו בקופה כמה צריך לעלות ותבדקו את העודף, גם כאן ניסו לרמות אותנו בעודף. חבל.

חשוב! קרונות לנשים בלבד! יש סימון ורוד על הרציף, הקרונות של הנשים הרבה יותר נעימים כמובן. אם אתם מטיילים בזוג, תעלו על הקרון נשים האחרון ושם, תעמדו יחד בקצה.

השילוט בתוך המטרו מאוד ברור ובאופן מפתיע מאוד גם ההודים עומדים בתור מסודר. טוב יש שם שוטרים שמקפידים. בכניסה למטרו אבטחה מטורפת, בדיקת גוף ושיקוף תיקים. לא יאומן!

על מנת להגיע לשער הודו ולבתי הממשלה והנשיא שנמצאים בסמוך, יש לסוע באמצעות המטרו ולרדת בתחנת Cintral secretariae, כאשר יוצאים מהתחנה הזאת מצד אחד תראו את שער הודו ומצד שני תראו את בתי הפרלמנט. שווה ביותר, המטרו בדלהי הוא הדבר הכי טוב שקיים.

בבית חב"ד במיין באזאר, בדלהי, הודו, פגשנו נהג מונית בשם Ravi. הוא מסיע אנשים לשדה התעופה ב-200 רופי. התקשרנו אליו והוא הגיע בדיוק בזמן עם מיניבוס, קצת מצ'וקמק, אבל בסדר גמור. הגענו לשדה תוך 40 דקות. הנהג היה הגון ואמר לנו להתעלם מהסבלים בשדה התעופה, שמציעים עזרה תמורת 200 רופי.