מסלול ארוך בסיביר

ברצוני לחלוק אתכם את חווית הטיול שלנו להרי אלטאי, הממוקמים ברפובליקת אלטאי שבדרום סיביר, ברוסיה. ההרים מהווים גבול טבעי בין רוסיה, מונגוליה וקזאחסטן. השפה המדוברת באיזור הינה רוסית, אך גם אנגלית מדוברת באיזורי התיירות. האיזור מתויר בעיקר על ידי מחפשי ריגושים משטחה של ברה"מ לשעבר ומאירופה (פגשנו הרבה קבוצות גרמנים). אלטאי ככלל מציעה מגוון רחב של פעילויות: ראפטינג, סקי, תרמילאות (בכל הרמות), ספורט אלפיני (באלטאי ממוקם ההר הכי גבוה בסיביר - "בלוחה" "Beluha"), דייג, טיולי משפחות, טיולים אתניים. הרבה חברות תיירות פועלות באיזור, כך שלא בעיה לקבוע תוכניות ומסלולים מראש. גם מישראל יוצאות קבוצות, אך קצת יותר יקרות. ניתן לעשות את הטיולים באלטאי גם באופן עצמאי, ולשכור את שירותי המדריכים על פי צורך בכל מקום שאליו מגיעים.

את ההגעה למחנה אלפיני "ויסוטניק" הממוקם הכי קרוב להרי אלטאי ביצענו באמצעות תיאום איסוף משדה תאופה של בירת אלטאי, העיר ברנאול שאליה הגענו בטיסה ממוסקבה (הטיסות ברוסיה די יקרות עקב המרחקים העצומים). לאחר 10 שעות נסיעה וחציית כל הרפובליקה הגענו למחנה הבנוי לפי סטנדרטים גבוהים, אך ללא פינוקים מיותרים. חיכו לנו שם מדריכים המציעים את שירותם באופן מסודר לביצוע כל פעילות שנחפוץ או הסברים שנבקש. קיימת במקום אפשרות של השכרת ציוד לטראקים ולסקי. יצאנו לטראק מעגלי של כשבוע ימים העובר על כמה רכסים באזור. אין לתאר במילים את היופי של הטבע. מכיון שהמקום לא מתויר בצורה המונית ובכל הטראק פגשנו רק רועה צאן אחד, יכולנו להקים מחנה קטן בתוך היער, להשאיר שם את רוב הציוד ולבצע טיולים רדיאליים בסביבה (חוץ מדובים אף אחד לא יגנוב את התיקים והאוהלים).

יום אחרי שחזרנו למחנה ועשינו סאונה רוסית אמיתית ארגנו מפות ויצאנו לטראק קצר באופן עצמאי לכיוון פטרוגליפים (ציורי קיר עתיקים בני אלפי שנים). בנוסף, ארגנו לעצמנו ראפטינג של כמה ימים באחת הנהרות הגדולים של אלטאי, "קטון". לאחר מכן עלינו צפונה למחנה אחר שגם ממנו יצאנו לטראקים מעגליים ושווקים מקומיים המציעים מגוון מוצרים אותנתיים: כלי נגינה, עזרים שמאניים, מזכרות. זהו אזור שכמעט ולא מתוייר על ידי ישראלים וחבל, יש מה לראות ולחוות. באחד המחנות למרגלות ההרים מצאנו ספר מבקרים שבו לפני כמה שנים, מישהו השאיר כמה משפטי תודה בעברית, דבר ששימח. כתבנו גם אנחנו. מומלץ מאוד!