אוכל רחוב ומידע כללי באתיופיה

אחד המקומות המקסימים בלליבלה ומקום חובה לסיים את הערב בצפיה בשקיעה ב360 מעלות. שם המקום הוא Ben Abeba והוא ממוקם בערך כקילומטר עד 2 קילומטר מהעיריה) תלוי במיקום המדוייק בעיירה) . אפשר ללכת לשם ברגל או לקבל טוקטוק. בקיצר, מומלץ מאוד לצפות שם בשקיעה עם בירה או קפה.

במהלך הטיול באתיופיה בילינו יומיים בבהאר דר, עיר השוכנת למרגלות אגם טאנה בין אדיס הבירה וגונדר.

יום לנילוס הכחול ולמפלים ויום שיטוט בעיר והפלגה באגם טאנה לאיים הקטנים עם המנזרים.ירדנו מהסירה באחד האיים טיילנו רגלי באי ונכנסנו למסעדה.

4 מקלות עם יריעת בד מעל.

התפריט אחיד דג (מהאגם) מטוגן ודאבו (לחם אתיופי) בסיום הארוחה בעלת המסעדה מסרה את כל מה שנשאר לכמה ילדים שחיכו בסבלנות במרחק מה.הילדים הגדולים חילקו בניהם בצורה "שווה" את מה שנשאר, הגדולים קיבלו את חתיכות הדג שנשארו והקטנים את חתיכות הלחם שנשארו.כשהם סיימו ונשארו רק העצמות נתנו זאת לכלב שחיכה בסבלנות לתורו.

וכך לא נשאר דבר, אין צורך בפח אשפה.הניקיון ניכר אומנם ממצב של חסר אך אנו המערביים יכולים ללמוד מהם דבר אחד או שניים.

אהבתי את הקפה האתיופי ואני ממליצה לקנות. קניתי קמח טף כדי להכין את האינג''רה, אלא שבארץ השתמשתי בקמח הזה בלי להתסיס אותו להכנת פנקייק, מומלץ לקנות את השורו אני מוסיפה אותו למרק וכמובן החילבה. באתיופיה לא מצאתי טחינה (:- (

 אתיופיה  היא אחד המקומות הטובים בעולם למטייל הצמחוני. 

מרבית האתיופים משתייכים לכנסייה האתיופית האורתודוקסית, מה שאומר שהם לא אוכלים בשר בימי רביעי ושישי. כתוצאה מכך, יש במטבח האתיופי הרבה מנות צמחוניות וטבעוניות. הבסיס לכל המנות במטבח האתיופי הוא האינג'ירה, מעין פיתה גדולה ושטוחה בעלת טעם חמצמץ העשויה מקמח טף – קמח נטול גלוטן ועשיר בחלבון, ברזל וויטמינים. את האינג'ירה אוכלים עם הידיים כשעליה עורמים וואט - תבשילים מתובלים היטב שמבוססים לרוב על ירקות וקטניות. 

בתבשילי הוואט מככבים רכיבים כמו אפונה, עדשים, חומוס, תפוחי אדמה, גזר ועלי סלק. כך מתקבלת ארוחה שהיא לא רק טעימה ומשביעה אלא גם מאוד מזינה. 

כמה מהמנות הבולטות הן:

שירו - תבשיל של גרגרי חומוס טחונים ומתובלים.

גומן - תבשיל של עלי מנגולד עם פלפלים חריפים, בצל ושום.

אזיפה - סלט של עדשים ירוקות.

מסיר - נזיד עדשים כתומות המבושלות עם ברברה, תערובת תבלינים חריפה שכוללת פלפל אדום ופלפל שחור, הל, כמון, כורכום, קינמון, ציפורן ועוד.

בגדול האוכל האתיופי הוא אוכל בסיסי חריף ומשביע לכל בני המשפחה. התזונה העיקרית ב  אתיופיה  , מבוססת על האנג'ירה - מאפה לח ושטוח, אוורירי וחמצמץ, המזכיר במראהו לחוח תימני ענק, עשוי מדגן הנקרא טֵף. הכנת האנג'ירה נעשית בכמה שלבים. בשלב הראשון מכינים את הבצק ומשאירים אותו לתסוס לכמה ימים, בהתאם לעונת השנה. השלב השני הינו אפייה על גבי מחבת ענק העשוי מחרס שרוף בצורת צלחת רחבה, המכונה מגוגו. את האינג'ירות המוכנות והחמות מניחים על מגש קש המכונה קָיֶידָה, לשם צינון ראשוני. האנג'ירה נאכלת תמיד עם תבשיל קדירה או רטבים שונים במרכזה, כדוגמת הווֹאט - רוטב סמיך, עשיר בתבלינים. ישנם מגוון של רטבים, אך ישנם שני סוגים עיקריים של ווֹאט: המרכיב העיקרי בסוג האחד הוא הפלפל האדום החריף, המכונה "קֶיי וואט". הסוג השני הוא ללא פלפל חריף, והוא מכונה "אַלצַ'ה וואט". תבשילי הקדירה מכילים קטניות כמו אפונה, עדשים, חומוס, פול, שעועית, או תבשילי ירקות כגון תפוחי אדמה, דלעת, כרוב, גזר או עלי סלק. הוואט יכול להכיל גם עוף או קוביות בשר. ניסינו הכל, עבר די בשלום, מומלץ לנסות!

משקאות מיוחדים באתיופיה:

מקיאטו – ביטוי איכותי ביותר להשפעה האיטלקית באתיופיה. ממומלץ בחום להזמין בכל מסעדה ובכל בית קפה. מעולם לא התאכזבנו.

מיצי פירות – תלוי בעונה ובמה שיש במסעדה. אנחנו טעמנו פפאפיה, גויאבה, אבוקדו, מנגו, אננס ובננה. אפשר ומומלץ לנסות שילובים שונים, ניתן להוסיף סירופ פירות ו/או ליים, מדהים! יש בתי מיץ ייעודיים שמכינים רק מיצי פירות ופלטות פירות העונה. שווה להיכנס ולנסות.

לחובבי האוכל האתיופי ולמבקרים באדיס אבבה, ממליצה בחום על המסעדה שמגישה את האינג'רה והרטבים הטובים ביותר באתיופיה! מדובר במקום משפחתי, פשוט, זול, נעים וחביב ביותר באזור הפיאצה, עם האוכל הכי טעים שאכלתי באדיס.

אבוקדו, מנגו, פפיה, אננס, בננות - אלו פירות שתראו בכל מקום באתיופיה, במחירים סבירים ביותר. למשל, בננה סביב השני בירר, אבוקדו גם סביב השני בירר, אננס עשרה בירר וכדומה. ניתן גם לראות לימונים ותפוזים. מוכרים גם קני סוכר, אם מאוד בא לכם לטעום.

ירקות “קלאסיים”, בקושי תראו, ואם תראו זה יהיה בעיקר באדיס. למרות שההמלצה, בכל מקרה, היא לאכול אותם ללא קליפתם. כן תוכלו לקנות, בצל סגול, תפוח אדמה ומדי פעם חצילים. 

ההמלצה באתיופיה היא לא לשתות מים מהברזים, אלא אך ורק מים מינרלים. אבל תגלו בחלק מהמקומות שתהיו, שב”דיוק נגמרו המים בעיר”. ישנם כמה סוגי מים מינרלים באתיופיה. אנחנו טעמנו לראשונה את Yes והם היו קצת מרים לנו. דווקא בצפון, המים המינרלים שנמכרו היו סבירים יותר. 

עלות המים היא כעשרה ביר לליטר וחצי, בערך כמו המחירים בארץ. הבקבוקים יכולים להגיע בגדלים שונים: חצי ליטר, ליטר, 1.5, 1.8 ושני ליטרים.

כשתסעו בדרום, והילדים בצידי הדרכים ירקדו ויצעקו לכם "הלנד" או "היילנד" - הם מתכוונים לבקבוקי הפלסטיק של מים מינרלים. מים מינרלים ניתן לקנות בכל מקום באתיופיה. 

לכל מי שמבקר באתיופיה - חובה לנסות את השייקים שלהם! בכל מסעדה מקומית או דוכן ברחוב יש שייקר שאיתו הם מכינים משקאות מפירות טריים - בננות (שתמיד יש בשפע), אננס, גויאבה. אנחנו לא מתקרבים אליה בארץ, אבל באתיופיה ניסינו והיא היתה שווה בטירוף, בנוסף, מנגו, פפאיה (מגעיל), אבוקדו (לאמיצים). באזור ששמנה היה גם פרי שנקרא בפי המקומיים אמבושט - מין שילוב בין ליצ'י לפסיפלורה, מדהים! המחיר לשייקים נע בין 5 ביר (דוכן מקומי) ל-12 ביר (במסעדה של לבנים), שזה משהו כמו 1-2 שקלים. מומלץ גם כדי להרגיע את הרעב וסתם בגלל שזה טעים וזול. לפעמים היינו מוצאים את עצמנו שותים כמה שייקים אחד אחרי השני, וזה עוד אחרי קפה, שעליו צריך טיפ נפרד, הקפה הכי טעים שטעמנו.