מסלול עד שבוע בהר מולאנג'ה

אנחנו יצאנו לשלושה ימי טיול על הר מולאנג'ה במלאווי.

את המסלול התחלנו ב- Likhubula, משם עלינו במסלול הארוך שעובר דרך המפלים ששמו Chambe Path שלוקח בין חמש-שש שעות, ובלילה הראשון ישנו ב- Chambe Hut. ביום השני המשכנו ל- Chisepo Hut, הליכה של כשלוש שעות. בבקתה משאירים את רוב הציוד, ועולים עם מים ואוכל לפסגה ששמה Sapitwa. העלייה לוקחת בין שעתיים וחצי לשלוש וחצי שעות והירידה לוקחת כ-שעתיים וחצי שלוש שעות.

הטיפוס היה מאוד חוויתי בשבילנו, ישנה עלייה חדה וטיפוס על בולדרים. את הלילה ישנו בבקתה שבה השארנו את הציוד לפני הטיפוס לפסגה. ביום השלישי ירדנו דרך Sky Line שזו הליכה בין ארבע-לשש שעות תלוי בקצב שלכם. את המסלול סיימנו בחזרה ב- Likhubula. אנחנו לקחנו את וינסנט בתור המדריך והפורטר שלנו, היינו ארבעה אנשים ולא לקחנו הרבה ציוד, ומאוד נהנינו איתו, ממליצה עליו בחום! מספר טלפון ‏‪+265 885 33 71 11‬‏. 

הכניסה לפארק עולה 100 קאוצ'ה ( לא משנה לכמה ימים נכנסים), בקתות ממשלתיות, אלו הבקתות שאנחנו ישנו בהן, עלו 1,000 קאוצ'ה ללילה. בבקתות הממשלתיות אין הרבה, יש מקום להדליק אש לבישול ומים לשתייה ושטיפת כלים. יש שם אנשים שאחראים על הבקתה ודואגים למים ולאש. יש גם כמה מזרונים ומי שמגיע ראשון מקבל אותם. ישנם בקתות ששייכות לכנסייה ובהן יש יותר ציוד. אנחנו היינו באוגוסט והיה לנו קר בלילה. יש להביא אוכל וציוד בישול לכל הימים (אם אין לכם ציוד אפשר להשכיר). מים ממלאים בבקתות, המים מגיעים מהנחלים.

אנחנו הגענו ביום הראשון של הטיול מ- Mulanje Motel ל- Likhubula בטנדר פרטי, שלקח אותנו תמורת כסף. שנן בקתות של Ccap בכניסה לפארק, שעולות 12,000 קאוצ'ה לארבעה אנשים. המחיר סביר וזה ממש בכניסה לפארק ככה שאפשר להתחיל מוקדם. יש אפשרות לעשות שם גם קמפינג.

הגענו למרכז מידע שילמנו את המקדמה למדריך וסגרנו עוד כמה עניינים, ובתוך חצי שעה התחלנו את הצעידה להר מולנז'ה. כמה מילים על הטרק לפני שאתחיל: את הטרק אפשר לעשות בשלושה או ארבע ימים, לבחירתכם. חובה לשכור מדריך, איתו יש לעבור על הפסגות שברצונכם להגיע איליהן (יש מפה במשרד ורק במשרד), ויש אפשרות לשכור טבח ופורטר. יש שני סוגי לינה: אוהל או לישון בתוך בקתה משותפת עם יתר המטיילים. יש לשאול את כל השאלות במשרד, כי שם לא מנדבים בעצמם את כל המידע הדרוש. אנחנו בחרנו בשלושה ימים, בלי טבח ובלי פורטר - רק אנחנו והמדריך.

את ההליכה התחלנו בסביבות 11:00 (יצאנו ב-7:00 מבלנטייר) והשמש קפחה על הראש והיה חם, מאוד חם. חצינו מטעי תה יפהפיים, בהם פגשנו נשים וגברים מלווים, קוטפים ומלקטים תה. התחלנו בעלייה מתונה, כשלאט לאט נכנסנו ליער והעלייה נהייתה יותר ויותר חדה, כך שכל היום הראשון, פחות או יותר טיפסנו, אך כשהגענו לפסגה - הנוף והשקיעה בהחלט היו שווים את המאמץ, בעיקר כשחשבנו ששם המחנה. 

אך בעקבות זירוזו של המדריך שלנו, לאוסון, הבנו שהמחנה עוד רחוק. הלכנו ממש מהר ונכנסנו אל החושך (וגם פגשנו חיה בלתי מזוהה). איך שהגענו למחנה "ליצניה", התחיל מבול רציני ביותר והתחלנו לאלתר דליים לנזילות שהגשם ייצר. את ארוחת הערב בישלנו על האש שלאוסון הדליק לנו והעברנו את הערב עם משחקי קלפים אל מול המדורה. בסך העל עלינו 1,000 מטר וצעדנו 28 ק"מ.

התעוררנו וגילינו שהגשם פסק ונוף יפהפה מתנשא מהמחנה למטה, אל הוואדי. את היום השני התחלנו (יותר נכון - המשכנו) בעלייה, הפעם קצת יותר מתונה, והדרך הייתה פשוט יפהפייה. כל כך הרבה ירוק, כל כך הרבה סוגים של פרחים וחרקים, שמעולם לא ראינו -פשוט מדהים. לאחר הליכה של ארבע וחצי שעות הגענו למחנה "צנספו". ישבנו, אכלנו ארוחת צהריים ונחנו לקראת הטיפוס לפסגה. עולים ויורדים חזרה למחנה, כך שהשארנו את רוב הציוד באוהל. 

התחלנו לטפס. העלייה והירידה אמורות לקחת בסביבות החמש שעות, העליה לא הייתה קשה כמו שחשבנו, לפחות לא כל הדרך, והיה הרבה יותר כיף ופשוט לטפס בלי כל הציוד. ככה טיפסנו שעתיים וחצי עד שהתחילו טיפות גשם. לאור ניסיונו של המדריך, הרצפה "מרוצפת" האבנים וחוסר החשק שלנו למות, החלטנו לרדת בחזרה ולא לקחת סיכונים. עם המזל שלנו, איך שנכנסנו לבקתה התחיל מבול מטורף יותר מהמבול של אתמול ותוך שעה קלה המדרון שירדנו בו מפסגת ההר התמלא לנהר או יותר נכון - מפל שוטף וקוצף מים! מדהים! ומפחיד. סך הכל עלינו ל-3,000 מטר וצעדנו כ-20 ק"מ.

למחרת בבוקר, הגשם פסק אבל הנהר עדיין היה איתן. יצאנו מהאוהל והתגלה לעינינו מחזה מרהיב: כמויות עצומות של ערפל עטפו את ההרים סביבינו, בצורה כל כך אלוהית ומרהיבה! מחזה יוצא דופן ומדהים! הערפל ליווה אותנו כל היום השלישי, שהיה ברובו ירידה וריח של חדש של גשם נידף מכל הצמחים בדרך. כשהערפל עזב אותנו, נהיה כמובן שוב חם וכל מה שחשבנו עליו הוא המפל שמחכה לנו בסוף המסלול, אליו ניתן להיכנס. מהמפל הלכנו שעה קלה דרך כפר קטן ומקסים בשם Likabola. בסך הכל צעדנו 25 ק"מ. לקחנו משם מונית-אופנים בחזרה למולנז'ה, העיירה שגם הדרך אלייה הייתה יפהפייה. חזרנו אל המשרד, שם סגרנו את כל החשבונות, וקנינו שני אננסים עצומים בגודלם לארוחת הערב.