תחבורה ציבורית ומוניות במונטנגרו

השתמשנו באתר Getbybus על מנת למצוא אוטובוסים בין קוטור לבודווה וחזרה כרטיס לכיוון אחד בין 3-4 יורו. כל האוטובסים יוצאים מהתחנה המרכזית של קוטור ומגיעים לתחנה המרכזית של בודווה. חווית הנסיעה באוטובוס נוראית נדיר מאוד למצוא אוטובוס עם מזגן שאובד והנהגים ברובם לא מדברים אנגלית, כל האוטובוסים צפופים (אל תצפו למצוא אוטובוסים כמו שרגילים בארץ) ורוב האוטובסים יוצאים מקוטור לבודווה אבל עוצרים בכמעט כל הישובים בדרך כך שנסיעה לוקחת בין 45 דקות עד שעה וחצי (מומלץ לבדוק באתר כמה זמן אורכת הנסיעה) . כדי להבין לאיזה אוטובוס עולים על השמשה הקדמית של כל אוטובוס כתוב המקומות שהוא עוצר בהם. למרות כל זה אוטובוסים היא האופציה הזולה ביותר (מוניות מתחילות מ-45 יורו) . למרות שכתוב אין Wifi שפועל בכל האוטובוסים.

במהלך טרק פסגות הבלקן ישנים בעיירה Plav במונטנגרו וממנה ממשיכים לכיוון Vusanje שעל גבול אלבניה. קטע ההליכה בין 2 המקומות הוא גם חלק מהטרק אבל הוא ארוך מאוד ומצריך לינה בשטח, אז מי שמטייל בלי אוהל מדלג בד״כ על הקטע וצריך להגיע ל- Vusanje במונית. אוטובוס אולי יש, אבל המחיר למונית זול אז חבל על הזמן שמתבזבז.

הנסיעה לוקחת כעשרים דקות על כביש אספלט עביר לכל רכב, ועולה 15 יורו. אם לא מוצאים מונית ברחוב אפשר להגיע לתחנת הדלק בקצה הרחוב הראשי ושם יש הרבה מוניות. מבקשים מהנהג לקחת אתכם עד למפל שהוא נקודת הציון הראשונה במסלול שיוצא לכיוון אלבניה, ושם נגמר גם הכביש הסלול. עדיף לצאת מוקדם יחסית כי הקטע שמתחיל ב- Vusanje ארוך יחסית. אם רוצים אפשר גם לישון בכפר Vusanje במקום ב- Plav.

מונטנגרו היא יעד לטיול תרמילאי יחסית חדש. בינתיים, איך שזה נראה, ישראלים מגיעים לשם או בטיול מאורגן או עם רכב שכור. ומה עם אלו שרוצים לעשות טיול תרמילאי ולנסוע בתחבורה ציבורית? 

לפני שנסענו, לא היה מספיק מידע בעברית אודות העניין והספר של לונלי פלנט במהדורה הראשונה, לפני שנה, הכיל מידע מועט. אז כן, אפשר להסתדר במונטנגרו גם בלי רכב. 

התחבורה הציבורית נוחה מאוד, כמובן יש אזורים שיותר ויש אזורים שפחות. התדירות סבירה, לוחות זמנים נמצאים בכל בתחנות האוטובוסים וכדאי לקחת אותם ולהיצמד אליהם. 

בסך הכל, אפשר לעשות את זה ובמחיר נמוך ביותר. חלק מהאוטובוסים הם ישנים, מתקופת יגוסלביה, ובאמת קצת מיושנים. אבל אלו שעושים את המרחקים היותר ארוכים, עד כמה שיש, כי מונטנגרו היא פיצפונת, נוחים ומרווחים. 

המונטנגרים הם עם יוצא דופן בנחמדות וסבר הפנים, בין המקסימים בעולם. גם אם הם לא מבינים את השפה (אנגלית) הם יעשו הכל כדי להסביר, איך להגיע לאן שצריך. בדרך לא פגשנו בכלל ישראלים אלא רק אירופאים, בעיקר ממזרח אירופה.

שימו לב, במונטנגרו יש מנהג מיוחד ומוזר: כרטיס לאוטובוס עולה יותר בתחנה מאשר על האוטובוס עצמו. בהתחלה לא הבנו למה כשאנחנו קונים כרטיס בצורה מסודרת בתחנת האוטובוסים זה יוצא יותר יקר מאשר על האוטובוס עצמו, אחרי בירור הסבירו לנו שבמדינה יש מספר חברות אוטובוסים ואם קונים את הכרטיס בתחנה אז הוא כולל גם עמלה לתחנה עצמה. למשל, על כרטיס של 4-5 יורו תשלמו עוד יורו עמלה לתחנת האוטובוס, לכן תמיד, אבל תמיד מומלץ לעלות לאוטובוס בלי כרטיס ולרכוש אותו באוטובוס עצמו, זה זול יותר!

זמנים - נתון שבהחלט יש לקחת בחשבון בתכנון ואח`כ לאמת ולוודא בזמן אמת. המעבורת במונטונגרו יוצאת בתדירות גבוהה לעומתם המעבורות לאיים בקרואטיה יוצאות בהפרשי זמן ניכרים, הסירה המחזירה אותך משמורת קרקא יוצאת כל שעה וחבל להפסידה בגין 2-3 דקות